Hebrew Banner
[שמות כב ל]

מדוע על יהודי שומר מצוות להקפיד על תזונה מן הצומח (טבעונות)

בימינו אנו, מן הראוי לדבר בשבחי התזונה הטבעונית, במיוחד לגבי יהודים שומרי מצוות. מכיוון שהצהרתי תפתיע רבים (ותדהים אחרים), מוטל עלי להביא תשובה מלאה ומנומקת, במיוחד לאור העובדה שרבים אינם יודעים מהי טבעונות ובמה היא נבדלת מן הצמחונות. צמחונים אינם אוכלים בשר, דגים או עוף. טבעונים, בנוסף להיותם צמחונים, אינם משתמשים במוצרים אחרים שמקורם מן החי ומוצריו, כמו ביצים, מוצרי חלב ודבש. תזונה טבעונית ומגוונת כוללת פירות, ירקות, ירקות עלים, דגנים מלאים, בוטנים, זרעים שונים וקטניות.

בתקופה הנוכחית יותר ויותר יהודים מחפשים מימוש רוחני – ברוך ה'. אולי נוכח הריקנות והתרופפות הערכים המאפיינות חלקים נרחבים בחברה המודרנית. החברה המודרנית הביאה ברכה רבה לעולמנו. כיום אנו נהנים מנגישות לידע ולשפע הודות להתפתחות מואצת בידע המדעי בחמש מאות השנים האחרונות. היכולות המדעיות של האדם המודרני התפתחו בקצב מסחרר; והגידול האקספוננציאלי בקצב החדשנות בימינו הוא בלתי רגיל. אלא אליה וקוץ בה. לעיתים אנו שועטים קדימה על גל החדשנות של העידן התעשייתי והפוסט-תעשייתי ואיננו מבינים שייתכן שאנו גורמים, שלא ביודעין, נזק רב יותר לסביבתנו בהשוואה לתועלת שתצמח מהנוחות החומרית שאנו מקווים להשיג.

בקרב מרבית הקהילה המדעית מקובלת העובדה ששינוי אקלים כבר מתחולל. ההנחה הרווחת היום היא שהפעילות האנושית תורמת במידה רבה מאוד לשינוי האקולוגי הזה - שינוי שסופו להשפיע על חייו של כל אדם ואדם על פני עולמו של הקב"ה. אחת הדרכים לעזור לרפא את עולמנו היא לעבור לתזונה מן הצומח. אלא שמרבית היהודים המנהלים אורח חיים דתי ומסורתי ידחו על הסף את השינוי הזה, בעיקר משום שהם חושבים שהוא עומד בניגוד לאורח החיים המקובל שהיה ברבות הימים למקודש.

בכוונתי להוכיח במאמר זה שאם יהודי שומר מצוות עובר לתזונה מן הצומח הוא מקיים מצוות חשובות ביותר אשר נדחקו לקרן זווית בעת האחרונה. ברצוני לדון בארבע מצוות ערכיות חשובות ביהדות הקוראות ליהודי הדתי לאמץ לעצמו תזונה צמחונית. המאמר ארוך למדי, ולכן קל יהיה יותר לקרוא כל פרק בנפרד. לחיצה על אחד הקישורים הבאים תביא אתכם אל הפרק שברצונכם לקרוא. (אני ממליץ לקרוא את הפרקים על פי סדר הופעתם.)

נתחיל בבירור המצווה הראשונה.

פרק ראשון

לא משנה איך נבין את סיפור הבריאה כפי שהוא מובא בתורה בפרק הראשון של ספר בראשית, דבר אחד ברור: סיפור הבריאה מקדש אמיתות אידיאולוגיות על האדם ועל מקומו של המין האנושי בטבע הדברים. על פי התיאור המקראי, נצטווה המין האנושי מלכתחילה על תזונה על טהרת הטבעונות:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים [לאדם], הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה; וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, [נתתי] אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה. [בראשית א כט-ל]

בפירושו לפסוקים אלה רש"י [1105-1040] מסביר את תכליתה של הוראתו של הקב"ה:

לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ - השוה להם [האדם ואשתו] בהמות וחיות למאכל ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם. [רש"י על אתר]

לא רש"י בלבד פירש כך את הפסוקים במקרא. אותו פירוש נמצא כבר בגמרא:

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב: "לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ" - ולא חית הארץ לכם. [סנהדרין נ"ט ע"ב].

(רמב"ן [1270-1194], בפירושו לפסוק בבראשית א כט, חולק על היבט אחד בפירושו של רש"י. הוא טוען שהפסוקים מצדדים בעליונותו של האדם על החיה, ואילו רש"י כותב שבכל הנוגע למזון מתייחס ה' לאדם ולחיה כאל יצורים שווים. על פי הבנת רמב"ן את הפסוקים, בפסוק כ"ט מוקצים לאדם "כל עשב זורע זרע... ואת כל העץ אשר בו פרי-עץ זורע", ואילו לבעלי החיים הנחותים יותר המוזכרים בפסוק הבא, מוקצים רק "כל עשב ירק", מלבד דגנים ופירות. אולם דומה שהבנתו של רש"י עולה בקנה אחד עם זו של האמורא המשלב גם הוא את שני הפסוקים למשפט אחד.)

התורה מציירת תמונה אידילית של הרמוניה אוניברסלית מוחלטת. אף חיה, אדם או בהמה אינו הורג לשם מאכל, וכולם מתקיימים על פירות הארץ. המצב האידילי הזה לא יימשך לאורך זמן. על פי המסורת רק עשרת הדורות הראשונים של האנושות מתקיימים על הדיאטה הצמחונית. אבל כבר בפרק ו' אנו קוראים:

וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה', "אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" ... וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. [בראשית ו ה-יא]

אכזבתו של הקב"ה מחוללת את המבול ולאחריו קורסת ההרמוניה הקדמונית המאפיינת את הפרק הראשון בספר בראשית:

וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם; בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. [בראשית ט ב]

וה' מתיר למין האנושי לאכול בשר:

כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה; כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. [בראשית ט ג]

ולמרות הכול, היהדות היא דת אופטימית: בעת שיעלה רצון מאת הבורא ("אחרית הימים" בלשון הנביאים) העולם יתקן את עצמו, ההרמוניה הקדמונית תושב על כנה ושפיכות הדמים בממלכת החיות – והאדם הוא חיה – תהיה נחלת העבר:

וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. [ישעיה יא ו-ט]

אנו רואים, אפוא, שמלכתחילה נועד האדם ליהנות מתזונה טבעונית, המבוססת על ירקות, דגנים ופירות בלבד ואינה כוללת בשר, דגים ומוצרים שמקורם מן החי כמו חלב, ביצים ודבש. כאשר המין האנושי נעשה מושחת ללא תקנה התיר לו ה' לאכול בשר עם שני יוצאים מן הכלל: לא לצרוך דם, כי הדם הוא נפש החיה; ולא לאכול בשר אשר בותר מגופה של חיה בעודה בחיים ("אבר מן החי"). הראשון כתוב בצורה מפורשת בתורה [בראשית ט ד] והשני הוא אחת משבע מצוות בני נוח שהועברו במסורה [סנהדרין נ"ו, ע"א], וחלות על כל בני האדם מאותו זמן ואילך.

עלינו לשאול את עצמנו מדוע התיר ה' למין האנושי להרוג בעלי חיים לשם מאכל. הרב אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל [1935-1865], לא היה צמחוני, אך בכתביו עמד על כך שהיהדות מצדדת מאוד במעבר לתזונה הצמחונית. תלמידו, הנזיר מירושלים, הרב דוד הכהן ז"ל [1972-1877], שהיה צמחוני, אסף את דברי משנתו של הרב קוק במאמר ארוך שנקרא: "חזון הצמחונות והשלום." הנזיר כותב שהרב קוק סבר שבשר הותר למאכל לצאצאי נוח על מנת למנוע רעה חמורה ממנה:

חזון מאד נפרץ היה אז הריגת וזביחת בני אדם כדי לאכול את בשרם. אכילת בשר אדם היה כל-כך טבעי, עד שלא היה בשום אופן מוצא את אותו הגיעול הטבעי שהאנושיות המתוקנת מוצאת בו עכשיו...[חזון הצמחונות והשלום סימן ד']

אך לאחר מתן תורה לבני ישראל, נאכפות הגבלות חריפות על ההיתר הגורף לאכול בשר שניתן לחלק גדול מן המין האנושי. בתורה עצמה מובנית תוכנית להפחתת צריכת הבשר של היהודים, בדמות הלכות הכשרות, ההלכות המגדירות אלו מצרכי מזון מותרים או אסורים לצריכה. באשר לבשר, מצמצמות הלכות הכשרות את ההיתר שניתן למין האנושי לאחר המבול בשבע הגבלות:

הסברה שחוקי הכשרות הם תוכנית שכוונתה להפחית את צריכת הבשר אין בה משום חידוש שלי. בספרו "ספר העיקרים [של היהדות]", חלק ג' פט"ו, כותב הרב יוסף אלבו ז"ל [ 1444-1380]:

ובאור כל זה [חוקי הכשרות], לפי מה שאחשוב, הוא על זה הדרך: כי מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות, חֵמָה, ושטף אף [כעס] ולמוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חנם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש... וכשנתנה תורה לישראל ... אסר להם קצת הבעלי חיים ... ואפילו מה שהתיר מהם לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע ... וכן אמרו רבותינו ז"ל [חולין פ"ד ע"א] "כי תאוה נפשך לאכול בשר" [דברים יב כ], למדה תורה דרך ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון. הנה גִלו בפירוש שאכילת הבשר לא הותר אלא על צד ההכרח.

כאן הרב אלבו מתייחס לפסוק בתורה שמתיר אכילת בשר מתוך הסתייגות בולטת בהחלט:

כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ 'אֹכְלָה בָשָׂר', כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר.[דברים יב כ]

חז"ל מבינים את המילים "בכל אות נפשך" כלשון שלילה – כי נפשך מתאווה לאכול בשר. הראי"ה קוק ז"ל מעיר הערה מאירת עיניים על אותו פסוק:

יש כאן גערת חכם נסתרת ... כלומר, כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בעלי חיים, כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם (שעל כל פנים לא הוצרכה תורה לכתוב עליו איסור מפורש, שאין האדם צריך אזהרה על מה שקנה לו כבר מושג טבעי בזה), שזהו כמפורש, שבְבֹא התור של מצב המוסרי האנושי לשקץ בשר בעלי-חיים, מפני הגֹעַל המוסרי שיש בו, הלא אז לא תאוה כלל נפשך לאכול בשר ולא תאכל. שהרי "דברי תורה נדרשים מכלל לאו הן ומכלל הן לאו". [הראי"ה קוק, חזון הצמחונות והשלום, סימן ג']

כוונת המשפט הפתלתל של הרב קוק כדלקמן: התורה מתירה לצרוך בשר כאשר נפש האדם מתאווה לו. מהחיוב הזה משתמע במקביל לאו, קרי הצורך לאכול בשר הוא תאווה, פגם מוסרי. מכאן שהיתר התורה לאכול בשר מסויג ביותר בגלל הניוון הערכי של אוכל הבשר. כאשר האדם יהיה מושלם ערכית, הוא יכבוש את תאוותו לאכול בשר ויחוש דחייה מעצם המחשבה על אכילת בשר חיה, ממש כפי שכיום אנו חשים דחייה מהמחשבה על אכילת בשר אדם. ולכן ההיתר לאכול בשר הוא התרצות זמנית לתאווה וסופו שיבוטל או שיאבד עליו הכלח.

מעניין לציין הקב"ה מספק לעם בשר למאכל בגלל אותה תאווה ועושה זאת באותה מידה של סיוג. המזון שסיפק ה' לעם היה מן, ואין ספק שהמן רחוק מלהיות בשר חיה.

וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ, "מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר! זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ!" וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח. שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן... וְאֶל הָעָם תֹּאמַר, "הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר, כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי ה' לֵאמֹר, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר, כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם. וְנָתַן ה' לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם. לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם. עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא." [במדבר יא ד-כ]

רדת המן מתואר בספר שמות. בפרשנותו מדמיין רבי יצחק אברבנאל ז"ל [1508-1437] את ה' מסביר למשה מדוע הוא נותן לעם דווקא מן:

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי, והוא שאלת זוללות ומלוי מעים ותאוה גוברת. גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי ... ולכן יעד הנביא [ישעיה יא ז], שבזמן הגאולה העתידה "אריה כבקר יאכל תבן", וביאר הסיבה בזה באמרו [ישעיה יא ט]: "לא ירעו ולא ישחיתו". הנה מפני זה, לא אמר הקדוש ברוך הוא למשה שיתן לישראל בשר כי אם לחם, שהוא מזון נאות והכרחי למזג האדם. וזה הוא: "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". [האברבנל על שמות טז ד]

כפי שראינו, בעלי החיים והציפורים לא נבראו כדי לשמש מאכל לאדם. ואפילו בעידן שמותרת בו צריכת בשר, מצופה מאיתנו להיות מודעים לסבל שעלול להיגרם לבעלי החיים שבחסותנו. הדבר מודגם להפליא במקרה שתועד במקורות [בראשית רבה פרשה ל"ג סימן ג']:

רבינו הוה יתיב לעי באורייתא קמי כנישתא דבבלאי בצפורין עבר חד עגל קודמוי אזל למתנכסה ושרי געי כמימר שיזבני אמר ליה ומה אני יכול למעבד לך לכך נוצרת וחשש רבי את שיניו י"ג שנה ... בתר יומין עבר חד שרץ קמי ברתיה ובעא למיקטלא אמר לה ברתי שבקיה דכתיב "ורחמיו על כל מעשיו". [רבי יהודה הנשיא ישב ולמד תורה בבית כנסת של בבלים בציפורי. חלף על פניו עגל שהובל לשחיטה והחביא ראשו בגלימתו של רבי והשפילו באימה כאומר: "הצילני!" אמר רבי לעגל: "מה אוכל לעשות למענך? הרי לכך נוצרת". כתוצאה מאותו גילוי של קשיות לב, סבל רבי מכאב שיניים במשך שלוש עשרה שנים!... לימים חלף שרץ על פני בתו והיא רצתה להרגו. אמר לה רבי: "בתי, הניחי לו, כי כתוב 'ורחמיו על כל מעשיו'

בהסבר המקביל של המקרה בתלמוד [בבא מציעא מ"ה ע"א] מסופר ששלוש עשרה שנות הסבל של רבי הן העונש שנגזר עליו מן השמים על שרירות לבו כלפי העגל הרך ושרחמי שמיים נכמרו עליו כאשר הפגין חמלה כלפי השרץ. אולי נוכל להבין באמצעות המקרה הזה את דברי בנו של רבי יהודה הנשיא, רבן גמליאל, בגמרא [שבת קנ"א ע"ב]:

רבן גמליאל ברבי אומר: "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" [דברים יג יח] - כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים.

כך רמב"ם מסביר את החמלה שעלינו להפגין כלפי בעלי חיים:

אין הבדל בצער האדם וצער שאר בעלי החיים, כי אהבת האם וחנינתה על הבן אינו תוצרת של ההגיון [השכל] אלא פעולת הכוח המדמה [רגש] המצוי ברוב בעלי החיים כמציאותו באדם. [מורה נבוכים ח"ג פמ"ח]

אנו נדרשים אפוא להפגין חמלה רבה יותר כלפי בעלי חיים, ובמיוחד ברגע בו חייהם מגיעים אל קיצם.

הכלל העיקרי של התורה לגבי שחיטת בעלי חיים לאכילה - אפילו אם ההיתר ניתן שלא מרצון - הוא שחייבים להרוג את החיה או את העוף בשיטה שאנחנו מכנים אותה 'שחיטה'. באופן עקרוני, השחיטה מתבצעת על ידי שסיפה בו-זמנית של הוושט עם הקנה. פעולה זו אמורות להיות לה שתי תוצאות: אובדן הכרה כמעט מיידי (ולכן סבל מזערי) ואובדן דם מירבי. דיני שחיטת בעלי חיים לאוכל נדונים ומתפרשים במסכת חולין שבגמרא, ששמה מלמד על שחיטת בעלי חיים למטרות חולין. וכך מודגשת העובדה שדיני שחיטה נלמדים ישירות מדיני שחיטת בעלי חיים לשם הקרבה על המזבח בבית המקדש. ואם כן, נשאלת מאליה שאלה עקרונית: מדוע בתורה מתיר הקב"ה שחיטת בעלי חיים לקרבנות? האם עלינו להבין מכך שהקב"ה רואה בעין יפה שחיטת חיות ועופות?

רבים מן הנביאים מתכחשים לכך שהקב"ה מסכים לשחיטת בעלי חיים ועופות. והם מתבטאים בחריפות רבה נגד מוסד הקרבת הקורבנות:

הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'? הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. [שמואל א טו כב] לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'? שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים, וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. [ישעיה א יא] כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח, וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת. [הושע ו ו] זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. [מזמור נא יט] עֲשׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה' מִזָּבַח.[משלי כא ג] כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה, וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט. [עמוס ה כב] כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם. [ירמיה ז כב-כג]

בחיבורו הכביר, מורה נבוכים, מעלה רמב"ם [1204-1135] הצעה שעשויה ליישב את הקונפליקט לכאורה. מחד התורה מעגנת בחוק את הקרבתם של בעלי החיים ומאידך הנביאים המאוחרים אינם מייחסים לה חשיבות.

ובכמו הנהגה זו עצמה מאותו המנהיג יתרומם ויתעלה נאמרו דברים רבים בתורתנו, לפי שאי אפשר לצאת מן הקצה אל הקצה הנגדי בבת אחת, ולפיכך לא יתכן כפי טבע האדם שיעזוב כל מה שהורגל לו בבת אחת. וכאשר שלח ה' את משה רבנו לעשותנו ממלכת כהנים וגוי קדוש [שמות יט ו] בידיעתו יתעלה... והיה הנוהג המפורסם בעולם כולו הרגיל עז, והעבודה הכללית אשר גדלנו עליה, היתה הקרבת מיני בעלי החיים באותן ההיכלות שמעמידים בהן הצורות, וההשתחויה להן, והנחת הקטורת לפניהן... לפיכך לא חייבה חכמתו יתעלה וניהולו הגלוי בכל ברואיו, שיצוה אותנו בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם, לפי שזה היה אז מה שלא יתכן לקבלו לפי טבע האדם שהוא נינוח תמיד במורגל. והיה נעשה זה אז כמו אלו בא נביא בזמנים הללו וקורא לעבודת ה' ואומר, הנה ה' צוה אתכם שלא תתפללו לו ולא תצומו ולא תשועו לפניו בעת צרה, אלא תהיה עבודתכם מחשבה בלי מעשה כלל. לפיכך הניח יתעלה אותם מיני העבודות והעבירם מהיותם לנבראים ולדברים דמיוניים שאין להם אמיתות, לשמו יתעלה. [רמב"ם, מורה נבוכים ח"ג פל"ב]

מאלף במיוחד למצוא אף בכתביו [חזון הצמחונות והשלום, סימן ט"ו] של הראי"ה קוק התייחסות לכך שהעלאת קורבנות תופסק כאשר האנושות תגיע לכדי שלמות בימות המשיח:

על העת ההיא, שהיא ראש פסגת הגעת הקולתורה הטהורה [תרבות], אמרו חז"ל דברם הגדול, שהוא גדול ומפליא: "כל הקרבנות בטלין לעתיד לבוא [תנחומא אמור יט]. ובכתבי הקודש עצמם כתוב בנוגע לנבואת אחרית הימים: "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת." [מלאכי, ג ד], ובכך מדגישים את העולה מן הצמח תחת הקרבת קורבנות [בעלי חיים].

אם נכרוך את הצעתו של הרמב"ם במשנתו של הרב קוק נמצא שמערכת הקרבת הקורבנות וההיתר לצרוך בשר היו ויתורים שנעשו בגלל חולשתו של האדם וחוסר הבשלות של בני העם היהודי, ויתורים שסופם שיתנערו מהם או שיתרוקנו מתוכן כאשר בני העם היהודי יגיעו לכלל בשלות מוסרית.

כעת עלינו לברר את האתיקה של מערכת השחיטה. אם מתכוונים להרוג בעל חיים או עוף לשם מאכל אזי בנסיבות אידיאליות השחיטה היא שיטה לגרום לבעל החיים מיתה משוללת כאבים יחסית. ואכן בפרושו לבראשית פרק א' פסוק כ"ט קושר רמב"ן בין צמצום מרבי של הסבל שנגרם לבעלי החיים ובין המתה בשחיטה. הוא כותב:

ועם כל זה לא נתן להם הרשות בנפש [ליטול חיים] ... מפני שהוא מעמד לנפש ... וזה טעם השחיטה, ומה שאמרו [בבא מציעא ל"ב ע"ב] "צער בעלי חיים דאורייתא", וזו ברכתנו שמברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה".

הציווי להרוג בעל חיים בשחיטה נובע מהרצון להסב כמה שפחות כאב לבעל החיים ובצוותו כן מקדש אותנו האלוהים. חשוב לציין שהמצווה למנוע מבעל החיים סבל מיותר מקורה בתורה [שמות כג ה]:

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.

מצווה זו ניתנה לנו כיון שבעל החיים סובל בגלל המשקל שהעמיסו עליו, שהוא רב מנשוא. חז"ל [בבא מציעא ל"ב ע"ב] מבינים ציווי זה כציווי בעל אופי כללי: נאסר עלינו לגרום סבל מיותר לכל בעל חיים באשר הוא.

המצווה להרוג בעל חיים לשם פולחן בשחיטה מטרתה לשפר את המעמד המוסרי של עם ישראל. התורה מבהירה זאת היטב. בהקשר של חוקי הכשרות חוזרת התורה ומדגישה שמטרת החוקים והתקנות היא לשפר את אמות המידה המוסריות של עם ישראל, להוסיף לאכילת הבשר ממד של קדושה:

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ. [שמות כב ל] אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. [ויקרא יא מג-מה] כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה. [דברים יד ב-ג] לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה'. [דברים יד כא]

במדרש [תנחומה שמיני ז] נאמרים הדברים הבאים על מערכת השחיטה:

מה אכפת להקדוש ברוך הוא שיאכלו ישראל [בשר] בלא שחיטה, שיהא ישראל ... שוחט מן הצואר [עריפה]?... תדע שלא נצטוה השחיטה הזו אלא כדי לצרף את ישראל; כי לעתיד לבא עושה סעודה לצדיקים ... ואין שם שחיטה.

ושוב:

רב אמר: לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות. וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות. [בראשית רבה מ"ד א]

ואכן עד תחילתה של המהפכה התעשייתית, לפני מאתיים שנה ויותר, הייתה השחיטה היהודית אור לגויים, שהיו ברובם אדישים לסבלם של בעלי החיים אותם הרגו לשם מאכל או צדו בטבע. יהודים לא אכלו בשר מדי יום, אלא בימים מיוחדים כמו שבתות וחגים. כבר בתלמוד אנו מוצאים [חולין פ"ד ע"א] את הציווי כי רק העשירים יכולים להרשות לעצמם לאכול בשר ובלבד שיעשו זאת רק כאשר הם מתאווים לו מאוד:

תנו רבנן: כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך [כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר:]. למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון [כי הוא מתאווה לכך]. יכול [שמא תחשוב] יקח אדם [בשר] מן השוק ויאכל; תלמוד לומר וזבחת מבקרך [בשר שלך] ומצאנך. יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל; תלמוד לומר מבקרך - ולא כל בקרך, מצאנך ולא כל צאנך. מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה: מי שיש לו מָנֶה יקח לפסו ליטרא ירק... מאה מָנֶה ישפתו לו קדרה בכל יום. ואינך אימת [ואלה שאינם עשירים מתי]? - מערב שבת לערב שבת.

אם כן על פי פסיקתם המחמירה של חז"ל בתלמוד, רק לעשיר יוּתר לאכול בשר, ולהגביל עצמו לאכילת בשר צאנו ובקרו בלבד (ולא לקנותו בשוק). אנשים מן המניין מורשים לאכול בשר פעם בשבוע, בסעודת ליל שבת.

אני סבור שכלל לא סביר שפסיקה זו של חז"ל נאכפה אי פעם בקפידה. צריכת הבשר היא עניין יומיומי בעולם המערבי של ימינו (כולל בקרב יהודים); והצורך הדוחק לספק בשר לאוכלוסיית העולם הגדלה בהתמדה יצר תעשיית מזון שמסבה סבל נוראי לבעלי החיים ולעופות - לא ברגע נתון בלבד, אלא לאורך חייהם. התנהגות זו רחוקה מ-"לא לגרום סבל מיותר לבעלי חיים" [צער בעלי חיים] כרחוק שמים מארץ. (ואל לנו לשכוח שהדרישה להימנע מצער בעלי חיים היא מצווה דאורייתא.)

ברצוני להביא מספר דוגמאות לשם ביסוס טענתי שתעשיית הבשר המודרנית, מעצם הגדרתה, עומדת בניגוד לאיסור התורה לגרום צער בעלי חיים. המידע בפרקים הבאים מקורו במאמרים שפורסמו באנונימוס - עמותה למען זכויות בעלי חיים. קיבלתי המלצה על חומרי הקריאה של העמותה מעמיתי, הרב אדם פרנק, ועל כך תודתי מעומק הלב.

