BK-h067

א:
כבר כמה פעמים היתה לנו ההזדמנות לציין שמאחר וגניבה במשפט העברי היא נזק ולא פשע, יש לבסס את העובדות של המקרה על עדות של שני עדים. העדות הזו היא שמאפשרת את הגשת התביעה: אם אין עדות מהימנה אין דין שעליו צריך הנאשם לענות. היסוד הבסיסי הזה של המשפט העברי מבוטא לראשונה בתורה [דברים יז ו-ז]:

התורה מדברת כאן על מצב חמור ביותר, בו אדם עומד בפני עונש מוות. אפילו כאן עדות של עד יחיד אינה מתקבלת. הסיבה לכך תכף תתברר. מאחר והעדים במקרה כזה הם אלה שיודעים בוודאות שהפשע בוצע, הם אלה, שאם יימצא אשם, יוציאו אותו להורג! (בטח שהיה די בזה להקטין את מספר האשמות שהובאו בדיני נפשות!) אולם, הדרישה לשני עדים לפחות כדי לבסס את טענה בכל מקרה ומקרה חלה על כל תביעה ותביעה במשפט העברי.

ב:
הואיל ואחריות כבדה כל כך מונחת על כתפי העדים, מן ההכרח הוא שתהיה דרך לוודא שהם דוברי אמת. זה ניתן לעשות רק על ידי השוואת העדות של האחד כנגד עדותו של השני. (המעוניינים יכולים ללמוד (באנגלית) את פרטי חקירת העדים במסכת סנהדרין פרק ד' משנה ה'.) מסיבה זו התורה [דברים יט טו-כ] גם מכוננת עונש של 'מידה כנגד מידה' על מתן עדות שקר.

כך שהעונש על עדות שקר הוא שייעשה לו "כאשר זמם לעשות לאחיו". הגורל שאיים על חיי הנאשם על בסיס עדות השקר הזו הוא הגורל שידבק בעדים הזוממים. אם הנאשם עמד לקפח את חייו, זה יהיה גורלם של העדים הזוממים.

ג:
למרבה השמחה, במקרים בהם אנו דנים המצב הרבה פחות מבעית (אך אולי לא לשור או לשה). העונש על גניבה, כפי שאנו יודעים, הוא החזר תשלום. התשלום הבסיסי הוא כפול: דהיינו 200% מערך הדבר שניגנב. במקרה של שור נוסף עוד תשלום שהוא פי שלושה מערך השור. (במקרה של שה הגנב מתחייב בתשלומי כפל יחד עם תשלום כפל נוסף.)

ד:
כך, יוצא איפה, שאם שני עדים נמצאו זוממים בעניין גניבה ומכירה של שור עליהם לשלם תשלום שווה ערך לחמש פעמים את ערכו של השור. זוהי הפסיקה שברישא של משנתנו.

ה:
ציינו כשהתחלנו ללמוד על הגניבה שבמקרה של שור או שה התורה מניחה שתי פעולות נפרדות: גניבת הבהמה ולאחר מכן טביחתה או מכירתה לשם רווח. ייתכן ששני עדים יעידו שדוד גנב את שורה של שרה ושני עדים אחרים יעידו שדוד מכר את השור ליואל ברווח נאה. כאשר המקרה בא בפני בית הדין השופטים מגלים שהעדים בשתי הכתות הם עדים זוממים. במקרה כזה, זוג העדים הראשון, שהעיד על בגניבה עצמה, צריך לשלם תשלומי כפל בעוד שזוג העדים השני, אלו שהעיד על מכירת הבהמה, צריכים לשלם תשלומי שלשה.

ו:
לא יקשה כעת להבין את שאר התנאים שבמשנתנו.

• אם רק העדים למכירה נמצאו זוממים עליהם לשלם תשלומי שלשה; מאחר והעדים הראשונים לעצם הגניבה לא שיקרו, על הגנב לשלם תשלומי כפל.
• אם משני העדים למכירה רק אחד נמצא זומם, עובדת המכירה (או השחיטה) לא בוססה, כך שהעד הזומם משוחרר ללא עונש. (זכרו, שתי עדויות נפרדות הן שמבססות את העובדות בדין.) הגנב עדיין צריך לשלם תשלומי כפל, מאחר והעובדה שהוא גנב בוססה על ידי עדות העדים הראשונים.
• אם אחד מהעדים הראשונים נמצא זומם כל התיק מתבטל. מאחר ולא היו שני עדים אפילו לגניבה עצמה אין לנאשם על מה להשיב: "שאם אין גנבה, אין טביחה ואין מכירה."

רונן לאוטמן מבקש להבהיר את שאלתו אליה עניתי בשיעור הקודם:

התכוונתי למצב שבו עדים ראו ששור נגנב אבל לא יכלו להעריך את ערך השור. לדוגמא, הגנבה הייתה בלילה ואי אפשר לראות שהשור עיוור.

אני משיב:

תשובתי לא השתנתה. מדוע אתה סבור שעל העדים להעריך את שווי השור? זהו תפקידם של הדיינים.