Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד תלמוד ירושלמי

Green Line

מסכת ברכות, פרק ראשון, הלכה א' (המשך).

משנה:
... רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר ...

גמרא:
אָתְיָא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן: פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא אֶת שְׁמַע, אַחַת לִפְנֵי עֲמוּד הַשַּׁחַר וְאַחַת לְאַחַר עֲמוּד הַשַּׁחַר וְנִמְצָא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁל יוֹם וְשֶׁל לַיְלָה. הָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעַרְבִית; אַף בְּשַׁחֲרִית כֵּן? אוֹ יְהֵא בָּהּ כַּיי דַּמַּר רַבִּי זְעִירָא תַּנַּאי אֲחוֹי דְּרַב חִיָּא בַּר אַשְׁיָא וּדְרַב אַבָּא בַּר חָנָה: הַקּוֹרֵא עִם אַנְשֵׁי מִשְׁמָר לֹא יָצָא כִּי מַשְׁכִּימִין הָיוּ:

הסברים:

א:
במשנה, כפי שראינו, רוב החכמים סבורים שיש לקרוא שמע של ערבות עד חצות הלילה. אולם, בהמשך נאמר במשנה שרבן גמליאל חולק עליהם; הוא סבור שמותר לקרוא שמע של עברית בכל שעות הלילה עד שעלות השחר מבשרת על יום חדש.

ב:
בגמרא מציעים שדעת רבן גמליאל כמו דעת רבי שמעון בר יוחאי. שהרי בתוספתא [ברכות פ"א ה"ב] רבי שמעון אומר ש-"פעמים שאדם קורא את שמע [פעמיים באותו הלילה], אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה [קודם]. היות וגם רשב"י וגם רבן גמליאל סוברים שמותר לקרוא שמע של ערבית לפני עמוד השחר ובכך לצאת ידי חובת קריאת שמע של ערבית, מסתבר שבעניין זה הם בהסכמה.

ג:
כעת שואלים בגמרא אם הסכמה זו טובה גם לגבי קריאת שמע של שחרית. במילים אחרות, האם רבן גמליאל מסכים שמותר לקרוא שמע של שחרית החל מעלות השחר והלאה. או שמא אין הלכה כדעת רשב"י בעניין זה. שהרי יש ברייתא שבה נאמר שאם אדם קורא שמע של שחרית יחד עם "אנשי משמר" לא יצא ידי חובתו כי הם קוראים שמע מוקדם מדי.

ד: כשלמדנו מסכת תמיד ראינו שהכוהנים נחלקו לעשרים וארבע משמרות ושכל משמר ומשמר סיפק כוח אדם לעבודת בית המקדש לשבוע אחד. באופן דומה שאר העם ("ישראלים") נחלקו למשמרות. כל משמר סיפק נציגים שתפקידם לעמוד בשולי העזרה ולייצג את כלל ישראל בשעה שמקריבים קרבנות הציבור. חברי המשמר של השבוע שלא היו זקוקים לנוכחותם בירושלים היו מתקהלים יחד בעיירה שלהם כדי להתפלל וללמוד תורה באותה שעה שחבריהם היו בתפקיד בבית המקדש. כפי שלמדנו במסכת תמיד, עבודת קרבן תמיד של שחר התחילה עם עלות השחר, ואז "אנשי המשמר" היו קוראים שמע של שחרית.

ה:
בבריתא נאמר שאם יהודי קורא שמע יחד עם אנשי המשמר לא יצא ידי חובתו כי הם קוראים שמע בהשכמה, מיד אחרי עלות השחר. יוצא איפה שבעל ברייתא זו סבור שיש לקרוא שמע של שחרית בשעה מאוחרת מעלות השחר — כמה דקות לפני זריחת החמה. דעה זו חלוקה על דעת רשב"י. בנקודה זו אין מיישבים את הסתירה בגמרא.