1. עוף
א. תרנגולים לפיטום

צריכת בשר העוף (תרנגולים ותרנגולי הודו) במדינת ישראל היא מהגבוהות לנפש בעולם! יותר מ-150 מיליון עופות ויותר מ-10 מיליון תרנגולי הודו נשחטים כל שנה! מגדלים אותם בתנאים מחרידים והם מסיימים את חייהם האומללים תוך שבעה שבועות בלבד. בגלל תנאי הגידול הם לא שורדים עד גיל שחיטה. לאחר בקיעתם במדגרות מועברים האפרוחים לסככות ענק שם יבלו את שארית חייהם. ניתן לראות בתמונה שלפניכם שכל עוף חי בשטח שגודלו קטן ממרצפת. במהלך חייהם הקצרים מקבלים העופות סדרה של "טיפולים":chicken shed

  • כדי להכפיל את משקל גופם פי 50 עד 60 הם מקבלים בין היתר מזרזי גדילה ואנטיביוטיקה;
  • מבצעים בהם הכלאות כדי לייצר עופות שבשר החזה שלהם (שניצל) עולה במשקלו על משקל חלקי הגוף האחרים;
  • לא מפנים את ההפרשות והם נושמים אוויר מזוהם באמוניה במידה שאינה מאפשרת לבני אדם לשהות בסככה לאורך זמן;
  • כתוצאה מכך הם מפתחים מחלות של מערכת הנשימה, זיהומים בעיניים ומחלות עור.

כעבור 7 שבועות מהבקיעה הם נלקחים לשחיטה. בשלב זה היחס "האדיב" של הלוכדים גורם לשברים ברגליים ובכנפיים. הם מובלים בעומס חום כבד ולחות מכבידה הגורמים לעיתים למוות מחנק בגלל הצפיפות הקשה. הם חשופים לרוחות עזות, לשמש הקופחת ולגשם (תלוי בעונה). זמן ההובלה עלול להגיע לעיתים ל-24 שעות ויותר אם אי אפשר להוציאם מן הכלובים כי אין בנמצא מי שישחוט אותם במשחטה. כ-1,500,000 עופות מתים בישראל מדי שנה במהלך ההובלה. במשחטה קושרים אותם ברגליים ותולים אותם. הם משתוללים ומצייצים כאשר השוחט משסף את גרונם של עופות אחרים לעיניהם: דיני השחיטה מחייבים שהעוף הנשחט יהיה בהכרה מלאה ברגע השחיטה. גם במקרים של שחיטה "מוצלחת" תהליך הגסיסה עלול להימשך דקות ארוכות בגלל זרימת הדם למוח מכלי הדם ההיקפיים. חלק מן העופות נלקחים למכונה למריטת הנוצות בעודם בחיים. אם השוחט לא הצליח לשסף את גרונם כראוי על פי הלכות השחיטה, הציפורים הפצועות מופקרות להמתין למותן האיטי.

כפי שציינו קודם לכן, בעבר נחשבה השחיטה לשיטת הרג מכאיבה פחות בהשוואה לשיטות הרג שננקטו בידי לא יהודים – חתך מהיר של העורק הראשי בתנועת יד חדה ומהירה במקום לירות בהם במהלך מסע ציד או למלוק את ראשם, למשל. אבל היתרון היחסי של השיטה אבד במאה ה-20, כשהמשחטות הפכו למתקנים להרג המוני. במשקי גידול עופות בישראל העופות הם אובייקטים שמשרתים מטרה, לא יצורים חיים. פגריהם של העופות המתים מהונדסים בקפידה בסופרמרקטים כדי שהקונים יאכלו את הבשר מבלי לקשר בינו לבין פגריהם של מי שהיו פעם יצורים חיים, וכמובן מבלי לתהות מה עשו לאותם יצורים כדי שנהיה מסוגלים לרכוש את הפגרים ולאכול אותם. צער בעלי חיים הוא מצווה דאורייתא! אנו נדרשים לא להסב כאב וסבל מיותרים לבעלי החיים שנמצאים תחת חסותנו. לדברי רמב"ן עקרונות אלה עומדים בבסיס תהליך השחיטה.

ב. ביצים

chicks in garbageמיני העופות שמשמשים את תעשיית הביצים בישראל שונים מן העופות שמשמשים את תעשיית הבשר. מיד לאחר בקיעתם ממיינים את האפרוחים, ומשמידים את כל הזכרים והנקבות ה"פגומים". מדובר ב-15,000 אפרוחים ליום לערך. משליכים אותם בעודם בחיים למכונות גריסה. קטילתם של אפרוחים בני יומם בגריסה נחשבת מעשה הומני במדינת ישראל. מה זה אומר עלינו? איך ניתן ליישב בין נוהג מעין זה ומצוות צער בעלי חיים? בתמונה נראים אפרוחים שזה עתה בקעו שהושלכו בעודם בחיים לתוך מגש פלסטיק ומצפים למוות אכזר כזה או אחר. חטאם היחיד הוא שנולדו תרנגולים ולא תרנגולות.

האפרוחות מועברות לכליאה בכלובי ברזל צרים המסודרים בסוללות ארוכות, זה על גבי זה. מתקן כזה ניתן לראות בתמונה. ברבים מן המתקנים מרחב המחיה של התרנגולת קטן ממרצפת - אין לה אפשרות אפילו לפרוש כנפיים. hen-house משרד החקלאות הישראלי מנהל דיונים להגדלת מרחב המחיה ל-550 סמ"ר: משמע הרחבת שטחה של מרצפת בשטח השווה לשטחו של שטר כסף. איזה שיפור בתנאים! כעת יעמוד לרשותה של התרנגולת שטח שמשתווה לשטחו של דף נייר משרדי סטנדרטי. התנאים בכלובי הסוללה גורמים לתוקפנות וכדי לצמצם את השלכותיה ולמנוע פציעות וקניבליזם, קוטמים הלולנים את מקור התרנגולת. את הקיטום מבצעים זמן לא רב לאחר הבקיעה מן הביצה באמצעות להב מתכת מלובן; זהו הליך מכאיב וטראומתי משום שרקמת המקור מכילה תאי עצב, וסופו בכאבים כרוניים. משרד החקלאות ממליץ לקטום את המקור שוב בגיל 17 שבועות, סמוך לפני תקופת ההטלה.

התרנגולות בתעשיית הביצים "משופרות" גנטית בשיטה של ברירה מלאכותית על מנת להקדים את שלב הבשלות המינית כדי שיטילו ביצים רבות וגדולות יותר. אך גופה של התרנגולת אינו מאפשר הטלה של ביצים גדולות כל כך וההטלה כרוכה בכאב רב. schnitzl henקצב ההטלה גבוה מאוד: תרנגולות מטילות כ-300 ביצים בשנה. (במשקים מסורתיים: מטילות התרנגולות רק כ-100 ביצים בשנה.) הצריכה המופרזת של שניצלים הביאה ליצירתן של תרנגולות שהוכלאו במטרה לייצר עופות שהחזה שלהם גדול משאר חלקי גופם - כמו העוף האומלל שבתמונה.

לפני כמה עשורים חלק מן התרנגולות שגודלו במשקים מסורתיים חיו יותר מ-10 שנים. כיום, כאשר התרנגולות בנות שנתיים בלבד ויכולת ההטלה שלהן יורדת, הלולנים משמידים אותן. כדי לחסוך בעלויות נהוג להפחית מכמות המזון שהן מקבלות בחודש האחרון לחייהן ולהרעיב אותן לחלוטין בימים האחרונים לחייהן. תמותת התרנגולות בימים שלפני ההמתה משתלמת כלכלית שהרי ההמתה היא גזר דינן ממילא. כרבע מן התרנגולות מתות בגלל החיים הקשים בלול. את יתרת התרנגולות מפנים קבלנים מטעם מועצת העופות והביצים, והן זוכות לאותו יחס לו זוכים התרנגולים לפיטום כמתואר לעיל. גופן אינו ראוי למאכל אדם וערכן הכספי נמוך, ולכן מעדיפים קבלנים רבים להרוג את התרנגולות בשיטות שיחסכו כסף וזמן עבודה: רומסים אותן ברגליהם במיכלים גדולים או קוברים אותן חיות באתרי אשפה. במדינת ישראל המתת תרנגולות בזרם חשמלי כשרגליהן אחוזות בצבתות מתכת נחשבת להישג הומני.

בפעם הבאה שתאכלו ביצה, זכרו: צער בעלי חיים הוא מצווה דאורייתא! אנו נדרשים לא להסב כאב וסבל מיותרים לבעלי החיים שנמצאים תחת חסותנו. לדברי רמב"ן עקרונות אלה עומדים בבסיס תהליך השחיטה.

2. בשר בקר

יותר מ-500,000 פרות, פרים ועגלים מוצאים את מותם כל שנה בתעשיית הבקר שמשרתת את הצרכן הישראלי. רובם נשחטים; יותר ממחציתם מעבר לים (מדרום אמריקה בעיקר) ומיובאים לישראל כ"בשר קפוא". כ-100,000 פרות מנוצלות לרעה בתעשיית החלב הקשורה בקשר הדוק לתעשיית הבקר והעגלים: כופים על הפרות לחלב להמליט כמה שיותר, משום שהמלטות תכופות הכרחיות לתפוקת חלב טובה ומכיוון שלרפתנים אין יכולת לשלוט במין היילוד. העגלים הם תוצר לוואי של תעשיית החלב, הם עוברים פיטום לטובת תעשיות בשר הבקר ובשר העגל. כופים על העגלות לייצר חלב החל מהחודש ה-14 לחייהן וכעבור ארבע שנים בלבד הן נשלחות למשחטה לייצור בשר "מאיכות נמוכה".

א. עגלים לבשר
תעשיית העגלים לבשר, שהיא מהתעשיות המתאכזרות ביותר, מתמחה בייצור בשר אנמי באיכות ירודה על פי דרישת הצרכן. כדי לייצר את הבשר הרצוי:

calf pen
  • מאכילים את העגלים במזון עשיר בחלבונים ודל בברזל (כדי לשמר רמות המוגלובין נמוכות);
  • בגיל חודשיים נכלאים העגלים בתיבות או בתאים זעירים בלי יכולת להסתובב, להתמתח, לשכב או לתקשר עם עגלים אחרים;
  • מונעים מהעגל להיעזר בשריריו כדי שבשרו יישאר רך;
  • העגל יסבול מכמה מן המחלות הבאות או מכולן: שלשול כרוני, גזזת, כיבים, הרעלת דם, אנמיה והפרעות נשימה;
  • העגל יסבול תדיר מהזעה ומצמא בגלל החום הכבד בתא ויקבל מזון נוזלי עתיר שומנים במקום מים.
  • בגיל ארבעה חודשים, העגל החלש והחולה, מובל למשחטה.

ב. סוגים אחרים של עגלים
בישראל לאחר תקופת מרעה מועברים העגלים בגיל 10-6 חודשים למתקני פיטום. הם ישהו בהם חצי שנה ויוזנו בהרכב מזון המבוסס על תבואה שאינו הולם את צרכיהם. המזון שניתן לעגלים במפטמות מרוכז, עשיר בחלבונים ודל בסיבים תזונתיים. (הסיבים נחוצים לבריאותו של העגל אולם אין לכך חשיבות בעיני החקלאים כי בקרוב יישלח העגל לשחיטה ממילא.) בניסיון נואש לקלוט סיבים, מלקקים העגלים זה את פרוותו של זה. השיער המצטבר במערכת העיכול שלהם גורם לא אחת לפצעים ולדלקות. המזון שאינו מתאים לצרכיהם גורם להצטברות גזים, לכאבים קשים, ואף למוות.

ג. בקר
כמעט כל הרפתנים מסרסים את הזכרים כדי למנוע מהם להפרות פרות (וגם כדי שיהיו כנועים יותר וכדי להגביר את קצב השמנתם). הסירוס מבוצע ללא אלחוש: הסירוס גורם הלם וכאב רב והשלכותיו הנפשיות קשות ומתמשכות. בתעשיית הבקר וכן בתעשיית החלב חותכים את קרניהם של בעלי החיים וצורבים מספרים על גופם. כדי ללכוד אותם משחילים באפם נזם. מסירים את הקרניים כדי לחסוך במקום בזמן שהם אוכלים מתוך האבוסים. nose ring כדי ללכוד אותם, מתקינים נזמים בנחיריהם, לעיתים לאחר רציעת הסחוס בין הנחיריים ללא אלחוש; לאחר מכן גוררים אותם לאזור צריבת הסימון בחבל שנקשר לנזם. החיות ממאנות לזוז בכל כוחן וכתוצאה מכך אפן מדמם ואפילו נקרע. בישראל כופתים את העגלים במתקני ריסון המונעים מהם לנוע. אזור גדילת הקרניים נצרב בחומרים כימיים או במלחם חשמלי. במקרים רבים העגל המבוהל מניע את ראשו והחומרים חודרים לעיניו ומסבים לו כאב עז. בתמונה נראה עגל בהכרה מלאה בזמן הסימון: תבנית הברזל מונחת על הלחי הימנית של החיה, מתקן הריסון לוחץ את גשר האף של העגל כלפי מטה. ניתן אף לראות את הנזם שהותקן באפו. אם הקרניים הספיקו לצמוח חותכים אותן במספריים גדולים ופוגעים בעורקים וברקמות הסובבות ודם פורץ החוצה; כדי להפסיק את הדימום צורבים את האזור. (משרד החקלאות אוסר כיום לחתוך את קרני הבקר ללא הרדמה ופיקוח וטרינרי; אך גם אם ייאכף החוק הוא לא יגן על העגלים מאימת הלכידה והסימון או מהכאב שבא בעקבותיהם ומסכנת הזיהום.)

