Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד תלמוד ירושלמי

Green Line

מסכת ברכות, פרק ראשון, הלכה א' (המשך).

משנה:
מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לוֹכַל בִּתְרוּמָתָן...

גמרא:
מַאי טַעֲמָא? — "כִּי אֵשֵׁב בְּחֹשֵׁךְ ה' אוֹר לִי". כַּךְ בִּתְחִלָּה "וּמָרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" וְאֲחַר כַּךְ "וַיִּקַח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס" וְאֲחַר כַּךְ "וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ" וְאֲחַר כַּךְ "וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת" וְאֲחַר בַּךְ "לַיְּהוּדִים הָיְתְה אוֹרָה וְשִׂמְחָה".

הסברים:

א:
הקטע שנלמד הפעם משלים דרשה שהובאה בסוף הקטע הקודם:

רבי חייא ורבי שמעון בן חלפתא צועדים בבקעת ארבל בגליל המזרחי בשעות המוקדמות של הבוקר. תוך כדי הליכה שמו לב לקרניים הראשונות של השחר שמאירות את פני הרקיע במזרח. רבי חייא פונה לעמיתו ואומר:

בֵּי רַבִּי, כַּך הִיא גְּאוּלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל: בִּתְּחִלָּה קִמְאָה קִמְאָה, כָּל מַה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת הִיא רָבָה וְהוֹלֶכֶת.

גאולת ישראל העתידית לא תהיה הבזק רגעי של כבוד אלוהי שמשנה לעולמי עולמים את סדרי עולם. היא תהיה כמו המעבר מחשכת לילה לאור יום מזהיר: היא תתחיל עם הקרניים הראשונות של ישועה ולאט לאט אור הגאולה תתגבר ותתחזק עד שהעולם טובל באור שמש מזהיר.

ב:
הקטע הפעם מתחיל עם השאלה המוכרת כבר: מאי טעמא? איזה מקור מקראי הציע לרבי חייא את הדרשה הזו? התשובה לשאלה היא סידרה של מובאות ממגילת אסתר (שקוראים בחג הפורים). הסיפור כל-כך מוכר שאפילו סקירה קצרצרה לא אביא כאן. אולם, יש היבטים אחדים בפירוש הדרשה הזו שלפי דעתי ראויים לחשיבה מעמיקה יותר.

ג:
ידוע לכל בר-בי-רב שמגילת אסתר היא הספר המקראי היחיד שבו שם האלוהים אינו מופיע. למעשה, כל הסיפור כולו נטול התערבות שמימית. ישועת ישראל אינה באה כתוצאה של התערבות או הענשה שמימיות: היהודים נושעים באופן ישיר באמצעות אסתר ומרדכי. נכון הדבר שפה ושם אנחנו מוצאים רמזים לאלוהים או לדת, אך שום דבר אינו אפילו מתקרב לאל פעיל. לדוגמה, מרדכי לוחץ על אסתר לשים את חייה בכפיה ולגשת למלך, שהרי אם היא לא תעשה כן "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר"; ונכון שתגובתה של אסתר אינה תפילה היא אכן מכריזה על צום ותענית, וזו בטח מעשה של יראת שמים. (החכמים, כמובן, הבינו שהאלוהים הוא "המקום האחר".)

ד:
אם כן, מעניין שבגמרא דרשתו של רבי חייא על גאולת ישראל מגובת על-ידי סיפורה של אסתר — או בעצם סיפורו של מרדכי — סיפור שהוא נטול התערבות אלוהית. רבי חייא מלמד שגאולת ישראל תהיה הדרגתית והולכת ומתרחבת. ורעיון זה מגובה על-ידי סיפור העלילה שהתרחשה בשושן הבירה.

ה:
בראשית התהליך מרדכי "יושב בשער המלך" [אסתר ב יט, ב כא, ה יג, ו י]. במילים אחרות הוא מחוץ לעשיה הפוליטית. בסיפור מודגש שבהתחלה מטרתו האחת והיחידה לשבת בשער המלך היא לקבל חדשות על מה שקורה עם אחייניתו המאומצת. גם משמעותי שמרדכי במקרה נמצא "במקום הנכון ובזמן הנכון" ושומע מזימתם של ביגתן ותרש לרצוח את המלך. ובאופן טיפוסי, אף-על-פי שצעדים ננקטים עקב דיווחו הביורוקרטיה השושנית אינה אפילו מכירה בתפקידו של היהודי בפרשה.

ו:
המיקריות של נדודי השינה של המלך מביאה אותנו לשלב הבא בשינוי שמתחולל במזל היהודים: מלבישים את מרדכי בלבוש מלכות והמן מוליך אותו על סוס מלכותי ברחובותיה של שושן ומכריז בציבור על הכרת תודתו של המלך. אבל שינוי זה לטובה במזל ישראל הוא רגעי בלבד, ולאחר מכן המצב חוזר לקדמותו: "וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ" [אסתר ו יב]. "לגאולה על פי הטבע" יש כנראה עליות ומורדות.

