AZ-h026
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
ושל התנועה המסורתית
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
השיעור היום מוקדש על ידי ג'יי סלייטר
לזכר אביו,
משולם זיסע בן אהרון פנחס ומלכה ז"ל.
האזכרה היתה ביום ב' במרחשון.
מסכת עבודה זרה, פרק ב', משנה ג' (חזרה):
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה: הַיַּיִן, וְהַחֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן, וְחֶרֶס הַדְרִיָּנִי, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ עָגוֹל, אָסוּר. מָשׁוּךְ, מֻתָּר. בָּשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה, מֻתָּר. וְהַיּוֹצֵא, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְזִבְחֵי מֵתִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת, אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם. וְהַבָּאִין, מֻתָּרִין:
הסברים (המשך):
טז:
לפני שנעבור לפריט הבא במשנתנו ברצוני להציג בפניכם מידע על כלי חרס נקבוביים כפי ששמשו בעולם העתיק. ודאי תזכרו שעובדה זו היתה מרכזית להבנת טבעו של 'חרס הדרייני'. בגליון חודש דצמבר 2008 של ה-Biblical Archeologist יש כתבה מאת גלוריה לונדון, שמתארת את עצמה כאתנוארכיאולוגית. עמית הביא את התקציר הזה בקבוצת דיון באינטרנט:
גלוריה לונדון … בחנה חרסים קפריסאיים שיובשו בשמש וללא זיגוג, שאופן הכנתם זהה לשיטות מימי קדם, והופתעה לשמוע מנשים מהכנסיה האורתודוקסית היוונית שכמובן אין לבשל בשר בכלי ששימש למוצרי חלב. הסיבה היא ששיטות להכנת יוגורט וגבינות מסתמכות על מזיגת חלב טרי לכלים האלו שאינם מזוגגים; החלב שמצטבר בנקבוביות של החרס משמש כזרז להתחלת תהליך יצור היוגורט. אם היו שמים בשר אפילו לרגע לסיר כזה, הוא יקבל מהר מאוד טעם חמוץ ומקולקל. כמו כן היא מציינת שבתרבויות אלו מתנת נישואין של כד חלב משומש או כד יין משומש טוב יותר ממתנה של כד חדש מאותו הסוג, מאחר והתרבית להכנת יין או יוגורט נמצא בחריצים.
יז:
כעת נפנה את תשומת הלב לפריט הבא במשנתנו.
בָּשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה, מֻתָּר. וְהַיּוֹצֵא, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְזִבְחֵי מֵתִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
די במפתיע, משנתנו מלמדת שיהודי יכול לקנות מנוכרי בשר שהנוכרי הביא למקום הפולחן שלו. ההנחה של התנא של משנתנו היא שהבשר לא שימש לכל מטרה שהיא – שאם כן, מדוע שהמוכר ימכור אותו? אין הכרח להבין מהעובדה שהוא לוקח אותו לתוך מקדש אלילי שהוא שימש לפולחן אלילי. זה נראה בעייתי. באיזה אופן יהיה בשר שכזה שונה מהבשר שנאסר אם הוא יוצא מהמקדש? שני סוגי הבשר, למעשה, יוצאים מהמקדש. רש"י, בפרושו לדיבור זה [ע"ז ל"ב ע"ב] אומר שפרוש הדבר הוא כך:
שהעובד כוכבים רוצה להכניסו מותר בהנאה אם נזהר ישראל ליטלו עם כניסתו קודם שיקריבו אותו:
יח:
אולם, אסור ליהודי לקנות בשר שמוצא מהמקדש האלילי על ידי הנוכרי. הגמרא [ע"ז ל"ב ע"ב] מסבירה:
מאי טעמא [מה הסיבה]? – אי אפשר דליכא [שלא היה שם] תקרובת עבודת כוכבים.
יט:
התלמוד של ארץ-ישראל [ע"ז י"ג ע"א] מדייק יותר בעניין הבשר היוצא ממקדש אלילי:
רבי אבינא בשם רבי ירמיה [אמר]: בשהכניסו לפנים מן הקֶנָקְלִין [הבשר אסור], אבל אם לא הכניסו לפנים מן הקנקלין אף היוצא [משם] מותר. [מדובר] בע"ז [במקדש של נכרים] שיש לה קינקלין, אבל בעבודה זרה שאין לה קינקלין כל הבית ידון לשם קינקלין:
כרגיל, חכמי ארץ ישראל ידעו על מנהגי הדת האליליים בארץ ישראל תחת שלטון רומאי הרבה יותר מאשר החכמים בבבל הרחוקה. המלה cenaculum מורה על חדרון קטן, מעין קודש קדשים. מסתבר שבחדרון הקשטן הזה נערכו הטקסים הדתיים. אם כן, עלינו להבין ממשנתנו שבשר שלא הוכנס אל תוך הקֶנָקְלִין מותר ליהודי לרכשו, אבל בשר שהוכנס והוצא מהקֶנָקְלִין אסור ליהודי לרכוש אותו.
כ:
הפריט האחרון במשנתנו עוסק ב-"הולכין לתַּרְפּוּת". ברור שהמושג 'תרפות' הוא ביטוי משמיץ לסוג כלשהו של חג אלילי. יש מלומדים שקושרים את המושג עם החגיגות שנקשרו עם האל דיוניסוס, וזה אכן נראה סביר ביותר. האל היווני הזה היה ידוע בעולם הרומאי כבַּכְּחוּס, ורוב הבריות יהיו מודעים לשם החגיגות הקשורות לאל הזה, בכחנליה. דיוניסוס היה אל החקלאות והתאטרון. אחד מתאריו היה Eleutherios Ελευθηριος, המשחרר, היות ואופן עבודתו שחרר את החסיד מעכבותיו על ידי אקסטזה ואלכוהול. לאל היה קשר קרוב לחליל שעל נגינתו נאמר שהוא מביא את הקץ לכל הדאגות.
יוצא איפה, שמשנתנו מלמדת שאסור ליהודי לשאת ולתת עם נכרים הנמצאים בדרכם לבכחנליה. הסיבה זהה לזו שבה דנו בפרק א': כל דבר שעובדי אלילים יקנו מיהודים ודאי ישמש אותם בטירופם הדתי לכבוד אלילם. ואולם, מותר ליהודי לשאת ולתת עם אותם האנשים כשהם שבים מהחגיגות הללו כי הם כבר עשו את שהיה בדעתם לעשות ולדידם הדבר תם ונשלם – עד לפעם הבאה.
כא:
הגמרא [ע"ז ל"ב ע"ב] מציעה מימד נוסף לדיון הזה:
ישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר [לשאת ולתת עמו כשהוא יוצא לדרך] דלמא [כי יתכן] הדר ביה [שהוא יתחרט] ולא אזיל [ולא ילך עמם עד הסוף]. [אך] בחזרה [אם הוא חוזר משם] אסור [לשאת ולתת עמו] כיון דאביק בה [כי הוא מכור לזה] מהדר הדר אזיל [וילך פעם אחרי פעם].
ניתן להבין מכך שחגיגות הבכחנליה היו מפתות מאוד ליהודים שרצו להצטרף להוללות ולפריקת העול.
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת עבודה זרה |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור ותרומה |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שלישי וחמישי.
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שני.
עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
