Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד תלמוד ירושלמי

Green Line

מסכת ברכות, פרק ראשון, הלכה א' (המשך).

משנה:
... וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד חַצּוֹת ...

גמרא:
רַבִּי יָסָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כַּחֲכָמִים. רַבִּי יָסָא מִפְקַד לְחֶבְרַיָא: אִין בְּעִיתוּן מִתְעַסְקָא בְּאוֹרַיתָא אַתּוּן קְרְיָּה שְׁמַע קוֹדֶם חַצּוֹת וּמִתְעַסְקִין. מִילְתֵיהּ אָמְרָה שֶׁהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. מִילְתֵיהּ אָמְרָה שֶׁאָמַר דְּבָרִים אַחַר אֱמֶת וְיַצִּיב. תְּנֵי: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁחַר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, בָּעֶרֶב לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מַה בֵּין הַקּוֹרֵא בְּשַׁחֲרִית וּמָה בֵּין הַקּוֹרֵא בְּעַרְבִית? רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף: מַה טַעַם אָמְרוּ אָדָם צָרִיךְ לְקְרוֹת שֶׁמַע בְּבֵיתוֹ בָּעֶרֶב? — בִּשְׁבִיל לְהַבְרִיחַ אֶת הַמְּזִיקִין. מִילְתֵיהּ אָמְרָה שֶׁאִין אָמַר דְּבָרִים אַחַר אֱמֶת וְיַצִּיב. מִילְתֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר כֵּן רַבִּי שֵׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי כַּד הֲוָה נָחִית לְעִבּוּרָה הֲוָה מְקַבֵּל גַּבֵּי רָבִּי יַעֲקֹב גֵּרוֹסָה וַהֲוָה רַבִּי זְעִירָא מִטַּמֵּר בֵּינֵי קֻפָּיָא מַשְׁמַעְנָא הֵיךְ הֲוָה קָרֵי שְׁמַע. וַהֲוָה קָרֵי וְחַָזר וְקָרֵי עַד דַּהֲוָה שָׁקַע מִנֵּיהּ גּוֹ שֵׁנְתֵּיהּ. וּמַאי טַעֲמָא? רַבִּי אָחָא וְרַבִּי תַּחְלִיפְתָּא חַמּוֹי בְּשֵׁם רַבִּי שֵׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה." מִילְתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פְּלִיגָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: קָרֵי מִזְמוֹרִים בָּתְרֵהּ וְהָא תָּנֵי 'אֵין אוֹמֵר דְּבָרִים אַחַד אֱמֶת וְיַצִּיב'. פָּתַר לָהּ בְּאֱמֶת וְיַצִּיב שֶׁל שַׁחֲרִית.

הסברים:

א:
לגבי הזמן המאוחר ביותר לקריאת שמע בערבים במשנה מובאות שתי דעות: זו של החכמים, שאומרים שיש לקרוא שמע לפני חצות הלילה, וזו של רבן גמליאל, שאומר שמותר לקרוא שמע עד עלות השחר במחרת. לפי דרכה, אין המשנה פוסקת לפי אחת משתי דעות אלה. זאת הסיבה שבגמרא מביאים את דעת רבי יוחנן ש-"הלכה כחכמים" ולא כדעת רבן גמליאל. רבי יסא, שהביא פסיקה זו של רבי יוחנן, היה מזהיר חֶבְרַיָא (העמיתים בבית המדרש) שאם רצונם ללמוד תורה בשעות הלילה עליהם קודם לקרוא שמע לפני חצות הלילה ורק לאחר מכן ללמוד תורה.

ב:
רבי יוחנן היה אחד מהחכמים הגדולים ביותר של ארץ-ישראל. הוא גר בטבריה ובית מדרשו היה למרכז התורני וכל חכמי הדור נהרו לבית מדרשו. היה מאוד קצר-רוח ובעל מראה מרשים. חברו ועמיתו הגדול היה רבי שמעון בן לקיש — ריש לקיש. פעם אחת הוא הסיר את הרסן מפיו כלפי חברו אשר חלה מרוב הבושה שספג בבית המדרש בידי חברו, ונפטר ממחלתו. רבי יוחנן ישב שומם על מה שעשה וגם הוא נפטר כעבור זמן כשהיה בלתי אפשרי לנחמו. בצעירותו רבי יוחנן למד אצל רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, ובבית מדרשו נעשו היסודות של מה שהיה ברבות השנים התלמוד של ארץ-ישראל. רבי יוחנן נפטר בשנת 250 לספירה בערך.