הצפיפות ברפתות ובמפטמות וכן השימוש העודף בהורמונים גורמים להתפשטותן המהירה של מחלות: בת-שחפת, קדחת הקרציות, מחלת הפה והטלפיים, סלמונלה B, הפרעות עצבים, מים במוח, חסר מוחלט של המוח הקטן ואפילו חסר קליפת המוח. מחלת הבקר המפורסמת ביותר - ספגת המוח ("הפרה המשוגעת") פרצה באנגליה בגלל האכלת בקר בתערובת בשר וקמח עצמות. הפרות צמחוניות והאכלתן בבשר נועדה לנצל את הפגרים הרבים שהם תוצרי לוואי של משקי החי התעשייתיים לאחר הרחקתם של האיברים שרווח בצדם. הפרות והפרים לא זו בלבד שסובלים מן המחלה, אלא נכלאים בבידוד לתקופה שעלולה להימשך חודשים ארוכים. חלקם נשחטים מיד בשיטות המהירות והנוחות ביותר, שלא בהכרח חסות על החיה. ההובלה היא אחת החוויות המזוויעות שחווה הבקר, גם אם הדרך למשחטה אורכת שעות ספורות. בשנים האחרונות החמיר המצב בגלל ייבוא גובר של עגלים מפולין ומאוסטרליה. המסעות ארוכים והתנאים מחפירים.

הפרות עוברות הזרעה מלאכותית; בתעשיית החלב צאצאים ממין זכר וממין נקבה נלקחים מהאם מיד לאחר ההמלטה. זוהי חוויה קשה הן לפרה והן לעגל; פעמים גועה הפרה במשך ימים בקריאות מצוקה לעגל שנגזל ממנה.

shackling and hoisting המכאובים שמסבה השחיטה לבקר בתעשיות הבקר והחלב גם יחד מתחילים בצעדה במבוך המגודר שמוליך מהמשאיות אל המשחטה. החיות מריחות את הדם ושומעות את זעקת החיות במשחטה. הן מנסות להתנגד והמובילים מזרזים אותן בבעיטות, מכים אותן במוטות ברזל ובשוקרים חשמליים. בישראל שוחטים את החיות בעודן בהכרה. תולים את חלקן במהופך במשך דקות ארוכות לפני שמשספים את גרונן. ההליך נקרא "כבילה והרמה"; במדינות רבות הליך זה הוצא מן החוק. תולים את החיה על רגל אחת או יותר בעודה בחיים; לעיתים רגליהן נשברות והן נחבטות בכאב ופחד עד שכובלים אותן בצוואר או מתקינים צבתות בנחיריהם לפני השחיטה. בתמונה נראית חיה שנכבלה והורמה.

ג. חלב
living in filth הפרות בתעשיית החלב בישראל נכלאות בחללים תעשייתיים צרים לאורך חייהן. חלק מן הרפתנים קושרים אותן ברצועות במשך שעות ובחלק מהרפתות מקבעים את ראש הפרה בסגר אוטומטי מעל האבוס בזמן האכילה. (המזון כולל שאריות מזון, מוצרי לוואי, זבל עופות ופסולת תעשייתית.) רמת ההיגיינה הנמוכה ברפתות תורמת לשגשוגם של חיידקים שגורמים לדלקת מעיים, שלשול, דלקת פרקים ושאר מחלות. בתמונה נראית פרה רובצת על מצע זבל עופות. בגלל ההריונות הכפויים שמטרתם יצירת המשכיות של יצור חלב, סובלות הפרות מסיבוכים שונים ומחלות. נהוג לכרות את הפטמות "המיותרות" של פרות צעירות מכיוון שהן "מפריעות בחליבה" ועלולות להעלות את הסבירות לדלקות עטינים. הפטמות נכרתות במספריים ללא אלחוש.

30 עד 50 ליטרים של חלב זורמים דרך עטיני "הפרות החולבות" בישראל מדי יום. עד לפני כמה עשורים הפרה המקומית הניבה לא יותר מ-8 ליטרים חלב ב-24 שעות. השינוי נובע בעיקרו מברירה גנטית שמטרתה תנובה גבוהה. חליבת הפרות היא פעולה ממוכנת לחלוטין. משאבת ואקום בעלת כוח יניקה רב מחוברת לעטיני הפרה, מסבה לה כאבים ופוגעת ברקמה הרגישה. 400 עד 500 ליטרים של דם יזרמו לעטין כדי לייצר ליטר חלב. הלחץ העצום על כלי הדם בעטין במהלך החליבה מביא לעיתים לקריעתם של כלי דם. במהלך שלושת החודשים שלאחר ההמלטה עולה כמות הקלוריות שמאבדת הפרה על הכמות שהיא מסוגלת לצרוך. כתוצאה מכך היא נחלשת ומצבה הגופני מידרדר - ואז מזריעים אותה שוב. החליבה התכופה מכאיבה לפרה מאוד. הרפתנים אינם מייחסים לכך כל חשיבות וחותרים להעלות את מספר החליבות ביממה כדי להגביר את תנובת החלב. כיום נוהגים בישראל לחלוב שלוש פעמים ב-24 שעות במטרה להעלות את תדירות החליבה.

תוחלת החיים הטבעית של פרה היא מעל 20 שנה, אך ההזרעות התכופות, תכיפות החליבה, הדלקות, הצליעות והקושי לשאת את משקל גופן גובים מבריאותן של הפרות מחיר כבד ורבות מתות מתשישות תוך מספר שנים. רגליהן של חלק מן הפרות חלשות מאוד והן קורסות תחת כובד משקל עטיניהן. החולשה נובעת מחוסר בסידן שהן מאבדות בכמויות גדולות לחלב ובגלל ההורמונים המלאכותיים. חלקן אינן מסוגלות להתרומם. בדרך כלל מפנים אותם בדרך הקלה, הזולה והאכזרית ביותר. יש רפתנים שקושרים אותן לכלי רכב וגוררים אותן על הקרקע או דוחפים אותן באמצעות כף הטרקטור או מלגזה. התנהלות זו גורמת תכופות לפציעות כגון חבלות, עור קרוע ועצמות שבורות. יש חקלאים שהורגים פרות שקרסו במהירות. אך מכיוון שבשרן קשה למאכל וערכן הכספי נמוך, ישנם אחרים שמפקירים את הפרות למות מוות איטי ללא מזון, מים או טיפול וטרינרי. פרות בריאות נשלחות למשחטה כשייצור החלב שלהן פוחת, ובשרן משמש בעיקר לבשר טחון, מרקים וכמזון לבעלי חיים.

ד. העור
לדברי פעילים שביקרו במשחטות, יש שמפשיטים את עורן של החיות כשהן בהכרה מלאה, מיד לאחר שמשספים את גרונן בעודן מפרפרות. תעשיית עור הבקר היא בלתי נפרדת מתעשיית הבקר והחלב. מרבית העורות המשמשים לייצור נעליים ומעילים עשויים מעור בקר - והם מהווים 10% מכלל ההכנסות מתעשיית הבקר. למעשה ללא תעשיית העור, תעשיית הבקר אינה רווחית. כל עוד ישנם צרכני בשר בקר ועור בקר, החיות ימשיכו לחיות בתנאים נוראיים, לספוג פציעות אלימות, לחלות במחלות ולסיים את חייהן כקורבנותיה של שחיטה אכזרית.

החיות ברפתות בישראל הן אובייקטים שמשרתים מטרה, לא יצורים חיים. פגרי העגלים, הפרים והפרות מהונדסים בקפידה בסופרמרקטים כדי שהקונים יאכלו את הבשר מבלי לקשר בינו לבין פגריהם של מי שהיו פעם יצורים חיים, וכמובן מבלי לתהות מה עשו להם כדי שנהיה מסוגלים לקנות את הפגרים ולאכול אותם. כל פעם שאנו קונים בשר, ביצים, חלב או מוצרי עור אנו תורמים להנצחת המערכת ובמובן מסוים הופכים לשותפים לאחר מעשה. אם כל תושבי ישראל היו מחרימים את המוצרים הללו הייתה המערכת קורסת ומעשי האכזריות היו נעקרים מן השורש. בפעם הבאה שאתם אוכלים בשר, שותים חלב או לובשים בגד מעור זכרו: צער בעלי חיים הוא מצווה דאורייתא! אנו נדרשים לא להסב כאב וסבל מיותרים לבעלי החיים שנמצאים תחת חסותנו. לדברי רמב"ן עקרונות אלה עומדים בבסיס תהליך השחיטה.

כבר הזכרנו שבימים עברו גידלו אנשים את החיות מתוך דאגה ואכפתיות ותהליך השחיטה לא היה אכזרי מאוד. פר אחד הספיק לכפר שלם לחודש שלם או יותר. בתמונה נראית שחיטה במאה ה-15 במזרח אירופה: שימו לב למספר המועט של בעלי החיים והעופות ועל הניקיון במקום. שימו לב לשוחט שכיסה כנראה את בעל החיים כדי להגן עליו מפני הקור.

sheḥitah in 15th century

השוו את התמונה לשחיטה "בסרט הנע" הנהוגה כיום במשקים התעשייתיים. הזכרנו כי קרוב למחצית הבשר הנצרך בישראל מקורו בדרום אמריקה כ"בשר קפוא". הסרטון הקצר שלפניכם מציג את ניסיונותיו של צוות משחטה באורוגוואי לכבול ולהרים שור צעיר ועקשן - ואת אחרית מעשה השחיטה. (הסרטון עלול להיות קשה לצפייה.)

הכבילה וההרמה (המותרת עדיין בישראל) הוצאה אל מחוץ לחוק במדינות רבות. בשנת 2000 קיבלה ועד הלכה של כנסת הרבנים בארה"ב תשובה מאת הרבנים אליוט דורף ויואל רוט שנחתמה במילים אלה: "נוכח העובדה שהנקיטה בשחיטה כשרה והומאנית בכלוב החזקה אפשרית ונפוצה, אנו מוצאים ששיטת הכבילה וההרמה מהווה הפרה של חוקי היהדות האוסרים התאכזרות כלפי חיות." (דעתי על הממצא היא שאין שחיטה הומאנית של חיות; אלא חלק מן השיטות הומאניות פחות מאחרות; כולן כרוכות בכאב מיותר.) אף על פי כן במדינת ישראל עדיין משתמשים בשיטת הכבילה וההרמה כדי לספק לצרכנים בשר כשר! ומשתמשים במעין כלוב או מכלאה כאמצעי ריסון אלטרנטיבי. מדרבנים את בעל החיים להיכנס לכלוב (בדרך כלל באמצעות שוקר חשמלי) וראשו משתרבב החוצה. מסובבים את הכלוב כדי לאפשר לשוחט גישה נוחה לצוואר. לאחר שבוצע החתך בעל החיים נפלט מן הכלוב לתוך כבש משופע. הסרטון צולם במשחטת AgriProcessors שבאיווה, ארצות הברית. באותה תקופה הייתה AgriProcessors ספקית הבשר הכשר הגדולה ביותר בצפון אמריקה; בעקבות התערבות הרשויות בארצות הברית הופסקה פעילותו של המקום. (הסרטון עלול להיות קשה לצפייה.)

ייתכן כי הבחנתם במהלך הצפייה בסרטון שהחיות היו בהכרה לאחר שהשוחט שיסף את גרונן ואכן רגליהן כשלו במשך כמה דקות לאחר שבוצע בהן החתך הקטלני. אם שופטים על פי הצפייה בסרטון דומה שבמהלך השחיטה הכשרה המודרנית בעל החיים אינו מאבד את הכרתו מיד – גם לאחר שנפלט מן הכלוב כמו שק תפוחי אדמה.

כפי שנוכחנו קודם מטרת השחיטה להעלות את מעמדו המוסרי של עם ישראל. התורה מבהירה זאת היטב. שוב ושוב בהקשר של דיני הכשרות מדגישה התורה שמטרת החוקים והתקנות לשפר את אמות המידה המוסריות של עם ישראל ולהוסיף לאכילת הבשר ממד של קדושה. כאשר צופים בסרטונים כמו זה שבו צפיתם מתקבל הרושם שהשחיטה המודרנית "בשיטת הסרט הנע" אינה משפרת את המעמד המוסרי של עם ישראל, ואף אינה מוסיפה מימד של קדושה לאכילת בשר. ההיפך הוא הנכון.

אני חושב שהמידע שהצגתי כאן: המילים, התמונות והסרטונים מצדיקים מעבר לכל ספק את טענתי שהדרך שאנו מגדלים ושוחטים את בעלי החיים והעופות לצריכה של בני אדם כרוכה בהפרות בוטות של ההבנות המוסריות הבסיסיות ביותר של צער בעלי חיים שחז"ל לימדו אותנו [שבת קכ"ח ע"ב, בבא מציעא ל"ב ע"ב–ל"ג ע"א] היא מצווה דאורייתא.

