BK-h060

יב:
יב:
עד כה הבהרנו שגניבה במשפט העברי היא עברת רכוש ולפיכך על הגנב להחזיר את שגנב ולהוסיף עוד 'קנס', על פי רוב של 100% אבל במקרה של שה 400% ובמקרה של שור 500%. גם הבהרנו שגנב שאינו מסוגל לשלם את הפיצוי הזה (או לפחות להחזיר את ערך הגניבה מבלי להוסיף את הקנס) יימכר על ידי בית הדין לעבדות. תנאי העבדות הזו מפורטים בשמות כא ב-ו.

יג:
אולם, עלינו לתת את הדעת למטרת העבדות הזו, כפי שהחכמים הבינוה ופיתחוה. העובדה שלעבד יש זכויות וזכויות יתר צריכה לציין לנו שהמונח 'עבד' אינו כל כך מתאים לדיון הספציפי הזה.

יד:
הזכות הבסיסית ביותר של העבד העברי היא שתקופת שרותו מוגבלת על ידי דין תורה:

אבל התורה גם מתארת את תנאי השרות שלו:

אם כן, התורה גם אוסרת 'לרדות' בעבד העברי בעבודות פרך.

טו:
אולי יועיל בשלב הזה פשוט להביא מלה במלה כמה מהחוקים והכללים שהחכמים יישמו לקיום הדרישות האלו של התורה:

טז:
והנה כמה מהתנאים שנקבעו במכילתא בעניין עבד עברי. (המכילתא היא אוסף של כמה מההערות המרחיבות של חכמי התקופה שבסיומה סודרה המשנה (בסביבות סוף המאה השניה לספירה).

יז:
כבר צריך להיות ברור מדוע החכמים חידדו 'שכל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.' וחובות האדון של העבד העברי אינן מסתימות עם בוא השנה השביעית. לא רק שיש לשחרר לחופשי את העבד העברי, אלא יש לתת לו מענק פרדה שיעזור לו בדרכו:

כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם [ללא מענק כספי]. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ… לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה. [דברים טו יב-יח]

יח:
בהתחשב בתנאים הללו, עלינו לשאול את עצמנו מה יכולה להיות המטרה במכירת לעבדות של הגנב שהעני.

המשך יבוא.