AZ-h035

א:
הגענו למשנה האחרונה של פרק זה. משנה ה' עסקה במוצרי מזון של גוי שהם לא רק אסורים ליהודי באכילה אלא הם גם אסורים לו בהנאה (הפקת רווח). משנה ו' עסקה במוצרי מזון של גוי שאסורים ליהודי לאכילה אבל מותרים לו להנאה (הפקת רווח). משנתנו כעת עוסקת במוצרי מזון ששל גוי שהם מותרים ליהודי לאכילה.

ב:
הפריט הראשון ברשימה הוא חלב. חלב שנחלב מבהמה כשרה, יהודים יכולים לשתות ממנו ולהשתמש בו בתנאי שיהודי היה נוכח בשעת תהליך החליבה. הגמרא [ע"ז ל"ט ע"ב] מסבירה שאין הכרח שהיהודי המפקח על החליבה יעמוד למעשה ליד הנכרי החולב; מספיק שהוא יהיה קרוב דיו כדי שהנכרי ידע שאפשר לראותו בכל רגע. הסיבה שיש צורך בפיקוח היא, כמובן, כדי לוודא שהחלב בא מבהמה כשרה ולא מבהמה אסורה.

ג:
דבש, כמובן, מותר ואינו זקוק להסבר. הגמרא [ע"ז ל"ט ע"ב] מופתעת מכך שהיה צורך בכלל להזכיר את הנושא; אפילו אם נכרי היה מוסיף משהו לדבש דבורים שהוא רדה, זה היה פוגם בדבש.

ד:
התורה [ויקרא יא לד] קובעת:

משנתנו מלמדת שאשכול ענבים שהבשיל עד כדי כך שהמיץ יוצא מהענבים, אפילו אם המיץ נוטף על מוצרי מזון שהיו בכלי שמונח מתחתם, המיץ לא יגרום למזון להיטמא אם משהוא טמא יבוא במגע אתו. למטרה זו המיץ לא נחשב לנוזל. (בעניין טומאה וטהרה ראו את לימודינו (בשפה האנגלית) ב-מסכת ידים.)

ה:
הגמרא [ע"ז ל"ט ע"ב] נותנת סיבה נוספת מדוע יש להיזהר מענבים כאלה. אפילו אם הם נוטפים אל לנו לחשוד שהנכרי הזליף עליהם יין כדי להשוות להם את המראה הרצוי. (אנו זוכרים שיין שנכרי התעסק בו אסור.)

ו:
ליהודי מותר לאכול כל ירק שנכבש על ידי נכרי אם לא נהוג להוסיף לירקות הכבושים האלה יין או חומץ.

ז:
טרית (הרינג) ששימר גוי מותרת לאכילה אם לא נטרפה (נתחנה). קל מאוד לבדוק אם הדג הוא מסוג כשר או לא כשהדג עדיין שלם – או אם עדיין יש מספיק ממנו כדי לאפשר את הזיהוי. אותו הנימוק תקף לציר שעדיין ניתן לראות בתוכו את הדג ממנו הוא הוכן.

ח:
בעניין החלתית ראו ע"ז 034. הגמרא [ע"ז מ' ע"א] מופתעת מכך שהנושא הוזכר בכלל. מה יכול להיות לא בסדר לגבי עלה של צמח? התשובה היא שכל עוד העלה שלם וטרי אין בעיה. אבל אם היו טיפות של מיץ-הלתית על העלה היינו יכולנו לחשוב שנכרי חתך אותם בסכינו, סכין ששימשה גם למטרות אחרות, לא ידועות. לפיכך משנתנו מודיעה לנו שאנו יכולים להניח שטיפות על העלה הן דבר טבעי.

המשך יבוא.

ב-ע"ז 034 זיהיתי את הדג טרית כ-'הרינג'. (כך עשיתי גם בשיעור הזה.) נורית רכס כותבת:

טרית לדעתי זהו סרדין ולא הרינג.

אני משיב:

נורית סוברת כך כי המילה 'טרית' בעברית של ימינו אומצה כדי לזהות את הסרדין. ואולם, אין סיבה להאמין שהזיהוי הזה היה תקף גם בתקופת התלמוד. ראשית כול בדקתי במילון הגדול של מרכוס יסטרוב, שאינו מנסה לזהות את הדג כלל ועיקר ורק מתאר אותו כציר דגים. ואולם, חנוך אלבק, בפרושו המודרני למשנה, בהערת שוליים מזהה את הדג (באנגלית!) כהרינג. בדומה לכך, פיליפ בלקמן בתרגומו של המשנה לאנגלית מזהה את הדג כהרינג.

כל זה הוביל אותי לנסות ולברר מדוע תהיה כזו אי-התאמה. בדקתי בויקיפדיה. שם מצאתי כך:

כך שנראה שסרדינים הם ענף של משפחת ההרינג. אין לנו כיום דרך לדעת אם המשנה מתייחסת להרינג או לסרדינים. אינני בטוח אם עדיין יש לכך חשיבות!