מכאן יוצא שלוּ נשאלתי אם מותר ליהודי דתי בן ימינו לאכול בשר, הרי שהייתי שרוי בהתלבטות קשה. ההלכה מתירה אמנם לאכול בשר, אלא שדומה שהאמצעים המודרניים לגידול ולשחיטה של בעלי חיים לבשר למאכל אדם מפרים את הנחות היסוד של קדושה וצער בעלי חיים. על כן הייתי אומר כך, אכילת בשר מותרת רק אם אדם אינו שולט בתאוותו לבשר (תאווה, שעל פי הגדרתו של הרב קוק ז"ל, אין האדם שטרם חש דחייה מאכילת בשר חיה, מצליח לגבור עליה באמצעות מוסריותו הפנימית) ואם הוא משוכנע שבעל החיים או העוף גודלו בתנאים סבירים של גידול בעלי חיים מתוך דאגה לרווחת החיה ונשחט בצורה הומאנית על פי דיניה המחמירים של השחיטה המסורתית. וגם אז על האדם לאכול בשר רק פעם בשבוע כפי שפסקו בגמרא. קביעה זו מבוססת על המידע שהוצג עד כה; אך נוכח הטיעונים שעוד יוצגו, לא הייתי מהסס מלומר שתזונה טבעונית - או לכל הפחות צמחונית - היא חובתו של היהודי הדתי. כן, היהדות מתירה אכילת בשר, אך לא כל מה שמותר חובה! הגיע הזמן לנקוט ב"שב ואל תעשה" בכל הנוגע לצריכת הבשר - פשוט להימנע מאכילתו למרות ההיתר.

הערת הבהרה על המצוות.

ישנן שלוש מצוות דת שלשם מילוין אנו נדרשים לכתוב על קלף, והקלף מקורו, כידוע, בעור בהמה. רבים אינם יודעים שההלכה מחייבת אמנם שתפילין, מזוזות וספר תורה ייכתבו על עור בהמה אך אינה מחייבת שהבהמה שמעורה נוצר הקלף תישחט בשחיטה כשרה. ר' יוסף קארו [1575-1488] כותב בשולחן ערוך [אורח חיים סימן ל"ב סעיף ל"ז]:

עור הבתים צריך להיות מעור בהמה חיה ועוף טהורים אפילו מנבלה או טרפה שלהם, ורשאי לעשות מקלף או מעור שליל.

רבנו משה מקוצי [המאה ה-13] כותב בספר המצוות הגדול [עשין כ"ב]:

יכתבם על ארבע עורות, ויכול לעשות מעור שליל הקלף, ויש אומרים שטוב והגון יותר.

את התפילין שלי הכין סופר סת"ם מהעיר צפת שבגליל. כשפרה מעוברת מתה, העגל שהיא נושאת ברחמה מת גם הוא. סופר סת"ם יוצר קלף לתפילין ולמזוזות מעורם של עוברי העגל המתים. בדרך זו נמנע הצורך לבצע שחיטה אכזרית בעת מילוי המצוות הללו. באתר האינטרנט של סופר סת"ם שהכין את התפילין שלי אפשר למצוא מידע על תפילין "צמחוניות".

באינטרנט מצאתי את המידע הבא על עבודת סופר סת"ם:

קלף עוברים מתים מיוצר מעורם של עוברי בקר. זהו הקלף הטוב ביותר. כיום מרבית סופרי הסת"ם כותבים עליו ולכן כדאי לברר עם התפילין או המזוזה נכתבו על קלף "מעור עובר מת" [קלף שליל].

יהיה זה מצער מאוד לו יהודי טבעוני יימנע ממילוי המצוות הבסיסיות וההכרחיות הללו בגלל תהליך ההכנה שלהן: אפשרי לעמוד במצוות דתיות אלה מבלי לבצע שחיטה אכזרית לצורך העניין.

פרק ב'

צער בעלי חיים כלל אינו הסיבה היחידה לכך שהיהדות המודרנית מעדיפה תזונה מן הצומח (טבעונית). ישנם סיבות משכנעות לא פחות שחובה להתייחס אליהן ויצויינו להלן, הנוגעות לפגיעה בבריאותם של בני האדם וברווחתם ואפילו בבריאות וברווחת כדור הארץ והמערכת האקולוגית שלו.

בתורה כתוב:

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. [דברים ד ט]

מאוחר יותר בפרק אנו קוראים:

וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל-תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. [דברים ד יא]

המשמעות שיוחסה למילים אלה היא שכל יהודי חייב להקפיד לא לעשות שום דבר שהוא יודע שהוא עלול לפגוע בבריאותו. הרב שלמה גנצפריד ז"ל [1886-1804] ניסח זאת כך:

הואיל והיות הגוף בריא ושלם, מדרכי השם הוא, אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג את עצמו בדברים המברין והמחלימים את הגוף, וכן הוא אומר ונשמרתם מאד לנפשותיכם. [קיצור שולחן ערוך סימן ל"ב סעיף א'] כשם שצריך להאדם ליזהר בגופו שלא לאבדו ושלא לקלקלו ושלא להזיקו, כמו שנאמר "השמר לך ושמור נפשך מאד". [קיצור שולחן ערוך סימן ק"צ סעיף ג']

הרב גנצפריד הסתמך בדבריו על רמב"ם, שכותב בספרו הגדול משנה תורה:

הואיל והיות הגוף בריא ושלם, מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או יידע, והוא חולה – צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים המחלימים [משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות, פ"ד ה"א]

ההלכה מצפה מאיתנו, איפוא, לא רק להימנע מכל דבר שעלול לסכן את בריאותנו (כמו שאיפת עשן סיגריות) אלא אף לאמץ הרגלים מועילים לבריאותנו ולרווחתנו. מומחים ברפואה המודרנית קבעו שורה של הגבלות שייכללו בהגבלות ההלכתיות שמחייבות הימנעות מחומרים מזיקים. ועדת הרופאים לרפואה אחראית (PCRM) בארצות הברית היא גוף שזוכה להערכה רבה על מומחיותו בתחום הרפואה – לא רק בארצות הברית, אלא אף בקרב מומחי רפואה ברחבי העולם. הוועדה פרסמה את המאמר הבא שכתבה דיאטנית מטעם הועדה בשם סוזן לוין, M.Sc., R.D.:

מחקר גדול אחר הראה שצריכת בשר מגבירה את סכנת התמותה. בשר אדום, שזה זמן רב היה קשור לסרטן ולמחלות לב, כעת קשור לסכנת תמותה מכל סיבה שהיא. במחקר החדש, חוקרים במכון הלאומי [האמריקאי] לסרטן בדקו את הרגלי התזונה של יותר מחצי מיליון בני אדם בגילאי 50 עד 71 ומצאו כי מי שאכל 100 גרם בשר אדום ביום – גודלו של המבורגר קטן – היו בסבירות הגבוהה ביותר למות ממחלת לב, סרטן ומכל סיבה שהיא במהלך 10 השנים שלאחר מכן. בשר בקר, נקניקיות, נקניקים, בשר אדום לסוגיו או בשרים מעובדים אחרים העלו את הסיכוי למוות בטרם עת. מחברי המחקר ציינו גם כי שיעורי התמותה המוגברים שנמצאו במשתתפי המחקר "הם בחזקת השערות שמרניות משום שייתכן כי צריכת בשר אדום ובשר מעובד גבוהה יותר בקרב האוכלוסייה ככלל." באותו אופן יוחסה צריכת בשר לבן [עוף למשל] לתמותה מוגברת ממחלות לב וכלי דם בגברים ככלל. בקרב גברים ונשים שאינם מעשנים, צריכה גבוהה של בשר לבן מיוחסת לתמותה מוגברת ממחלות לב וכלי דם, אך התמותה מסרטן נמוכה מעט יותר. בעוד שהסיכונים בחלק מן המקרים גבוהים יותר בצריכת בשר אדום בהשוואה לבשר לבן, אין עדויות לכך שיתרונות צריכתו של הבשר הלבן עולים על הסיכונים המיוחסים לצריכתו. המדע ממשיך לאשש את יתרונותיה של תזונה מן הצומח.

אין בכוונתי לפרוש במסמך זה נתונים סטטיסטיים מדויקים בנושא, משום שמרבית האנשים מודעים לכך שמחלות לב וסרטן הן שתי המחלות הקטלניות ביותר בעולם המודרני. לחלופין אציע כמה הבהרות שימחישו את הטענה שאכילת בשר ומוצרים מן החי עומדת בניגוד לציווי ביהדות שעלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לשמור על בריאות טובה.

כמובן שאינני מומחה בתחום ואת העובדות המופיעות בפרקים הבאים ליקטתי ברובן מתוך ספרו של אריק מרכוס, Vegan - the New Ethics of Eating, McBooks Press Inc., Ithaca, New York, 2001. אני ממליץ בחום על הספר.

1. מחלות לב

כידוע, מחלות לב הן גורם התמותה המוביל במרבית מדינות העולם המערבי. כמעט אחד מכל שני אמריקנים ימות ממחלת לב! בארצות הברית לבדה ישנם 40 מיליון בני אדם הסובלים ממחלת לב, ובכל שנה 1,500,000 בני אדם מאובחנים כלוקים בהתקף לב. מחלות לב וכלי דם קוטלות יותר מ-700,000 אזרחים אמריקנים כל שנה ורבע מתוכם מתחת לגיל 65! באופן יחסי, שיעור הלוקים במחלות לב וכלי דם ומקרי המוות בישראל אף גבוה יותר! עובדה מדעית מקובלת היא שמחלות לב וכלי דם שכיחות פחות במדינות שהרגלי התזונה הנהוגים בהן כוללים מזון דל שומן מן הצומח (כפי שהקב"ה ציווה על אדם הראשון בפרק א' בספר בראשית). הסיכון ללקות במחלת לב בסין, למשל, עומד על כ-5% מן הסיכון המאיים על אוכלוסיות מערביות! ד"ר דין אורניש, מומחה לב מוביל בארצות הברית ביטא את דעתו בצורה קולעת:

"אין פלא שמחצית האמריקנים מפתחים מחלות לב, הרי התזונה הרווחת בארצות הברית מסכנת את כולם.".

אולי היה זה אלברט איינשטיין שניסח את הבעיה בצורה הפשוטה ביותר. הוא אמר:

"אין דבר שיועיל לבריאות האדם ויגדיל את סיכויי ההישרדות של החיים על פני האדמה, כמו ההתפתחות לכיוון תזונה צמחונית."

כאשר נהיה מודעים לסכנות הרבות הנשקפות לא רק לבריאות אלא גם לחיינו – שלנו ושל ילדינו – בגלל תזונה בשרית, אני משוכנע שיהודים יראי שמיים יחושו מחויבים להיזכר שהתורה מצווה על כל אחד מהם ציווי אישי "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" וכי חז"ל הסבירו שמצוות התורה מחייבות כל יהודי דתי "צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים המחלימים".

בהתחשב בידע הרפואי שמציעים לנו המדע והמחקר המודרני, הולך ומתבהר שתזונה בשרית היא חטא גדול ועברה גדולה העלולות לעלות לנו בחיינו!

2. סרטן

גורם הקטל השני בעולם המערבי כיום הוא הסרטן, על צורותיו השונות. סרטן המעי הגס וסרטן השד הם שני סוגי הסרטן הקטלניים ביותר. מבין כל סוגי הסרטן, סרטן המעי הגס הוא זה הקשור בצורה הישירה ביותר למזון שאנו בוחרים לצרוך. מחקרים מוכיחים כי שכיחות המקרים של סרטן המעי הגס בין אוכלי בשר גבוהה ב-40% משכיחותם בין צמחונים. הִתְרַבּוּת מהירה של תאים מופחתת אצל הצמחונים, וכך יש לגידולים סרטניים סיכוי פחוּת להתפתח. בנוסף, אצל הצמחונים יש ריכוז מופחת של חומצות מרה שעלולות להיות מסרטנות. אצל הטבעונים, חומצות אלה מצויות ברמות מצומצמות אף יותר. רמת החומציות (pH) של המעי הגס אצל צמחונים נמוכה יותר, עובדה המאפשרת סיכוי לצמצום של אנזימים ההופכים חומצות מרה לחומצות מרה שניוניות מסרטנות. צמחונים וטבעונים אוכלים כמות גדולה יותר של סיבים, מה שגורם לתנועה מהירה יותר של חומרי פסולת דרך הקיבה. דבר זה עשוי להגביל את כמות הזמן שבמהלכו גורמים מסרטנים הכלולים בצואה באים במגע עם הרירית של המעי הגס. פירות, ירקות ודגנים עשירים בסיבים; בבשר אין סיבים תזונתיים כלל. יהא ההסבר לכך אשר יהא, העובדה היא פשוטה: תזונה צמחית מקטינה במידה משמעותית את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס; תזונה המבוססת על בשר מגבירה את הסיכוי במידה עצומה.

סרטן השד מהווה איום רציני, אך מחקרים מוכיחים כי ניתן לצמצם את הסיכון באמצעות תזונה נכונה. שיעור התמותה מסרטן השד בארה"ב, למשל, גדול פי שלושה מהשיעור שלה במקסיקו, פי ארבעה מהשיעור שלה ביפן ופי חמישה מהשיעור שלה בסין! כלל לא מפתיע ששיעורים אלה תואמים כמעט במדויק את שיעור צריכת מוצרים מהחי בכל אחת מהמדינות. מחקר שנערך בשנת 1995 היה הראשון מבין שלושה מחקרים עצמאיים שהוכיחו כי מזון טבעוני מגן מפני סרטן השד. במחקר זה נבדקו 115 סוגי מזון ומשקאות. המסקנה היתה:

"צריכת ירקות ופירות נצפתה כקשורה באופן עצמאי לצמצום משמעותי מבחינה סטטיסטית בסיכון לסרטן השד... לא נצפו שיוכים משמעותיים לגבי קבוצות המזון האחרות שנבדקו."

