BK-h095

א:
כמו המשניות הקודמות, משנתנו גם היא עוסקת במצב שבו מישהו מחזיק בכסף שלא שייך לו ויש להוציאו מרשותו.

ב:
בתקופת החכמים שבועה או נדר נלקחו ברצינות רבה. אלא מה, לעיתים תכופות אנשים היו נודרים נדר ברגע של להט או התרגשות שאולי לא היו נודרים בראש צלול. אבל, באופן כללי, הנדר תקף ויש לקיימו. ולכן, במקרה שמתואר במשנתנו, אין זה משנה אם השבועה או הנדר נעשו ברגע של להט או לאחר שיקול דעת רציני: השבועה עומדת בתוקפה.

ג:
אב נשבע שלבנו לא יהיה חלק ברכושו. משנתנו מבחינה בין שני תסריטים אפשריים. בתסריט הראשון האב פשוט מונע מבנו כל חלק ברכושו, מבלי לפרש. בתסריט השני האב מונע מבנו כל חלק מרכושו במהלך חייו (של האב) וגם לאחר מותו.

ד:
במשפט העברי מובן מאליו שכאשר אדם מת כבר אין לו כל רכוש כלל ועיקר (מלבד האדמה בה נקבר), והדין קובע מה יש לעשות עם עיזבונו. באופן כללי, עזבון האב מתחלק באופן שווה בין בניו, אלא שהבן הבכור מקבל כפליים משאר אחיו [דברים כא יז]. אם כן, לראובן שלושה בנים: שמעון (הבכור), לוי ויהודה. עזבונו של ראובן שווה 1000 דינרים. 1000 הדינרים הללו מתחלקים למספר הבנים ועוד אחד. כך שמעון מקבל 500 דינרים ושני הבנים האחרים מקבלים 250 דינרים כל אחד.

ה:
ברגע שהאב מת כבר אין לו שליטה על עיזבונו ולפי התסריט הראשון בנו יורש את חלקו בעזבון, שהרי שבועת אביו כבר אינה ישימה ברגע שהוא (האב) נשם את נשימתו האחרונה, כי משמעות שבועתו, הלכה למעשה, היא שלבן לא יהיה חלק ברכושו במהלך חייו (של האב).

ו:
אולם, אם האב קבע באופן ברור שלבנו לא יהיה חלק ברכושו הן במהלך חייו (של האב) והן לאחר מותו, הבן לא יירשנו. אולם, על פי הלכה פסוקה ברגע שאביו מת הבן יורש לפחות חלק מעזבונו של אביו, כפי שהסברנו בסעיף ד' לעיל.

ז:
הדרך לצאת מהתסבוכת ההלכתית הזו זהה לזו שנקבעה במשנה הקודמת. ברגע של להט דוד נשבע שלבנו בכורו, מיכה, לא יהיה חלק בנחלתו במהלך חייו וגם לאחר מותו ושני בניו האחרים, אבי וקובי, צריכים לרשת את הכל. אולם, לפי ההלכה, ברגע שדוד מת מיכה מקבל חזקה על חלק מעיזבונו של דוד. הוא כעת הבעלים של כספו של אביו בניגוד לחלוקה שאביו רצה וקבע בנדר. אם למיכה יש בנים משלו עליו להעביר את חלקו בירושה אליהם, כך שכבר לא שייך לו. לחילופין, הוא יכול להעביר אותו לאבי וקובי (או לאחד מהם).

ח:
אולם קיימות שתי אפשרויות נוספות:

1. למיכה אין בנים משלו וגם לא אחים.
2. מיכה אינו רוצה לוותר על חלקו בעיזבון כי אין לו ממה לחיות.

בכל אחד מהמצבים הללו על מיכה לקחת הלוואה ששווה לסכום שירש. הנושים יכולים אז לבוא ולקבל את הלוואתם מהעיזבון של אביו; כך נשמרת שבועת אביו, ואין לו חלק בעיזבון אביו.

ט:
כמובן, בהחלט יתכן שבמקרים רבים המוריש לא ירצה שעיזבונו יחולק לפי החלוקה שנקבע בתורה )בהסבר ד' לעיל(. האפשרות היחידה שלו היא להעניק את רכושו במתנה, לפי רצונו, במהלך חייו, אפילו אם התנאי הוא שהעברת הרכוש תתבצע רק "דקה אחת לפני מותי". לפיכך, כשהוא מת לא נשאר דבר להוריש כבר 60 שניות כי כל רכושו שייך לאנשים שאליהם העביר אותו. ברור שההלכה משקפת חברה פטריאכלית וחקלאית; עם תהליך העיור והתפרקות המערכת השבטית היה צורך למצוא דרך לעקוף את המצווה בתורה מבלי לשנותה הלכה למעשה.