AZ-h055
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
ושל התנועה המסורתית
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
השיעור היום מוקדש על ידי אברהם חסון
לזכר אביו,
יוסף בן מרים ונתן ז"ל.
יום האזכרה יהיה ביום י' בניסן.
מסכת עבודה זרה, פרק ד', משנה ה':
כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ? – קָטַע רֹאשׁ אָזְנָהּ [של האליל], רֹאשׁ חָטְמָהּ, רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ, פְּחָסָה [מעכה]ּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסְּרָה – בִּטְּלָהּ. [אבל] רָקַק בְּפָנֶיהָ, הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, גֵּרְרָהּ, וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה. מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ רַבִּי אוֹמֵר בִּטֵּל; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא בִטֵּל:
הסברים:
א:
משנתנו מבקשת להגדיר או לתאר פעולות שיכולות לציין שאליל איבד את משמעותו הדתית עבור בעליו, או שלא. הבה נזכיר לעצמנו שוב שהסיבה שבגללה ההלכה עוסקת בעניין כזה היא שאם לפסל או לצלמית או לכלי השרת שלהם יש משמעות דתית עבור המאמין, ליהודים אסור להפיק כל הנאה מהם; אבל אם הם מאבדים את קדושתם בעיני המאמין לשעבר אזי הם רק יצירות אומנות רגילות וליהודים מותר להנות מהם.
ב:
משנתנו מתארת שני סוגי פעולות שעובד אלילים עלול לעשות לאליל שנחשבים למספיקים לציון ביטול מעמד האלילות בעיני עובד האלילים.
ג:
תקל עלינו הבנת הפסיכולוגיה שבבסיס משנתנו אם נדון בקבוצת הפעולות השניה קודם:
רָקַק [הגוי] בְּפָנֶיה [בפני הפסל], הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, גֵּרְרָהּ, וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה.
במבט ראשון אפשר לתהות אילו פעולות ניתן לעשות לאליל או לפניו שמחללים יותר מאלו שהוזכרו במשנתנו. הגמרא [ע"ז נ"ג ע"א] מצטטת פסוקים מן המקרא [ישעיה ח כא-כב] כהסבר:
עָבַר [הגוי] בָּהּ [בצרתו] נִקְשֶׁה [אומלל] וְרָעֵב, וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו; וּפָנָה לְמָעְלָה, וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט…
ההבנה היא שהנביא מדבר על עובד אלילים והתנהגותו. כשהוא סובל הוא בז לאלהיו – לאלילים שלו – כי הוא רואה בהם אחראים למצבו האומלל. אך מאוחר יותר, כאשר שככה חמתו, הוא חוזר ופונה למעלה כלפי אלו, או יתכן ואל הארץ יביט אם אלוהיו הוא אל שאול (כמו פלוטו או פרספונה). במילים אחרות, יש פעולות חילול שהמניע שלהן הוא זעם או תסכול רגעי שמאוחר יותר ישכך ועובד האלילים ישוב לעבוד את אלילו. זו הסיבה שפעולות כאלו, עד כמה שיש בהן חילול, אי-אפשר להחשיבן כמבטלות את המעמד הדתי של האליל. ואומנם, הכעס והאכזבה עצמם מציינים שעובד האלילים עדיין מאמין באלילו, שהרי הוא רואה בו את האחראי למצבו.
ד:
ואולם, הפעולות המתוארות מוקדם יותר במשנתנו הן פעולות מכוונות של 'חילול קודש' שאי-אפשר לפרש אותן בשום אופן אחר פרט לציון שהפסל או הצלמית הללו אבדו את מעמדם כאליל בעיני האדם העושה להם את הנזק.
ה:
הסיפא של משנתנו עוסקת במחלוקת בין רבי, מסדר המשנה, ובין שאר החכמים. רבי סבור שאם עובד אלילים מוכר או ממשכן את אלילו, הוא מציין בכך שלדידו אין זה כבר חפץ קדוש. שאר החכמים חולקים על כך. הגמרא [ע"ז נ"ג ע"א] מבהירה שסלע המחלוקת הוא מצב שבו עובד אלילים מוכר את אלילו לצורף. רבי יוצא מתוך ההנחה שכל מי שנותן אליל לצורף יודע שהאליל יותך, ואגב כך יושמד, ולפיכך הגוי מציין שכבר אין לאליל כל משמעות דתית עבורו. (אם הצורף שמקבל את האליל הוא יהודי, אפילו שאר החכמים מסכימים למסקנה הזו.) החכמים סבורים שאם עובד אלילים מוכר את אלילו לצורף לא-יהודי, אין בהכרח פרוש הדבר שהוא כבר לא סבור שהחפץ קדוש: אולי הוא נקנה למטרות פולחן. ההלכה לפי חכמים.
שאלות ותשובות:
מרק אוסלנדר כותב:
הרעיון של "האם מותר להשתמש בפריטים שהושארו כדי לכבד אליל" מעלה את השאלה, מה לדעת החכמים היה פסול בעבודת אלילים. אם הם חשבו שיש לשלול את עצם הרעיון שהאליל הוא "אלוהים", אז אני לא רואה הבדל בין הפגנת כבוד או זילזול, מאחר וכל אחד מהם מכיר ב-"אלוהות" של האליל. אם הם חשבו שאסור לסגוד לאלים אחרים, אפילו אם הם אכן קיימים, אז בשבילי ההיגיון יותר הגיוני.
אני משיב:
כמובן שהחכמים האמינו ש-'אלים אחרים' היו יצירי דימיון. הסיבה שבגללה הם מתנגדים להם היא בגלל שהתורה מצווה כך! בהפטרה שנקראה בבית הכנסת בשבת שעברה, הנביא [ישעיה מד ט-כ] מביע את הדעה בלעג פוגעני:
יֹצְרֵי פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילו…ּ מִי יָצַר אֵל וּפֶסֶל נָסָך? -ְ לְבִלְתִּי הוֹעִיל… חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחו… חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִיש,ׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת. לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן… ְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר: וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף יִפְעַל אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד לָמוֹ. חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח! חַמּוֹתִי! רָאִיתִי אוּר! וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ, יִסְגָּד לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה! וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לֵאמֹר: חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם, אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל, וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד… לֵב הוּתַל הִטָּהוּ וְלֹא יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יֹאמַר הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי!
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת עבודה זרה |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור ותרומה |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
