Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד תלמוד ירושלמי

Green Line

מסכת ברכות, פרק ראשון, הלכה א' (המשך).

משנה:
... וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד חַצּוֹת ...

גמרא:
דַּמַּר רַבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר יִרְמִיָּה: שָׁלֹשׁ תְּכֵפוֹת הֵן: תֵּכֶף לִסִמִיכָה שְׁחִיטָה, תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדֵיִם בְּרָכָה, תֵּכֶף לִגְאוּלָה תְּפִלָּה. תֵּכֶף לִסִמִיכָה שְׁחִיטָה: 'וְסָמַךְ' 'וְשָׁחַט'. תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדֵיִם בְּרָכָה: 'שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה''. תֵּכֶף לִגְאוּלָה תְּפִלָּה: 'יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי'; מָה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ? — 'יַעֲנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה'. אָמַר רַבִּי יֹוסֵי בֵּי רַבִּי בּוּן: כָּל מִי שֶׁהוּא תּוֹכֵף סִמִיכָה לִשְׁחִיטָה אֵין פְּסוּל נוֹגֵע בְּאוֹתוֹ קָרְבָּן; וְכָל מִי שֶׁהוּא תּוֹכֵף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה אֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בְּאוֹתָהּ סְעוּדָה; וְכָל מִי שֶׁהוּא תּוֹכֵף גְּאוּלָה לִתְפִלָּה אֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אָמַר רַבִּי זְעִירָא: אֲנָא תְּכְפֵית גְּאוּלָה לִתְּפִלָּה וְאִתְצַדֵּית בְּאַנְגָּרִיָּא מוּבְלַיָּא הֲדָס לַפַּלָטִין! אָמְרוּ לֵיהּ: רַבִּי, רַבּוֹ הִיא! אִית בְּנֵי אִינְשֵׁי הֵבִין פְּרִיטִין מְחַכִּים פַּלָּטִין. אָמַר רַבִּי אַמִּי: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ תּוֹכֵף לְגְאוּלָה תְּפִלָּה לְמָה הוּא דּוֹמֶה? — לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא וְהִרְתִיק עַל פִּתְחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. יָצָא לֵידַע מָה הוּא מְבַקֵּשׁ וּמְצָאוֹ שֶׁהִפְלִיג: עוֹד הוּא הִפְלִיג.

הסברים:

א:
בסוף השיעור הקודם ראינו איך רבי יהושוע בן לוי מייחס את האיסור על הוספת דברים אחרי 'אמת ויציב' (הברכה שאחרי שמע) לתפילת שחרית בלבד. ההמשך, בשיעורנו היום, חוקר ומסביר את דעתו זו של רבי יהושוע בן לוי (שהיא התקבלה להלכה).

ב:
רבי אבא בר ירמיה מסביר שיש שלוש 'תְּכֵפוֹת': זאת אומרת שיש שלושה מקרים שבהם שתי פעולות חייבות לבוא זו אחר זו ללא הפסקה ביניהן. שלושת המקרים הם:

  1. כשמישהו מביא קרבן (בבית המקדש) מיד אחרי שסמכו (הניחו) את היד על ראש הקרבן על הכוהן המלווה לשחוט אותו ללא הפרעה בין שתי הפעולות. את זה לומדים מסמיכות של שתי הפעולות בפסוק אחד בתורה (ויקרא א ד-ה): "וְסָמַךְ [המקריב] יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה ... וְשָׁחַט [הכוהן] אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה'..."
  2. כשמישהו נוטל ידיו (לפני אכילת לחם לדוגמה) מיד אחרי הרחיצה חייבת לבוא ללא הפסקה הברכה 'על נטילת ידיים'. (דהיינו, הברכה באה עם הרחיצה ולא עם הניגוב.) את זה לומדים מפסוק בספר תהילים (מזמור קלד ב): "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה' [מיד לאחר מכן] ".
  3. מיד אחרי הברכה המסיימת 'אמת ויציב', שנקראת ברכת הגאולה, חייבת לבוא תפילת העמידה. את זה לומדים מסמיכות הפסוק האחרון של מזמור יט לראשית מזמור כ': "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי... יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה..."

ג:
ברור שרק המקרה האחרון של שלושת המקרים הללו מתקשר עם הדיון שלנו הנוכחי. קריאת שמע של שחרית מורכבת משלוש פרשות שמע כשלפניהן שתי ברכות ולאחריהן ברכה אחת. (בקריאת שמע של ערבית יש אחרי שלוש הפרשות שתי ברכות.) הברכה שלאחר שלוש הפרשות מתחילה במילים 'אמת ויציב' וחותמת בברכה "ברוך אתה ה' צור ישראל וגואלו". (כך הוא מנהג ארץ-ישראל; בבבל החתימה היתה 'גאל ישראל'.) לפי דעתו של רבי אבא בר ירמיה אחרי חתימה זו חייבת לבוא, ללא הפסקה או הפרעה כלשהן, תפילת העמידה. הפסוק שעליו מתבסס רבי אבא בר ירמיה מתיישב יפה רק לפי מנהג ארץ ישראל: קריאת שמע וברכותיה הן "אמרי פי והגיון לבי" ותפילת העמידה היא בקשתנו מאת הקב"ה שאותה אנו מקווים תיענה בחיוב. הפסוק האחרון של מזמור יט מסתיים במילים "צורי וגואלי", שמקבילות למילים האחרונות של קריאת שמע "צור ישראל וגואלו". מיד לאחר מכן בא מזמור כ' שמתחיל "יענך ה'".

ד:
כעת מביא רבי יוסי את הברכות שבהן יזכה המקיים שלוש דרישות אלה. כששחיטת הבהמה עוקבת מיד את סמיכת הידיים מובטח למקריב שלא יימצא פסול בקרבנו. כשמי שנוטל ידיו מברך מיד אחרי רחיצת הידיים "אין השטן מקטרג באותה סעודה". כשאדם מתחיל בתפילת העמידה מיד אחרי הברכה האחרונה של קריאת שמע "אין השטן מקטרג באותו היום". יש להניח שפירוש הדבר שלא יאונה כל רע למתפלל במשך כל היום.

ה:
להבטחה אחרונה זו התנגד רבי זעירא. הוא מקשה שפעם תפשו אותו אנשים במדים והם אילצו אותו להביא ענפי הדסים לבית המלך. בתקופה ששלטו הרומאים והביזנטינים בארץ ישראל לעתים קרובות חיילים או שוטרים היו עוצרים אזרחים ומחייבים אותם להעביר מטענים ממקום למקום. הביטוי שבפי רבי זעירא הוא αγγαρεια, שתורגם לארמית באופן זהה 'אנגריה'. פירוש המילה לפי המילונים הוא עבודת כפיה, שירות, במיוחד עצירה לשם שירות ציבורי או עבודות ציבוריות. רבי זעירא ראה במקרה שאירע לו תקלה. חבריו אמרו לו שרוב בני האדם היו שמחים מאוד להביא ענפי הדסים ולראות את בית המלך!

ו:
רבי אמי מסביר את העניין בדרשה פשוטה. קריאת שמע היא כמו הקשה על דלת; תפילת העמידה היא כמו לספר למי שפותח את הדלת מה רוצים. זה כמו "אוהבו של מלך שבא והרתיק [הקיש] על פתחו של מלך. יצא [המלך] לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג התרחק המבקש]: עוד [גם] הוא [המלך] הפליג [הלך לו]" והבקשה לא תוכל להיענות.

Green Line