החוקרים עסוקים כיום במיוחד בנושא שנקרא רדיקלים חופשיים, קבוצת מולקולות הנמצאת לרוב בבשר מבושל. רדיקלים חופשיים נעים בגוף בחיפוש אחר אטומי חמצן שהם יכולים לקחת מתאים בריאים. הם חודרים דרך הממברנה המגנה על תא ומחפשים אטומי חמצן המחוברים בצורה רופפת. במהלך המגע עם הרדיקלים החופשיים, ה-DNA של התאים המותקפים נפגם. כשתאים אלה מתחלקים, ה-DNA הפגום שלהם יוצר תאים סרטניים. הקבוצה המסוכנת ביותר של הרדיקלים החופשיים נקראת HA. קבוצת הרדיקלים החופשיים HA נוצרת בבשר במהלך בישולו.

מחקר עיקרי פורסם ב-British Medical Journal וכלל 6000 מבוגרים. תוצאות המחקר קובעות במפורש שאוכלי בשר נמצאים בסיכון כפול למות מסרטן מאשר צמחונים!

כל החלבונים מהחי, לא רק בשר, עלולים לגרום לסרטן. לדבריו של פרופסור טי. קולין קמפבל:

נראה כי ברגע שהגוף צורך את כל החלבונים להם הוא זקוק – מה שקורה לאחר צריכה של 10-8% בלבד מהתזונה כולה – החלבונים העודפים מתחילים להזין פצעים וגידולים סרטניים.

כשנשאל כמה בשר, חלב או ביצים (המהווים חלבונים מהחי) יכול אדם לצרוך בבטחה, השיב פרופסור קמפבל:

"אני סבור שהסיכון מתחיל בנגיסה הראשונה, וגדל עם כל נגיסה שלאחריה... התזונה הבטוחה ביותר היא טבעונית לחלוטין."

אם כך, הבה נזכיר שוב שכאשר אנו למדים על הסכנות העצומות הטמונות באכילת בשר לבריאותנו ולבריאות ילדינו, לחיינו ולחייהם של ילדינו, אזי לבטח כל יהודי ירא שמיים מוכרח להזכיר לעצמו שהתורה מורה לו באופן אישי, "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" ושחכמינו הסבירו כלל זה בתורה כדרישה מכל יהודי מסורתי "להרחיק את עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג את עצמו בדברים המברין והמחלימים את הגוף."

בהתבסס על הידע שלנו ממדע הרפואה המודרנית ומהמחקר המודרני, ברור לנו שחיים של תזונה בשרית הם חטא גדול, עבירה רצינית, שעלולה לעלות לנו בחיינו!

3. מוצרי חלב

אל לנו לשכוח שמוצרי חלב - חלב וגבינות - גם הם מהחי. לפני כששים שנה, לאחר מלחמת העולם השנייה, טען ראש ממשלת בריטניה, סר ווינסטון צ'רצ'יל, כי:

אין השקעה רווחית יותר עבור אף קהילה מאשר האכלת תינוקות בחלב.

רופאים אחראיים רבים לא יסכימו כיום עם אמירה זו! במקרים רבים, חלב פרה סותר, למעשה, את צרכיו של הגוף האנושי. בואו נודה באמת: חלב פרה מיועד לעגלים וחלב עיזים מיועד לגדיים - ולא לתינוקות! חלב פרה שנצרך על-ידי בני אדם בוגרים גורם לבעיות יומיומיות שאין דומה להן במאכלים אחרים. בעיות עיכול הקשורות לחלב נגרמות בעיקר עקב לקטאז, זן של סוכר הנמצא רק במוצרי חלב. על-מנת לספוג את הסוכר שבחלב כהלכה, הגוף זקוק ללקטאז - האנזים המפרק את הלקטוזה לרכיבים הפשוטים שלה שרק לאחר מכן ניתנים לעיכול על-ידי הגוף. במהלך הילדות, אנשים רבים מפסיקים לייצר די לקטאז לצורך עיכול חלב כהלכה. כשהם שותים חלב, חיידקים במעיים מתסיסים את הלקטוזה הבלתי מעוכלת, מה שגורם לגזים ולעוויתות. בהתאם לכל אדם לגופו, התסמינים נעים בטווח שממצב מתון ועד מצב חמור.

מסתבר שבעולם המערבי, אחד מכל ששה אנשים מפתח בעיה זו כתוצאה משתיית חלב. הערכות עולמיות מצביעות על כך ששני שלישים מאוכלוסיית העולם מתקשים לעכל חלב לאחר שלב הילדות.

אחד מהרכיבים שחלב פרה כולל בשפע הוא שומן! תכולת השומן במוצרים מחלב מלא גבוהה בהרבה מזו שענף החלב מעוניין היה שנדע. השומן בחלב מלא מרכיב 48% מהקלוריות שבו! השומן בחלב שאמור לכאורה להיות 2% שומן מקביל ל-34% מהקלוריות שבו. (השומן במוצר מהווה 2% רק כשמתייחסים למשקל.) 73% מהקלוריות בגבינת צ'דר הן שומן. חמאה היא, כידוע, 100% שומן.

חלב הוא מקור לחלבונים, אבל ישנן הוכחות הולכות וגדלות לכך שחלבונים מחלב עלולים לעורר את פריצתה של סוכרת תלויית אינסולין אצל ילדים.

בנוסף, ישנו כמובן הנושא של סידן (קלציום) בחלב. האם אכן כה חיוני לשתות כמויות חלב גדולות כדי למנוע אוסטיאופורוזיס (התפוררות העצם)? ובכן, בארה"ב כיום ישנו אחוז שותי החלב הגדול ביותר אי-פעם, ועדיין שיעורי שבירת עצם הירך באמריקה הם בין הגבוהים בעולם. ייתכן שניתן להסביר זאת. עדויות חדשות מראות שתזונה מרובת חלבונים עלולה, למעשה, לגרום לאובדן סידן! אם לוקחים בחשבון את כמות המקורות הטובים לסידן מעולם הצומח – כרוב-על (kale), כרוב קולרד, עלי חרדל, לפת, ברוקולי, כרוב סיני, שעועית שחורה, חומוס, טופו מעובד עם סידן, חלב סויה מועשר בסידן ועוד - נראה כי אין כל צורך להסתמך על חלב פרה לקבלת הסידן הנחוץ.

ובכן, אם נצרף את האכזריות שבגידול בעלי חיים בחוות כיום ובשחיטה בשיטת המסוע יחד עם הסכנות הרבות לבריאות שלנו הטמונות בצריכת בשר ומוצרים מהחי למאכל, על היהודי המסורתי לפקוח את עיניו ולהתחיל לקיים את מצוות "צער בעלי חיים" ו"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

עם זאת, חשובים ככל שיהיו, הכורח לשמור על בעלי החיים והכורח לקיים אורח חיים בריא אינם מהווים את הסיבות היחידות לצריכת תזונה טבעונית – מהר ככל האפשר! בשני הפרקים הבאים, נלמד שני ציוויים נוספים הקוראים לנו, כיהודים מסורתיים, לאמץ אורח חיים טבעוני.

פרק ג'

רמח"ל, הרב משה חיים לוצאטו ז"ל, כתב את המשפט הבא בראשית ספרו העוסק באורחות חיים יהודיים מוסריים, "מסילת ישרים":

יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו וּלְמַה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו.

רמח"ל התייחס לחובתו האישית של כל אחד ואחד מאתנו. המסר שלו עשוי גם לעזור בתחילת הדיון שלנו בחובותיה של האנושות כלפי העולם שבו אנחנו חיים. מה הוא מעמדו של האדם על פני כדור הארץ על פי אמונותינו היהודיות? ובכן, אולי מן הראוי להתחיל ממש בהתחלה: על פי הסיפור הידוע בספר בראשית, ה' עשה את האדם לשיאה של הבריאה כולה:

וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. [(בראשית ב טו)]

ומכאן עולה שהמטלה המקורית של האדם הייתה לעבוד את האדמה. מדרש נהדר מדגיש את מעמדו של האדם ותכליתו על פני האדמה:

בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך".[קהלת רבה פרשה ז פסקה יט]

אבל לְמָה מתכוון מדרש זה באומרו שה' ברא הכול רק למען האדם? אנחנו יודעים שגם החיות הנחותות מפיקות טובת הנאה מהעולם. ייתכן ונוכל להתחיל לרדת לסוף העניין לאחר שנתבונן בדברי ה' לאנושות, ממש בעת בריאת העולם, כפי שהם מופיעים בתורה:

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים, "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ."[בראשית א כח]

אם כך, תפקידו של האדם הוא לשלוט בטבע. אבל מה צריך להיות טבעו של שלטון האדם? לְמָה הכוונה בכך שלאדם יש שליטה על העולם? בעל ספר תהילים מתייחס לשאלה זו:

ה' אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם ... כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו. צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם, וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי, צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים. ה' אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.[מזמור ח י-ב]

אם מינה אלוהים את האדם לשליט על עולמו, מה טבעו ומה תכליתו של שלטון זה? האם פירושו שהאדם הוא כול יכול עד כדי כך שניתנת לו הרשות להרוס את עולמו של בורא עולם? אין ספק שתפקיד האדם לשמש אפוטרופוס מטעם אלוהים בכל הקשור לעולם הזה. האנושות חייבת לשלוט בטבע כדי להבטיח שדבר לא ייפגע. במשך אלפי שנים שימשה האנושות אפוטרופוסית לצומח ולחי של העולם הזה, ובכל דור עשתה זאת למיטב ידיעתה – שלעיתים תכופות לא הייתה רבה. בימינו ובתקופתנו אנחנו יודעים יותר מכל הדורות הקודמים על הדרך שבה פועל היקום. ואם אנחנו יודעים הרבה על הדרך שבה פועל היקום, אנחנו יודעים אף יותר על הדרך שבה פועלת כוכב הלכת שלנו.

במשך מחצית המילניום האחרון גדל הידע המדעי שלנו במהירות ובקפיצות אדירות, והידע והיכולת שלנו מתרחבים בקצב מסחרר. אני זוכר שבתקופה שבה למדתי בבית הספר, התקשיתי בהבנת המושג המתמטי של התאוצה. כילד, הבנתי בקלות את מושג המהירות ('קילומטרים בשעה'), אבל מבחינתי, מדידה של עצם שנע בקצב של מטרים "בשניה בשניה" (metres per second per second) הייתה מבלבלת. בפשטות, משמעות הדבר היא שככל שעצם נע מהר מהר יותר ("מטרים בשניה"), כך גדלה מהירותו בקצב קבוע עם כל שנייה נוספת. כל עוד מואצת מהירותו של העצם, הוא ימשיך לנוע במסלולו בקצב מהיר יותר ויותר. דבר זה בדיוק קורה לקצב השינוי בעולמנו המודרני - קצב השינוי גדל בהתמדה. קשה לנו לעקוב אחר מספר השינויים העצום שנשזר לתוך מארג חיינו. במובן זה, העידן המודרני שונה לחלוטין מכל עידן אחר שקדם לו.

הדורות הקודמים חוו שינויים, אך מעולם לא קרו שינויים גדולים והתפתחויות רבות בקצב דומה לזה שבעידן המודרני. השינויים החלו לצבור תאוצה אי שם בסביבות שנת 1500. התאוצה גדלה מאוד לפני 250 שנים לערך. בעשורים האחרונים היה קצב השינוי לכביר. בין הקיסרים הרומיים יוליוס קיסר וקונסטנטינוס הראשון מפרידות 400 שנים, ועם זאת, אורח החיים הבסיסי של השניים לא היה שונה במיוחד: הם כתבו באותו אופן, הכינו אוכל באותו אופן, נסעו ממקום למקום באותו אופן, יצרו קשר עם מקומות מרוחקים באותו אופן, והיו דומים מאוד ביכולותיהם הטכנולוגיות. 400 שנה מפרידות גם בין רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך" בארץ ישראל. לבין העידן שלנו היום. אך אורחות חיינו הבסיסיים השתנו כמעט ללא היכר! לדוגמה: אנחנו לא כותבים באותו אופן - מילים אלו נכתבות באמצעות מעבד תמלילים ממוחשב ויוצאות לאור בצורה אלקטרונית, באמצעות האינטרנט. איננו מכינים אוכל באותו אופן - אנחנו משתמשים במזון מוכן ובתנורי מיקרו-גל. איננו נוסעים באותו אופן - אנחנו משתמשים בכלי רכב שמצוידים במנועי שריפה פנימית, ואנחנו נעזרים בספינות חלל כדי להגיע למקומות במערכת השמש ואף מעבר לה. הטלפון, הטלפון הנייד, הרדיו, הטלוויזיה, הרדאר, מכשיר הפקס, האינטרנט והלוויינים שינו לחלוטין את התקשורת. מיותר להשוות את היכולות הטכנולוגיות שלנו: אנחנו יכולים ליצור חיים מחוץ לרחם, אנחנו יכולים להחיות את מי שנחשב מת מבחינה קלינית, כף רגלו של אדם דרכה על הירח בפועל, "נציגויות" שלו הגיעו כוכבי לכת אחרים במערכת השמש שלנו, ולרשותנו עומדים אמצעים להכחדה ולהשמדה המונית.

