AZ-h051

א:
משנתנו פשוטה מאוד. כבר ראינו שבעולם הרומאי-יווני אפשר היה למצוא אלילים בכל מקום בעיר ובכפר – בדומה לפסלים שמוקמים בערים מערביות כיום. לעיתים קרובות האלילים הללו נקשרו עם כל מיני מתקנים ציבוריים. ב-ע"ז 040 ראינו שלבית המרחץ העירוני היה אל משלו כפטרון. ממשנתנו נלמד כי לא רק בתי מרחץ נקשרו לאלילים אלא גם גנים ציבוריים ופארקים.

ב:
משנתנו דנה בשאלה האם מותר ליהודי להנות ממתקנים מעין אלה. האם הוא יכול להשתמש בבית המרחץ? האם היא יכולה להירגע בגן ציבורי? האם הילדים יכולים לשחק בכדור בפארק?

ג:
אם שימוש במתקן הוא בחינם לחלוטין אזי יהודים יכולים להנות ממנו; ואולם, אם השימוש כרוך בתשלום כלשהו שהאליל או משרתיו עלולים ליהנות ממנו אזי השימוש במתקן אסור ליהודים.

ד:
אם הבעלות על המתקן משותפת הן לאליל והן לישות לא-דתית כלשהי אז העניין של הנאה אינו רלוונטי: הבעלות החלקית של גורמים לא דתיים מציין שאין מיחסים קדושה מיוחדת לאליל זה.

ה:
בפרושיהם למשנתנו הן רמב"ם והן הרב עובדיה מברטנורו מוסיפים מידע. רמב"ם מסביר שמעניין התשלום נרמז שאסור ליהודי להיות לתועלת כלשהי לכומרי ע"ז בכל דרך ואופן. הרב עובדיה אומר שהתועלת היא אך ורק בתשלום. ואולם, פרשנים אחרים אומרים שלא כך הדבר ושכל סוג של תועלת לאליל או למוסדותיו אסורה.

ב-ע"ז 048 בשאלות ותשובות ציינתי שאיננו רשאים לקיים מצווה אם עצם קיומה כרוך בעבירה. (הבאתי את הדוגמה של תפילה מסידור גנוב.) יעקב חיניץ כותב:

הדיון במצוה הבאה בעבירה מעלה את השאלה של "גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה". אם אי-אפשר לקיים מצווה על ידי דבר שבא באמצעות עבירה, כיצד יכולה עברה שנעשתה למטרה טובה, אך היא בעצמה מכילה יסוד אסור, להיחשב כראויה, אפילו ראויה יותר ממצוה שנעשתה שלא לשמה. אם אפשר להתעלם מהאמצעים לטובת המטרה, מדוע אין אנחנו יכולים להתעלם מהאמצעים כשמקיימים מצווה, אפילו אם האמצעים באו בעבירה?

אני משיב:

הציטוט שמביא יעקב בא מהגמרא [נזיר כ"ג ע"ב] ושם כתוב:

אך פירושו של יעקב אינו נכון. הפרוש הוא שטוב יותר לעבור עבירה אם המטרה שבגללה חוטאים היא טובה מאשר לעשות מצוה באופן שטחי וללא כוונה.ידוע כי "מצוות צריכות כוונה", כך שקיום מצווה ללא כוונה מתאימה אינו למעשה קיום המצווה. מצד שני, אם המטרה המהותית של העבירה היא מטרה טובה יתכן והיא ראויה. הדוגמה שמביאים בגמרא היא הסיפור על יעל [שופטים ה כד], האישה שרצחה את סיסרה, שר הצבא הכנעני, כדי להציל את כלל ישראל.

ב-ע"ז 049 הזמנתי את המשתתפים לענות לאתגר שמייק ניקולס הציע. מייק שאל איזה קשר הוא יכול למצוא לנושא שאנו לומדים כעת לחיי היום-יום. מרק לאוטמן משיב:

בעניין פנייתך אודות חוויות אישיות בעבודה זרה, ברצוני להפנות את ציבור המשתתפים למקרה המבדח עם הודית אדוקה ואלילי הניר שתיארתי ואשר פורסם ברבים בשיעור חמש.
אפילו אין שימוש הלכה למעשה בכללי עבודה זרה שאנו לומדים כעת, יש ערך בלימוד אופן המחשבה של חז"ל המופיע במסכת זו, ובכך לגלות הלכות ישימות בעת החדשה. לדוגמה, אם היתה קבוצת חכמים שהקלו בהנאה מאביזרי עבודה זרה, אפשר (אולי) להסיק שבעניין הפעלת חשמל בשבת או שימוש במחשבים, אותה קבוצה היתה מקלה.

אני מעיר:

הדוגמה של מרק אינה מתאימה מסיבות רבות שאנחנו לא יכולים לדון בהן כאן. אבל הנחת היסוד שלו פגעה בדיוק במטרה. כשלמדנו מסכת סנהדרין למדנו ש-"בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות" [סנהדרין ע"א ע"א] – נושא שנמשך לכל אורך פרק ח! השאלה המתבקשת היא: אם מעולם לא היה בן סורר ומורה ולא יהיה כזה בעתיד, למה הוא בכלל מוזכר בתורה [דברים יח יח-כא]? על כך הגמרה עונה: "דרוש וקבל שכר" – עבור השכר של לימוד הנושא והרווח שנובע מהלימוד הזה. יתר על כן, לגבי עיר הנידחת [סנהדרין קי"א ע"ב] בתוספתא [סנהדרין פי"ד ה"א] מציינים שלמרות ש-"עיר הנידחת לא היתה ולא עתידה להיות" היא נכללה בתורה [דברים יג יג-יח] "לומר 'דרוש וטול שכר'.

קבלתי עוד תגובות לשאלתו של מייק. אביא אותן בשיעור הבא אי"ה. כמו כן, עדיין מגיעות תגובות על תפילה יהודית בכנסיות.

קבלתי בקשה לספק פורום לדיון על הנושאים הנלמדים בבית המדרש הוירטואלי – נוכחות באינטרנט בה משתתפים יכולים לדון בחומר בינם לבין עצמם. אם עשרים משתתפים יכתבו לי שהם ישתתפו בפורום שכזה אעשה כל שביכולתי כדי להביא להקמתו.