ז:
אבל בסופו של דבר תוכניתו של מרדכי מתבצעת, ואחרי נפילתו של המן מרדכי "יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן" [אסתר ח טו]. נצחונו האישי של מרדכי הוא גם גאולת ישראל: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂן וִיקָר" [אסתר ח טז].

ח:
אם כן, גאולת ישראל מתוזמרת על ידי איש ומושגת על ידי איש ואשה, בתהליך הדרגתי, ולא ב-"הבזק רגעי של כבוד אלוהי". אם כן, אין פלא שדרשתו של רבי חייא מצוטטת לעתים קרובות בהקשר של גאולת ישראל של ימינו.

ט:
הקטע שלמדנו הפעם קצר כי המשך הדיון (שהוא בטהרת אגדתא) ארוך למדי ויש ללמוד אותו בנפרד.

שאלות ותשובות:

בסוף 0009 כתבתי: "אם מישהו יכול להסביר לי מה הקשר בין הקטע שלמדנו הפעם לבין הדיון שקדם לו אהיה אסיר תודה, כי לי אין מושג איך להסביר את הקשר!"

למשתתף אחד היה האומץ לנסות! מיכאל אפשטיין כותב:

אני כותב לא כי אני חושב שיש לי תשובה ראויה אלא ברוח כשהרב שואל מוטל עלי לחפש תשובה כלשהי ולחשוב על מה שיכול לעזור. ולכן חיפשתי ב-'גוגל'... ומצאתי שאלה שהופנתה לרב אורתודוקסי לגבי הזמן הטוב ביותר לקריאת שמע ולתפילת העמידה. התלמיד הצעיר שואל איך לקרוא קריאת שמע עם זריחת החמה ולסיים בזמן להתפלל תפילת שמונה-עשרה מיד לאחר מכן. אומנם זה רחוק — אך אולי אחד מן החכמים היה חושב קדימה ושאל שאלה לגבי הנושא הבא בתוכנית הלימודים. חלש כן, מאמץ כן.

אני משיב:

כל הכבוד מיכאל! ניסיון מבורך באמת. אלא, למרבה הצער אינה עוזרת להסביר את הקשר של הקטע בין מה שקדם ובין מה שיבוא אחריו. אני מניח שהתשובה האמיתית היא שיש לנו כאן דוגמה של מה שכתבתי במבוא לשיעור הראשון: הירושלמי מגלה סימנים של עריכה מועטת; הוא חיבור לא גמור. אבל בדבר אחד מיכאל צודק לחלוטין: המנהג שעליו הוא כותב יטופל בגמרא בעוד כמה דפים. (כעת הגענו לדך ד' עמוד ב'; העניין שהעלה מיכאל מחכה לנו בדף ו' עמוד א'.)

Green Line

בשיעור 0010 כתבתי:

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֵּי רַבִּי בּוֹן: הָדָא אַיָלְתָא דְּשַׁחֲרָא מַאן דְּאָמַר כּוֹכַבְתָּא הִיא טָעֲיָא. זִמְנִין דְּהִיא מְקַדְמָא וְזִמְנִין דְּהִיא מְאַחֲרָה. [רבי יוסי בן בון אומר: מי שאומר שאיילת השחר היא כוכב טועה. לפעמים היא מקדימה ולפעמים היא מאחרת.] כנראה, הניחו הבריות שהמונח "איילת השחר" הורה על כוכב כל שהוא שמבשר על עלות השחר. (כוכב הלכת נוגה נראה קצת לפני עלות השחר.)

מרטי ברמן כותב:

לדעתי רבי יוסי מתייחס לכוכב הלכת נוגה, שהרי לפעמים הוא מקדים את זריחת החמה ולפעמים הוא בא אחרי הזריחה.

ואז מרטי מביא מידע מהאינטרנט:

סימן קדמון אחר היה הפעם הראשונה שכוכב מסוים נראה באדמומיות של השחר, עולה לפני השמש. תופעה זו נקראת "עליה הֶליאקית"... ראשית השמש עולה לפני הכוכב. ואחר מכן הכוכב נעלם בזוהר הזריחה. לבסוף הכוכב נראה לפני הזריחה, ויש לנו סימן קלנדרי...

אני משיב:

גם אני חושב שאיילת השחר מתייחסת לעליה ההליאקית של נוגה — או לפחות כך רבים היו מבינים. (אלה שבוחרים לבקר בעמודים שמרטי מביא יראה צילומים שמהם מתבהרת העליה ההליאקית של כוכב.) רבי יוסי אינו מסכים עם הבנה זו. נסכים לא להסכים עם אי-הסכמתו.

הודעה

במשך שלושת השבועות הבאים, מסיבות אישיות שונות, השיעורים לא יהיו רצופים. ואתכם הסליחה.

Green Line