עולמנו שונה לחלוטין מהעולם שהיה קיים לפני 400 שנה. הוא שונה לחלוטין מהעולם שהיה קיים לפני 300 שנה בזמנו של ניוטון. עולמנו שונה מאוד מהעולם שהיה קיים רק לפני 200 שנה - תקופתו של נפוליאון. הוא אף שונה מהעולם שהיה קיים 100 שנים והתקופה שבה הנרי פורד ייצר את המכונית הראשונה שלו! כיום יכול שינוי עצום להתרחש גם תוך עשור אחד! מי העלה בדעתו גלישה באינטרנט באמצעות הטלפון הנייד בשנת 2000? מי יכול היה באותה שנה לחזות את הופעתה של טלוויזיה תלת-מימדית? לכך אנחנו מתכוונים בדברנו על האצה מהירה ביותר של שינוי.

השינויים הגדולים שנוגעים לאפוטרופסות שלנו על הפלנטה שבה אנחנו חיים, התחילו בתיעוש. בתחילה שמחנו כל כך על התרומה לסגנון החיים שלנו שהעניקו לנו התיעוש והמודרניזציה ההדרגתיים, עד שלא נתנו את דעתנו להשפעה השלילית העצומה שיש לפעילויותינו המתועשות על הפלנטה. כיום יודעים המדענים את מלוא ההיקף של הנזק הנובע ממעשינו. עד כדי כך שכמה מהתיאורטיקנים החשובים כמו סטיבן הוקינג מטיפים לקדום רעיון האיכלוס של פלנטות אחרות בשל הנזק הבלתי הפיך שכבר גרמנו לפלנטה שלנו! (הקטע של פרופ' הוקינג בשפה האנגלית.)

ניתן לומר שגם אם "האדם הפשוט" מודע לאזהרות מפחידות אלו, אין להן שום השפעה על סגנון חייו או על מודעותו החברתית.

מה אנחנו משיגים, אפוא, בתפקידנו כאפוטרופוסים על עולמו של אלוהים? ב-1993 חתמו 1,670 מדענים, ובהם 104 זוכי פרס נובל במדע, על מסמך "אזהרה לאנושות מטעם מדעני העולם". במסמך טוענים המדענים שבני האדם גורמים "נזק בלתי הפיך לסביבה ולמשאבים חשובים," וכי "יש לערוך שינויים יסודיים בדחיפות ", אם "ברצוננו למנוע סבל גדול לאנושות והשחתה שלא ניתנת לתיקון של ביתנו הגלובלי על פני פלנטה זו."

מוצגות כאן כמה דוגמאות לנזק בלתי הפיך שאנחנו, אתם, אני ויתר האנושות גורמים לפלנטה שה' הפקיד בידינו "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָה". (אני אסיר תודה לפרופסור ריצ'רד שוורץ על תרומתו יקרת הערך לנושאים שקשורים לדאגה לאקולוגיה בפרק זה ובפרק הבא.)

    תוצרים כימיים של התעשייה כמו פחמן כלורו-פלואורי וקוטלי מזיקים כגון מתיל ברומיד ופחמן טטראכלוריד גורמים לפגיעה בשכבת האוזון. דבר זה גורם לכך שכמות גדולה יותר של קרינה אולטרה-סגולית קטלנית מגיעה אל פני כדור הארץ וגורמת לקטרקט, לפגיעה במערכת החיסונית, לסרטן העור בבני אדם ולמותם של חיות הבר, היבולים והצמחייה. מדי חורף ואביב מופיעים "חורים" ענקיים בשכבת האוזון שמעל לקוטב הצפוני והקוטב הדרומי. ב-1998 היה גודלו של החור בשכבת האוזון שמעל לאנטרקטיקה כ-26 מיליון קילומטרים רבועים - שטח הגדול מכל שטחה של צפון אמריקה!

    האם זוהי אפוטרופסות טובה?

  • שימוש בלתי יעיל במי תהום מאיים על ייצור המזון ועל מערכות אנושיות חיוניות. כתוצאה מהצריכה הגדולה של מים, ישנו מחסור רציני בהם ב-80 מדינות לערך (וישראל בכללן), שבהן מתגוררים כ-40 אחוז מאוכלוסיית העולם. ההערכה כיום היא שבמהלך 25 השנים הקרובות, יגדל מספרם של האנשים שסובלים ממחסור כרוני או קשה במים מ-505 מיליון ליותר מאשר 3 מיליארד. התחזית היא שהמחסור הקשה ביותר במים יהיה במזרח התיכון ובמרבית יבשת אפריקה. כבר כיום חיים 2 מיליארד בני אדם באזורים שבהם מחסור כרוני במים. בעמק המרכזי של קליפורניה, שבו מגדלים מחצית מהפירות והירקות בארה"ב, שאיבת המים גדולה בכמיליון מטרים מעוקבים בשנה מכמות המים שנאגרת.

    האם זוהי אפוטרופסות טובה?


  • זיהום אגמים, נהרות ומי תהום מגביל עוד יותר את אספקת המים. בעשורים האחרונים גדלה כמות החנקן במחזור המים פי שנים כתוצאה מהתיעוש, גידול האוכלוסין, והשימוש הרב בדשנים כימיים. תופעה זו גורמת לבעיות סביבתיות בעולם כולו. הנפגעים הראשיים הם המפרצים, החופים והאוקיאנוסים: אצות קטלניות עולות ומבצבצות מחופי פינלנד ועד לנמליה של הונג קונג, מוות פתאומי ומסיבי של דגה קורה ממפרץ צֶ'סְפִּיק במרילנד שבארצות הברית, ועד לים השחור ברוסיה, ומספר שוניות האלמוגים ברחבי העולם נמצא בירידה.

    האם זוהי אפוטרופסות טובה?


  • מדענים ובהם 11 זוכים בפרס נובל הצהירו במאי 2010: "קיימת עדות משכנעת, מקיפה, עקבית ואובייקטיבית לכך שבני האדם גורמים לשינויים באקלים בדרכים שמאיימות על החברות שלנו ועל המערכות האקולוגיות שבהן אנחנו תלויים." כבר ב-2005 הצהירו מדענים מברזיל, קנדה, סין, צרפת, גרמניה, הולנד, הודו, איטליה, יפן, רוסיה, בריטניה וארה"ב ש"האיום הנובע משינוי האקלים ממשי וגדל" וכי על האנושות "לקחת על עצמה לפעול, ללא דיחוי, להפחית את מספרם של הגורמים לשינוי האקלים, להסתגל להשפעות שלו ולהבטיח שנושא זה ייכלל בכל האסטרטגיות הלאומיות והבינלאומיות שהן רלבנטיות." ב-2007 הכריז ארגון האומות המאוחדות כי קיימת וודאות של למעלה מ-90% לגבי העובדה שפליטת גזים "לוכדי חום" הנובעים מפעילות אנושית גרמה ל"מרבית העלייה הנמדדת בממוצע הטמפרטורות הגלובלי מאז מחצית המאה ה- 20"

    האם זוהי אפוטרופסות טובה?

סרטון קצר זה של אוניברסיטת מינסוטה מבטא כל זאת בדרך טובה בהרבה מזו שלי.

את מרביתם של אסונות אלו גרמה האנושות! והם בלתי ניתנים לתיקון. הזהירו אותנו שכך יקרה:

תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם תקלקל אין שיתקן אחריך.

אין בכוונתי להתייחס במאמר זה לכל האסונות האקולוגיים שהבאנו על עצמנו כולנו יחד. מה שאני מבקש לעשות כאן הוא להדגיש את התועלת שתבוא לעולם שבו אנחנו חיים אם כל אחד מאתנו יאמץ לעצמו דיאטה טבעונית. כיצד יכול כל אחד ואחד מאתנו לתרום, ולו תרומה זעירה, לתיקון האפוטרופסות שלנו על כדור הארץ בכך שיהפוך טבעוני? כל אחד או אחת יכולים בעצמם לעשות רק מעט מזער, אבל כאשר אנחנו פועלים בתיאום, אנחנו אכן יכולים לשנות את העולם לטובה! אנחנו מטיפים לעצמנו לעתים כל כך קרובות שהעם היהודי אמור להיות "אור לגויים". ובכן, יש כאן הזדמנות יקרה מפז לעשות זאת! היהודים הם כמובן רק חלק קטן מאוכלוסיית העולם, אבל אם יהיו יהודים שומרי מצוות לטבעוניים, נגרום לרבים אחרים לעשות כמונו.

איזה נזק גורמת תעשיית הבשר לעולמנו? ואינני מתייחס לסבלם של בעלי החיים והציפורים. כבר דנו בכך בתחילת המאמר. אני מתייחס לנזק שגורמת תעשיית הבשר לכוכב-הלכת שלנו.

בימינו, המין האנושי מגדל, שוחט וצורך כ-60 מיליארד בהמות מדי שנה. מדובר במספר 60 שבסופו מספר רב של אפסים! אם נניח שהמין האנושי ימשיך להכפיל את מספרו בקצב הנוכחי, ובה בעת ישמור על הרגלי התזונה הנוכחיים שלו, הצפי הוא שבשנת 2050 נגדל, נשחט ונצרוך למעלה מ-120 מיליארד בהמות מדי שנה. בהמות אלו אחראיות לפליטת גזי חממה בכמות גדולה מזו שפולטים כלל כלי התחבורה! (18% מפליטת גזי החממה שנעשית על ידי בני האדם נובעת מפליטת דו תחמוצת הפחמן על ידי חיות משק, ורק 13% הם תוצר של אמצעי התחבורה.) תרומתן של חיות אלה לזיהום כוכב-הלכת גדולה כל כך בעיקר משום שהן, ובמיוחד בקר ומעלי גירה אחרים, פולטות מתאן כחלק מתהליך העיכול שלהם (העלאת גירה ונפיחויות). מתאן חזק בערך פי 23 מדו תחמוצת הפחמן ביכולתו לגרום להתחממות עולמית, כך עולה מהמדידות התקניות של תקופות של 100 שנה.

אך הבעיה איננה מסתיימת כאן. בנוסף לכל מה שנאמר, התוצרים של בעלי החיים - בשר, חלב, ביצים - הם הסיבה לעוד 9% מכלל פליטת דו תחמוצת הפחמן. פליטה נוספת זו נגרמת כתוצאה מייצור קוטלי מזיקים ודשנים, מהשימוש במשאבות השקיה, מקירור נרחב ומתהליכים אחרים שקשורים לתעשיית בעלי החיים. בנוסף לכך, נפלטות תחמוצות חנקן מהזבל של החיות ומדשנים כימיים בהם עושים שימוש לצורך גידול יבולים שמשמשים למזון. כוחם של גזים אלה גדול כמעט פי 300 מונים מכוחה של דו תחמוצת הפחמן ביכולתם לגרום להתחממות עולמית. בנוסף, שריפת יערות הגשם במטרה ליצור אדמת מרעה ולפינוי אדמה לגדול יבולים שמשמשים למאכל, גורמת לשחרור כמויות רבות של דו תחמוצת הפחמן וגם משמידה עצים שיכולים לספוח את דו תחמוצת הפחמן. ישנם מדענים שסוברים שהרס יערות טרופיים כדי לפנות אדמה למרעה ולגדול יבולים למאכל, גורם לפליטה רבה יותר של גזי חממה מאשר המתאן שנפלט על ידי בעלי חיים.

ומכאן, המספר העצום של חיות שאותן אנחנו מגדלים עבור מאכל, היא למעשה הגורם החמור ביותר לנזק אקולוגי לעולמנו. אם נפסיק לאכול את הבהמות האלה, יפחת מספרן לרמה הסבירה וההגיונית של לפני כמה מאות שנים. כיהודים, מצפים מאתנו להיות אפוטרופוסים טובים לעולמו של רבון כל העולמים. עד כה, במהלך מאות השנים האחרונות היינו כולנו ההיפך מאפוטרופוסים טובים. הדרך הקלה ביותר עבור כל יהודי ירא שמיים היא לאמץ לעצמו תזונה טבעונית. דבר זה יהיה טוב ליהודי, ליהודים ולשאר העולם. כל יהודי שומר מצוות

צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו.

ומוטב עכשיו מאשר מאוחר יותר. מאוחר יותר עלול להיות פשוט מאוחר מדי.

פרק ד'

עד כה ניתחנו שלוש סיבות לכך שעל יהודי ירא-שמיים לעבור לדיאטה טבעונית:

  • הזוועות הכרוכות במערכת "פס הייצור" המודרנית לשחיטת בעלי-חיים (צער בעלי-חיים);
  • הסכנות העצומות לבריאות האדם המודרני שנובעות מאכילת בשר, וההכרח להישמר מפניהן (ונשמרתם מאוד לנפשותיכם);
  • זיהום כדור הארץ בהיקף העולה על כל דמיון, שנגרם כתוצאה מגידול בעלי-חיים בעדרים, מהריגתם ומאכילתם (שלא תקלקל ותחריב את עולמי).

