BK-h063

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

מסכת בבא קמא, פרק ז', משנה ב' (חזרה):
גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם אוֹ עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וּמָכַר בְּשַׁבָּת, גָּנַב וּמָכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה, גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו, גָּנַב וְטָבַח וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ – מְשַׁלֵם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח לִרְפוּאָה אוֹ לַכְּלָבִים, הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָהת הַשּׁוֹחֵט חוֹלִין בַּעֲזָרָה – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ:
הסברים (המשך):
ה:
גנב ומכר [שור או שה] לעבודה זרה … משלם תשלומי ארבעה וחמשה. הטיעון במקרה הזה הוא פחות או יותר כמו הטיעון במקרה של שבת: אין בתורה איסור מפורש על מכירת משהו לעבודה זרה; האיסור הוא של החכמים. לפיכך, אם מישהו גונב שור או שה ומוכר ברווח את הבהמה לעובד אלילים, עליו לשלם תשלומי ארבעה וחמשה.
ו:
גנב וטבח [שוא או שה] ביום הכפורים … משלם תשלומי ארבעה וחמשה. כאן הטיעון דומה אבל לא באמת זהה. התורה [ויקרא כג כז-ל] מקפידה מאוד בעניין עברות על קדושת יום הכפורים:
בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם. כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ. וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ.
כך שהעונש על עבירה על קדושת יום הכפורים היא עונש בידי שמים: "והאבדתי את הנפש ההיא". החכמים קוראים לעונש הזה (היכן שהוא מופיע בתורה) 'כָּרֵת'. היו מספר הסברים במהלך הדורות באשר לטבעו של 'כָּרֵת'. הסבר אחד הוא שהכוונה היא שמוות פיזי יביא אתו גם מוות רוחני: כשהאדם ימות גם נשמתו תיכרת, וכפי שרמב"ם מנסח זאת, השארית הגשמית שלהם יהיה רק 'חומר מוכרת'. הסבר אחר הוא שכרת מתייחס למותו בטרם עת של העבריין. הסבר שלישי הוא שההתייחסות היא למוות ללא השארת צאצאים. דבר אחד ברור: 'כָּרֵת' מתייחס ל-'מיתה בידי שמים' ולפיכך אין בית דין של מטה רשאי להטיל את העונש הזה. מאחר וכך המקרה, הגנב שגנב וטבח שור או שה ביום הכפורים חייב לשלם תשלומי ארבעה וחמשה.
המשך יבוא.
שאלות ותשובות:
הנה שאלה נוספת מהשאלות ש-חואן-קרלוס קיאל שלח אלי. היא הרחבה של השאלה שהוא הציב בשיעור הקודם.
האין זו חובתו של לוי לדאוג לאחיו האביון? האין הוא מצווה על פי דין לעשות זאת? האין, בקחתו את שיו של לוי, שמעון עוזר ללוי לקיים את חובתו לעני ולחסר כל?
אני משיב:
זה נשמע באופן מחשיד כמו רובין הוד ששדד את העשרים כדי לתת לענים. לא, אם שמעון גונב את רכושו של לוי הוא גנב. נקודה.
והנה עוד שאלה מהשאלות שהציג חואן-קרלוס:
נניח ששמעון כל כך חסר כל עד כי אין לו הפרוטה שהיא ערך השה ועוד שלוש פרוטות העונשין הנוספות. אם הוא יימכר לעבדות, עבודתו כשכיר במהלך שש שנים תהיה שווה הרבה, הרבה יותר מערך השה פלוס הקנסות. האם זה הוגן?
אני משיב:
הייתי חושב ששה יהיה שווה הרבה יותר מפרוטה אחת! יהיה אשר יהיה, מה שחואן-קרלוס כותב נכון מאוד: העבודה שהוא יעשה במשך שש שנות עבדותו תהיה שווה הרבה יותר לאדוניו משווי הפריט המקורי ששמעון גנב. התורה [דברים טו יב-יח] מבהירה זאת:
כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ … לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים.
אך אין חואן-קרלוס מסביר מדוע הוא חושב שזה לא הוגן. לגנב החסר כל לשעבר ניתנה עבודה קבועה, מזון, מקום מגורים וביטחון למשפחתו לשש שנים. מדוע זה לא הוגן?
ושאלה אחת אחרונה מחואן-קרלוס לפעם הזו:
אם שמעון נמכר לעבדות ללוי, לוי יהיה הרבה יותר עשיר בגלל שיו הגונב. האם הוא יכול להרוויח מחוסר הכל של אחיו?
אני משיב:
אין כל דרישה שהאביון יימכר לאדם שממנו גנב. ברור שהמכירה היתה על פי רוב לאדם עשיר שהיה יכול לקחת על עצמו את שיקומו של הגנב. כך שהשאלה אינה רלוונטית. (ראו תשובתי לשאלה הקודמת.)