שאלות ותשובות:

שרי פיימן כותבת:

ב-0017 הסברת דעת רבי אבא בר ירמיה שיש לסמוך את תפילת העמידה לברכה: "מיד אחרי הברכה המסיימת 'אמת ויציב' ... חייבת לבוא תפילת העמידה. את זה לומדים מסמיכות הפסוק האחרון של מזמור יט לראשית מזמור כ'."

אינני מבינה איך ניתן לבסס מנהג על מה שהייתי חושבת הוא אקראי לחלוטין, דהיינו אירגון ספר תהילים. הא לך כוונתי: אני יודעת שעיון מדקדק בחומש הוא נוהג בן אלפי שנים לשם לימוד רמזים והצעות איך לנהל חיים צודקים וישרים. אבל אפילו לגבי החומש, אם אין אדם מחזיק בדעה האורתודוקסית שכל מילה הוכתבה למשה מפי הגבורה (ואני יודעת שלא כך דעתך סנהדרין 016 באנגלית), ביסוס מנהג על סמיכות פסוקים יכול להיות קצת חלש לפעמים. וזה לגבי החומש. הייתי חושב שעד שנגיע למזמורי תהילים יהיה זה מקור עוד יותר חלש לביסוס מנהג. איני יודעת ולא כלום על הרכבו של ספר תהילים, אך הייתי מופתעת אם חוקרי המקרא של ימינו לא מציגים רעיונות שונים על מדוע מזמור אחד סמוך למשנהו.

אני משיב:

טעות לחשוב שהמנהג מבוסס על סמיכות פסוקי המזמורים. למעשה הסדר הוא הפוך. הרבה פעמים הצבעתי על כך שבמקרים רבים החכמים מביאים פסוקים כדי 'לבסס' פסיקה או מנהג שהם בעצם לא יותר מאשר 'וו תליה' שעליו ניתן לתלות את הרעיון. (הזכרתי נוהל זה כל כך הרבה פעמים שלא אוכל להביא את כולן כאן. חיפוש מהיר בארכיון יגלה, בין השאר, פאה 082, סוטה 104, אבות 123, אבות 164.) כשפסיקה או מנהג אינם נלמדים ישירות מהכתוב היה צורך לקשור אותו לפסוק זה או אחר במקרא. הפסוק שנבחר נעשה וו שעליו ניתן לתלות את הפסיקה או המנהג. במשך התקופה הארוכה מאוד שבה תורה שבעל פה לא היתה כתובה היה מן הראוי לקשור רעיון כלשהו לפסוק מן המקרא: היות וכל החכמים ידעו את כל המקרא בעל פה זה יהיה אמצעי-עזר שימושי.

במקרה שלנו, איפה, המנהג לסמוך תפילה לקריאת שמע היה מבוסס ופסוקי המקרא הם ווים שעליהם תלו את המנהג. הסיבה מדוע מנהג זה התרשש נרמזת בשיעור של היום. היו (ועדיין יש!) חסידים שמנסים להתחיל בתפילת העמידה של שחרית עם זריחת השמש. אם כן, יש צורך לחשב אחורה מתי להתחיל לקרוא שמע לפני תפילת העמידה. (רמב"ם, בימי הביניים, [משנה תורה, הלכות קריאת שמע פ"א הי"א] מקצה כשש דקות לפני הזריחה לקריאת שמע וברכותיה. יש להביא את זה לשימת לבם של חזנים ושליחי ציבור!)

אין ספק שמוקדם יותר קריאת שמע ותפילת העמידה היו שתי מצוות עצמאיות ובלתי קשורות. כבר ראינו שבארץ ישראל היו קוראים שמע על המיטה בלי תפילת העמידה. כשהתפילות בבתי הכנסת התחילו להיות מאורגנות ותפילת העמידה באה אחרי קריאת שמע היה שימושי לתלות מנהג זה על וו מקראי.

נקודה נוספת ואחרונה. חרף דעת חוקרי מקרא של ימינו, עבור חכמי התלמוד ספר תהילים נכתב על ידי דוד המלך והוא אחראי לסדר המזמורים שבו.

Green Line