אבל יש שיקול נוסף שחייב להמריץ את היהודי ירא-חטא לעבור לדיאטה טבעונית. התורה [דברים טז כ] מצווה עלינו בנחרצות רבה::

צֶדֶק, צֶדֶק תִּרְדֹּף, לְמַעַן תִּחְיֶה, וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

בפירושו לפסוק זה כותב רבנו בחיי בן אשר [1340-1255] כותב:

הפשט של הפסוק הוא שאדם חייב להקפיד על צדקת מעשיו ודיבורו. אלו דברים שבאמצעותם עלול אדם לפגוע בעצמו ובאחרים. מכאן נובעת החזרה על המילה. מי שמקפיד על צדקת דיבורו, הדבר מעיד גם על צדקת מעשיו. על כן חייב כל יהודי ויהודי להיות צודק במעשיו ובדיבורו. זהו הדבר שהנביא [צפניה ג יג] מתייחס אליו: "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב".

בדרך כלל מפרשים את המילה צֶדֶק כ"דין-צדק". אבל חשוב לציין, שתרגום אונקלוס מבין את המילה בצורה שונה:

קֻשְׁטָא קֻשְׁטָא, תִּרְדוֹף [אמת אמת, תרדוף]...

האמת כבר נועצת בנו מבט עשורים רבים: שינוי אקלים הממשמש ובא, על כל המשתמע משינוי רב-חשיבות מעין זה. אם אנחנו מעוניינים לחיות חיי-צדק, עלינו לקבל את האמת הפשוטה הזאת. אבל אין זה משנה אם אנחנו מפרשים את המילה צֶדֶק כ"אמת", כ"יושר" או כ"דין-צדק". מה שחשוב, כמאמר רבנו בחיי, הוא להימנע מפגיעה בעצמנו ובזולת כתוצאה ממה שאנחנו אומרים ועושים. אבל עלינו גם לשים לב לכך שאפשר לפרש את החלק האחרון של הפסוק גם ככזה שעשוי לשאת משמעות רחבה יותר (למרות שזהו בוודאי אינו ה"פשט" שאליו התייחס רבנו בחיי): "צדק צדק בחובתך לרדוף למען תשרוד אולי וירשת את העולם אשר ה' אלוהיך נָתַן לך".

לאכול בשר - כל בשר, בלא תלות במידת ההתחשבות שבה בוצעה השחיטה - היא שיא האנוכיות וחוסר ההתחשבות במצוקתו של הרֵע: זהו חוסר צדק משווע שמקורו בסירוב לראות את האמת. כמות הדגנים שדרושה לייצור קילו אחד של בשר בקר שקולה ל-7 קילו של חלבון-דגנים, שאפשר היה להאכיל בהם אלפי אנשים גוועים בעולם השלישי. דיאטות שמבוססות על בשר מצריכות קרקעות-לאדם בהיקף שיכול להגיע לפי 21 יותר מאלו שהיו נדרשות במקרה של דיאטה טבעונית. ברחבי העולם, יותר מ-30,000 ילדים מתים כל יום כתוצאה ישירה או עקיפה של תת-תזונה, שבקלות אפשר היה לטפל בה באמצעות קיצוץ עמוק בכמות הבשר שנאכלת במערב. באופן מוחשי לגמרי, תעשיית ייצור הבשר המודרנית היא "צער בני-אנוש", כלומר התאכזרות לבני אדם, ומהווה את ההפך המוחלט מהתייחסות צודקת, ישרה והוגנת לזולת.

יהודים שמאמינים באמת ובתמים בחיי צדק יימנעו מאכילת בשר מכל סוג שהוא, בכל עת ומכל סיבה שהיא. זוהי ככל הנראה הפעולה הצודקת ביותר שאנחנו יכולים לנסות לנקוט בשלב זה של ההיסטוריה. איך אפשר להיות מודאגים ממה שקורה בדרפור ובאותו זמן להתענג על אכילת בשר? הרי זהו תרתי דסתרי - שני הדברים סותרים זה את זה! איך אפשר ליהנות מהצלי לשבּת ולקונן על הילדים העניים שגוועים ברעב בהודו? זאת צביעות! אם אתם באמת מאמינים בצדק, תפסיקו לאכול בשר ותתחילו לנסות לשכנע את הקרובים, החברים והשכנים שלכם לעבור לדיאטה טבעונית. אז אולי נשיג תיקון שיוכל לזרז את הגעת ה"משיח-צייט", ימות המשיח. הנה כמה הוכחות משכנעות למה שכרגע כתבתי:

  • לייצור קילו אחד של בשר בקר למאכל אדם נחוצים 16 קילו של דגנים.
  • בזמן שהאסייתי הממוצע אוכל בין 135 ל-180 קילו דגנים בשנה, אזרח ממוצע מהמעמד הבינוני בעולם המערבי אוכל מעל ל-900 קילו דגנים - 80% מתוכם בצורת בשר של בעלי-חיים המוזנים בדגנים.
  • יותר מ-70% מהדגנים שמיוצרים בארצות הברית ומעל לשליש מיבול הדגנים העולמי משמשים להזנת בעלי-חיים הנידונים לשחיטה.
  • אם היינו מקטינים את אכילת הבשר שלנו ב-10% בלבד, זה היה מפנה מספיק דגנים להאכלת כל האנשים בעולם שמתים מדי שנה כתוצאה מרעב ומהמחלות שהוא גורר.
  • צריכת הדגנים של בעלי-חיים המגודלים בעדרים גדולה פי יותר מ-6.5 מזו של אוכלוסיית בני-האדם במערב: הדגנים שבעלי-החיים מוזנים בהם לצורך ייצור בשר, חלב וביצים היו יכולים להזין מספר בני-אדם הגדול פי חמישה ממספרם כיום אם בני-אדם היו אוכלים אותם ישירות.
  • בעוד שקרקעות בשטח של 225 מיליון דונם בארה"ב משמשות לגידול חציר למקנה, רק 16 מיליון דונם של קרקעות בארה"ב משמשים לגידול ירקות למאכל אדם.
  • 10 דונם של קרקע שגדלים בה תפוחי-אדמה מספיק להאכלתם של 22 אנשים. הקטר אחד שגדל בו אורז מספיק להאכלת 19 אנשים. שימוש באותו שטח בדיוק לצורך ייצור בשר מספיק להאכלתו של אדם אחד בלבד.
  • בהאכלת מקנה בדגנים מתבזבזים 90% מהחלבונים, כמעט 100% מהפחמימות ו-100% מהסיבים שקיימים בדגנים. בזמן שדגנים מהווים מקור עשיר של סיבים, במוצרי בעלי-חיים אין סיבים כלל.

על סמך עובדות אלה ניתן לטעון כי האוכל שבו מוזנים בעלי-החיים במדינות השפע יכול היה אולי, אם היו מחלקים אותו בצורה נכונה, לשים סוף הן לרעב והן לתת-התזונה ברחבי העולם. כתוצאה מוויתור על דיאטות שבמרכזן בשר בעלי-חיים יתפנו שטחים ומשאבים אחרים שניתן יהיה להשתמש בהם אז לגידול יבולים מזינים עבור בני-אדם. גישה חדשה זו גם תקדם מדיניות שתאפשר לתושבי המדינות הלא מפותחות להשתמש במשאבים ובמיומנויות שלהם על מנת לגדל את המזון שלהם בעצמם. האם אפשר לחשוב בימינו על פעולה צודקת, ישרה והוגנת מזו?

שיש כל כך הרבה רעב בעולם, הציווים המפורשים להאכיל את הרעבים, לעזור לעניים, להתחלק במשאבים, לתת צדקה, לגלות חמלה ולנהוג ביושר - וכן הלקחים מההתנסויות הרבות ברעב לאורך ההיסטוריה היהודית - מסמנים את טבעונות כדיאטה שמתיישבת באופן הטוב ביותר עם האופן שבו מתייחסת התורה לרעב.

בעידן שבו אנחנו חיים, לעתים קרובות אנחנו שומעים את הטענה השוביניסטית למדי כי ליהודים לא צריך להיות אכפת מרווחתם של הנוכרים, ושהצרכים של ארץ ישראל חייבים לעניין אותנו יותר מהצרכים של העולם בכללותו. ולהצדקת טיעוניהם הם מצטטים פנינים של קזואיסטיקה מתפלפלת. בעשותם כן הם מתעלמים, כמובן, מהכלל ההלכתי הבסיסי ביותר. ידוע היטב כי התשובה אשר נתן הלל לנוכרי שרצה ללמוד את כל התורה כולה [שבת ל"א ע"א]:

דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוּא עליך אל תעשה לזולת]. זו היא כל התורה כולה, ואידך [השאר] פירושה הוא זיל גמור [לך ולמד].

בעיקר של תורת ישראל דנים גם ר' עקיבא ושמעון בן עזאי. בתלמוד ארץ ישראל (ירושלמי) [נדרים ל' ע"ב] נכתב:

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" [ויקרא יט יח]: רבי עקיבה אומר, 'זהו כלל גדול בתורה.' בן עזאי אומר, 'זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם [בראשית ה א] – זה כלל גדול מזה.'"

הרֵעַ שבפסוק אשר מביא רבי עקיבא הוא הרֵעַ היהודי. כדי להבין מדוע טוען בן עזאי שהכלל המובע על ידיו חזק יותר, עלינו לקחת בחשבון את הפסוק המלא ולא רק את החלק הראשון שמצוטט על ידי בן עזאי:

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.

כל אדם הוא מעין היטל של אלוהים. אם נפעל לפי הכלל של בן עזאי, באופן בלתי נמנע נפעל גם לפי הכלל של רבי עקיבא. לכן הכלל של בן עזאי חזק יותר – כי הוא מקיף יותר. אם אנחנו דואגים לגורלם של כל בני המין האנושי, בוודאי שנדאג גם לגורלם של רעינו היהודים. אחד הפירושים לפסקה זו מהתלמוד, ציוּן ירושלים, מסביר:

הנה ה"אלוהים" הוא ריבּוּי... ואף על פי כן הוא אחד בתכלית הפשטות, וחלילה אין שום ריבוי בתוכו, אף שמסתעף כמה כוחות השפעה ממנו, בכל זאת הוא יחיד ומיוחד. והנה כאשר ברא אלוהים אדם זכר ונקבה בראם, עשהו בדמות אלוהים כביכול: אף שיש בו ריבוי – זכר ונקבה – ותולדותיהם יסתעפו לכמה וכמה, בכל זאת יהיה כאדם אחד, שתהיה אהבה ואחוה בינותם כאילו הם אדם אחד מורכב מכמה אברים. וזה כלל גדול יותר מ"ואהבת לרעך כמוך".

כשאנחנו לוקחים בחשבון שכל בני הגזע האנושי הם חלק מדמות האלוהים ושמשום כך עלינו לגלות דאגה לכל בני האדם, אנחנו מבינים מהו גודל התרומה שביכולתנו להעלות באמצעות מעבר לדיאטה טבעונית לשיפור אשר רוב רובה של האנושות תפיק ממנו תועלת: לא רק שאנחנו שומרים על בריאותנו שלנו, ולא רק שאנחנו חוסכים נזק נוסף לפלנטה שלנו, אנחנו גם מביאים לידי ביטוי את הכלל הגדול של היהדות על ידי האכלת המיליונים הרבים של בני האדם בכל העולם אשר גוועים ברעב והחזרתם לקו הבריאות.

* * * * *

בואו נסכם, אם כן, את מה שלמדנו.

  • שחיטה המונית מודרנית של בעלי-חיים היא התאכזרות לבעלי-חיים (כלומר, צער בעלי-חיים), שאסורה על פי התורה;
  • אכילת מוצרי בעלי-חיים – כנהוג על ידינו, המודרנים – מנוגדת לציווי בתורה לשמור על בריאותנו (ונשמרתם מאוד לנפשותיכם);
  • יהודים שומרי מצוות חייבים להפסיק לאכול מוצרי בעלי-חיים (בשר, ביצים, חלב וכו') על מנת להקטין משמעותית את הנזק שאנחנו גורמים לכדור הארץ (שלא תקלקל ותחריב את עולמי);
  • אם יהודי דתי עובר לדיאטה טבעונית, הוא מעלה תרומה גדולה לקידום הצדק והיושר בעולם (צדק צדק תרדוף) ולקירוב ימות המשיח.

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי [שמות כב ל]. רבי ישמעאל אומר, "כשאתם קדושים הרי אתם שלי." איסי בן יהודה אומר, "כשהמקום מחדש מצוה על ישראל הוא מוסיף להם קדושה." איסי בן גור-אריה אומר, "נאמר כאן קדושה ונאמר להלן [דברים יד כא: לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה ... כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ] קדושה; מה להלן אסורין באכילה אף כאן תהא אסורה באכילה. [מכילתא דרבי ישמעאל, כספא כ']

המסר ברור, אבל אין כה חירש כמי שאינו רוצה לשמוע. פתחו את לבכם ופתחו את ראשכם: אתם רוצים להיות יהודים טובים? אתם רוצים להיות יהודים דתיים בכנות? אתם רוצים להיות באמת אדוקים?

והייתם לטבעונים!

הרב שמחה רוט
כ' באדר א' ה'תשע"א
24 בפברואר 2011