ג:
כשמעמיקים לבדוק את אזהרתו של רבי יסא נמצא שיתכן שהיא מתנגשת עם ברייתא שמובאת בגמרא: "הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו, בערב לא יצא ידי חובתו". הסיבה לכך פשוטה: כבר ב-0002 למדנו:

בארץ ישראל ... היו מתפללים תפילת ערבית בבתי הכנסת בשעה מוקדמת... בשעה מאוחרת של אחר הצהריים, כשברור היה שהשמש מעריבה, היו מתפללים תפילת מנחה ומיד לאחר מכן היו מתפללים תפילת ערבית. אזי היו הולכים הביתה כדי לאכול את ארוחת הערב. לאחר מכן, כשעלו על המיטה, קראו שמע עוד פעם כדי לקיים את המצווה... קראו שמע בבית הכנסת לא כדי לצאת ידי חובת קריאת שמע אלא כדי לעמוד לתפילת העמידה של ערבית מתוך דברי תורה; זה דומה לנוהג שלנו להקדים מזמור קמה — אשרי — לתפילת המנחה. אם כן, בארץ ישראל, אחרי תפילת מנחה היו קוראים שמע ללא ברכותיה, שלוש הפרשות בלבד... לאחר מכן היו עומדים לתפילת העמידה של ערבית. כשהלכו לישון היו קוראים עוד פעם קריאת שמע, הפעם עם ברכותיה.

אם כן, כפי שנאמר בברייתא שמובאת בגמרא, מי שקרא שמע בבית הכנסת לפני תפילת ערבית לא יצא ידי חובתו, שהרי קראה לפני רדת חשיכה. ולכן, קודם עליה על המיטה היה קורא שוב שמע עם הברכות כדי לצאת ידי חובת קריאת שמע בערב.

ד:
בארץ-ישראל הברכה שלאחר שמע היתה אמת ויציב גם בבוקר וגם בערב. (רק בבבל היו אומרים אמת ויציב בבוקר ואמת ואמונה בערב.) מתברר, אם כן, שרבי יסא התיר לימוד ותפילה נוספת אחרי אמת ויציב על המיטה. זה לא היה קביל אצל חכמי בבל. אצלם קריאת שמע כחלק מתפילת ערבית (אחרי רדת חשיכה) מוציאה אדם ידי חובתו. אם כן, מדוע לקרוא שמע עוד פעם כשעולים על המיטה? האמורא הבבלי, רב יוסף, אמר שקיראה נוספת זו על המיטה באה כדי להרחיק 'מזיקין'. (יהודי בבל האמינו ששדים ומזיקים אחרים, בלתי נראים ועושים רע, סובבים אותם.)

ה:
אם כן, בבבל לא ראו בעין יפה קריאות נוספות אחרי שמע על המיטה. הם אפילו הביאו פסוק כדי 'להוכיח' דעתם זו:

רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ [שמע] בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ [לאחר מכן] סֶלָה" [מזמור ד ה].

בארץ-ישראל לא ראו סיבה להימנע מתלמוד תורה ותפילה אחרי קריאת שמע. רבי יסא התיר תלמוד תורה, כפי שראינו. רבי שמואל בר נחמני היה קורא שמע פעם אחרי פעם עד שנרדם! (יותר טוב מספירת כבשים.) בגמרא נאמר שרבי יהושוע בן לוי היה קורא תהילים אחרי שמע.

ו:
רבי יהושוע בן לוי היה בן דורו של רבי יוחנן וריש לקיש. אך בית מדרשו היה בעיר לוד. אחד מרבותיו היה בר-קפרא, חבר יקר ועמית של רבי יהודה הנשיא. אחר מרבותיו היה רבי פנחס בן יאיר שהיה מעין בר פלוגתא לרבי. רבי יהושוע בן לוי לא היסס מלהתוכח עם רבי יוחנן, על אף חרון אפו הפוגעני האפשרי של הלה. בניגוד לו, מתארים את רבי יהושוע בן לוי כנעים הליכות, צנוע וחסיד. אהבתו לשלום הניאה אותו מלתקוף את התיאולוגיה הנוצרית שבימיו עשתה נפשות. הוא סבל נוצרים יהודים אך הם הכעיסו אותו. הוא נמנע מלקלל אחד מהם וקרא עליו את הפסוק [מזמור קמה ט] "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו".

ז:
בגמרא שואלים אין רבי יהושוע בן לוי התיר לעצמו לקרוא תהילים אחרי אמת ויציב כשבברייתא נאמר באופן ברור "אִין אוֹמֵר דְּבָרִים אַחַד אֱמֶת וְיַצִּיב". דעתו של רבי יהושוע בן לוי היתה שברייתא זו נאמרה על קריאת שמע בבוקר ולא על קריאת שמע בערב. מדוע אין להוסיף דברים אחרי אמת ויציב בבוקר הוא העניין הבא שיידון בגמרא.

Green Line