AZ-h024

השיעור היום מוקדש ע"י ג'יי סלייטר ואלן גולדמונץ
לכבוד תמרה ואיתן סלייטר.
ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב.
אמן!

א:
חכמינו עשו מאמצים רבים כדי למנוע מיהודים להתרועע עם נוכרים, ואחת הדרכים היעילות ביותר לעשות זאת היתה להגביל את מוצרי המזון והמצרכים האחרים שאפשר לרכוש מהם. פריטים נוספים על אלו שהוזכרו במשנתנו נכללו ברשימה ארוכה שמקורה כנראה בתקופה של הרדיפות שקדמו למרד המכבים במאה השניה לפני הספירה ושכפי הנראה אושרה מחדש במהלך העשורים הראשונים של המאה הראשונה לספירה [שבת י"ג ע"ב].

ב:
משנתנו מתיחסת להפקת תועלת מהפריטים האסורים. ההתיחסות היא לא לצריכתם בלבד אלא גם לכל תועלת שיהודי יכול להפיק מהפריט האסור – כגון מכירתו לנכרי או האכלתו לבהמותיו. מכירתו לנכרי מביאה רווח כספי והאכלתו לבהמה גם היא מביאה לרווח כספי שאם לא כן היה צריך להוציא כסף על מספוא. (אלו הן רק דוגמאות.)

ג:
משנתנו מונה חמישה פריטים שמהם אסור להפיק הנאה: יין, חומץ יין, סוגים מסוימים של כלי חרס, סוגים מסוימים של עורות, ובשר.

ד:
התורה [דברים לב לז-לח] אומרת שבסופו של דבר יֵאָמֵר על עובדי האלילים המאוכזבים והמתוסכלים –

רמב"ם, בספר המצוות שלו [מצוות לא תעשה, קצ"ד] אומר שפסוק זה הוא המקור לאיסור של "יין נסך".

ה:
יין שעבר בידיו של נוכרי אסור ליהודי. יין כזה מכונה בעברית 'יין נסך' או 'סתם יינם'. במקור שימש המונח להגדרת יין ששימש לניסוך בטקסי דת לא יהודיים; אבל מאוחר יותר הוא בא לכלול את כל היינות שעברו בידיהם של נכרים. הגמרא [ע"ז ל"א ע"א] אוסרת מפורשות יין של נוכרים. מצרכים אחרים נעלמו בהדרגה מהרשימה המקורית של פריטים אסורים שהוזכרה בהסבר א' לעיל. לדוגמה, הגמרא [ע"ז ל"ו ע"א] דנה בנסיבות בהן שמן של נוכרים הותר מחדש. אך האיסור על יין נוכרי מעולם לא בוטל ומעולם לא פג תוקפו.

ו:
הגמרא [ע"ז ל' ע"ב] מבחינה בין שלוש קטגוריות של יין נוכרי אסור:

• יין נסך, שהוא יין ששימש למעשה לניסוך בפולחן אלילי;
• סתם יינם, יין של נכרי שלא ידוע אם שימש למטרות פולחן אם לאו;
• יין יהודי לא חתום שיהודי השאיר אצל נוכרי למשמרת.

ז:
בהדרגה, במהלך מאות שנים, היחס ליין נוכרי התרפה, אף-על-פי שמעולם לא ננטש. אך בתקופת המשנה והתלמוד האיסור נאכף בקפידה.

המשך יבוא.

ב-ע"ז 021 כתבתי בנימה סרקסטית למדי: אינני בטוח שהייתי מרוצה אילו רופא – יהודי או גוי – היה שם תולעים מהאשפות על פצע פתוח שבעורי! שלושה כתבו אלי בעניין זה ומאחר וכל אחד מהם אומר משהו שהאחרים לא אמרו אני אציג כאן את דברי שלושתם.

רון קמינסקי כותב:

אולי יעניין אותך לדעת שהרפואה המודרנית חזרה להשתמש בזחלי זבובים (שגודלו תחת תנאים סטריליים) כדי לטפל בפצעים שלא הגיבו לטיפולים אחרים. ראו (באנגלית) http://en.wikipedia.org/w/index.php?title=Blow-fly&oldid=237845791#Maggot_Therapy (אין שם תמונות של פצעים). כך שלאופן טיפול זה יש מאחורי למעשה בסיס רפואי, שלא כמו הקזת-דם וכדומה.

ראובן ארצי כותב:

בעניין שימוש ב"תולעת מאשפות" לשם רפוי פצעים, כנראה שחכמינו ידעו משהו ברפואה באותם ימים. רק היום , מנצלים את שיטותיהם ה"פרימיטיביות" ,כביכול. פרופ' רחל גילון, מבית הספר לרפואה בירושלים פרסמה מאמר מדעי על תוצאות השימוש בזחלי הזבוב הירוק שאוכלים את המוגלה וכו' בפצעי נמק, למשל ועוד. "Maggot Therapy" כידוע, זחלים אלה מתרבים באשפות , וכל חומר אורגני לח .

ג'ים פלדמן כותב:

בזמן מלחמה, לפני גילוי נס האנטיביוטיקה, פצעים מרקיבים היוו סכנת חיים ממש כמו הקליעים. אינני יודע מתי בדיוק פותח אופן הריפוי הזה, אך במלחמת האזרחים בארה"ב (1861-1865), כבר היו כמה רופאים ששמו רימות – שלב הזחל של זבובים – על פצעים מרקיבים. הרימות היו יעילות בהסרת רקמת בשר נגועה או מתה ובמניעת נמקים מאימים באופן ראוי לציון. אינני יודע על התרופות האחרות שציינת, אם כי חומץ חריף יכול להיות חומר מחטא ומזרז קרישת דם, אבל אם "התולעים" שהבאת הם "רימות מהאשפות", אז היית צריך לזכות את חוכמת הזקנים בנקודה אחת גדולה. הרימות עדיין משמשות ברפואה מודרנית והן יכולות לרפא פצעים כששום טכניקה אחרת אינה מצליחה. חיפוש מהיר ב-'גוגל' על "רימות ברפואה" יניב דוגמאות רבות.