Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד תלמוד ירושלמי

Green Line

מסכת ברכות, פרק ראשון, הלכה א' (המשך).

משנה:
... מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה. אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת ...

גמרא:
וְהֵן אַשְׁכְּחָנָן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן פְּלִיג עַל רַבָּנֵין וְלֹא עֲבַד עוּבְדָּא כְּוָתֵהּ? — כִּיי דְּתָנִינָן תְּמָן: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, 'כָּל הַסְּפִחִין מוּתָרִין חוּץ מִסְּפִיחֵי כְּרוּב, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן בִּירָקוֹת שָׂדֶה'; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, 'כָּל הַסְּפִחִין אֲסוּרִין'. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עֲבַד עוּבְדָּא בִּשְׁמִיטְתָא: חֲמָא חַד מְלַקֵּט סְפִיחֵי שְׁבִיעִית. אָמַר לֵהּ, 'וְלֵית אָסוּר? וְלַאו סְפִיחִין אִנּוּן?' אָמְרוּ לֵהּ, 'וְלֹא אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ מַתִּיר?' אָמַר לֵהּ, 'וְאֵין חֲבֵרָי חוֹלְקִין עָלַי?' וְקָרֵי עָלוֹי "וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ".' וְכֵן הֲוָת לֵהּ. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל פְּלִיג עַל רַבָּנֵין וַעֲבַד עוּבְדָּא כְּוָתִיהּ?! שַׁנְיָא הָכָא, שֶׁהִיא לְשִׁנּוּן. מֵעַתָּה, אַף מִשֶּׁיַעֲלֶה עֲמוּד הַשַּׁחַר! וְאִית דְּבָּעֵי מֵימַר: תְּמָן הָיוּ יְכוֹלִין לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים, בְּרַם הָכְא כְּבַר עָבַר חַצּוֹת וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים; אָמַר לוֹן עוֹבְדִּין עוּבְדָּא כְּוָתֵהּ:

הסברים:

א:
אנו בהמשך הדיון על המקרה המוזר-מה שמוזכר במשנה שבו רבן גמליאל פוסק לבניו שעליהם לפעול לפי דעתו ההלכתית הפרטית והחולקת ולא לפי דעת רוב החכמים. בשיעור הקודם ראינו שבגמרא הביאו שתי דוגמאות של חכמים בולטים, רבי מאיר ורבי עקיבה, שלהם היתה דעה חולקת על דעת רוב החכמים ובכל זאת, כשהיה מקרה בפועל, הם דרשו פעולה לפי דעת רוב החכמים ולא לפי דעתם הפרטית והחולקת.

ב:
כעת בגמרא מביאים דוגמה שלישית של התנהגות כזו. רבי שמעון בן יוחאי חולק על דעת החכמים בעניין מסויים שקשור עם שנת השמיטה — הדרישה של התורה [ויקרא כה א-ז] שבכל שנה שביעית אין לעבד את האדמה. (השנה, ה'תשע"ב לדוגמה, הינה השנה הרביעית של המחזור של שבע שנים ושנת השמיטה הבאה תהיה בשנת ה'תשע"ה.) בשנת שמיטה אין לזרוע זרעים ואין לטפל באילנות וכיוצא באלו עבודות חקלאיות. ואין לקצור את תבואת השדות והכרמים. אולם, יש צמחים שזורעים זרע מעצמם בשנה השביעית והתבואה גדלה ללא התערבות אנושית )והיא נקראת ספיחים(. תבואה כזו הינה הפקר: אינה רכושו של החקלאי שבשדהו היא גדלה אלא היא רכושו של כל אחד ואחד ומותר לקצור אותו על בסיס של 'כל הקודם זוכה'.

ג:
אולם, לפעמים תוצרת השנה השישית זורעת זרעים מעצמה וספיחים גדלים בשנה השביעית. לפי דעת רבי שמעון תוצרת כזו מותר לקצור כאילו שהיא ספיחים של השנה השביעית; שאר החכמים חולקים עליו ואוסרים את הקצירה של ספיחי שישית. ובכל זאת, כשעמד בפני מצב שבו ראה במו עיניו אדם שעובר על דעת החכמים — ושמא זה היה כי דעתו החולקת של רבי שמעון היתה מוכרת לו — הוא גער באדם הזה על שלא קיים את דבריהם של רוב החכמים. רבי שמעון קרא עליו את הפסוק [קוהלת י ח] "פורץ גדר ינשכנו נחש". הפירצה שבגדר הינה רמז לחתירה תחת פסקיהם של החכמים. בגמרא מוסיפים באופן לקוני למדי שכך אומנם היה גורלו של האדם הזה! כנראה נחש נשך אותו והוא מת.

ד:
אם כן, כעת יש לנו שלוש דוגמאות של חכמים שבלטו לא פחות מרבן גמליאל עצמו שלא היססו והתעלמו מדעתם הפרטית כשנתבקשו לפסוק הלכה. אם כן, שואלים בגמרא, איך יתכן שרבן גמליאל פסק לבניו כפי שמתואר במשנה? היה עליו לקיים את דעת החכמים שיש לקרוא שמע של ערבית לפני חצות הלילה.

ה:
שני תירוצים מובאים בגמרא לשאלה זו. התירוץ הראשון הוא שבעצם לא פסק להם לקרוא שמע אחרי חצות הליה: אמר להם לִשְׁנוֹת — ללמוד — את שלוש הפרשות הללו כתלמוד תורה, שהוא מותר כמובן בכל עת ובכל שעה. אולם, על החולשה של תירוץ זה (התחמקות ממש!) מיד מצביעים בגמרא: תלמוד תורה מותר בכל שעה, ובכל זאת רבן גמליאל פוסק שעל בניו לקרוא שמע "אם לא עלה עמוד השחר". אם כל כוונתו היתה רק להגיד להם ללמוד אותן הפרשות מן התורה מה ענין עלות השחר לכך?

ו:
התירוץ השני שונה. הוא מבקש להראות שהמצב במקרה של בניו של רבן גמליאל שונה מהמצב שלושת המקרים האחרים שהובאו, של החכמים מאיר, עקיבה ושמעון. בשלושת המקרים הללו לא היתה כל מניעה לקיום דברי החכמים. אולם, במקרה של בניו של רבן גמליאל לא היו מסוגלים לקיים את דברי החכמים. סוף זמן קריאת שמע לפי דעת החכמים, חצות הלילה, כבר עבר. אם היו שואלים את רבן גמליאל לפני חצות הלילה ודאי שהיה פוסק שעליהם לפעול לפי דעת החכמים; אולם, הואיל וזה לא היה עוד אפשרי לפחות שיקיימו את דעתו החולקת ושיקרא שמע של עברית לפי עלות עמוד השחר.

ז:
כך היא ההלכה המקובלת היום: יש לקרוא שמע של ערבית לפי חצות הליה. אולם, אם בדיעבד עבר זמן זה יש לקרוא שמע לפני שיעלה עמוד השחר שמסמן סופו של הלילה ותחילתו של יום חדש.

Green Line