Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד תלמוד ירושלמי

Green Line

מסכת ברכות, פרק ראשון, הלכה א' (המשך).

משנה:
מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לוֹכַל בִּתְרוּמָתָן...

גמרא:
מַאן פָּלִיג? רַבִּי חֲנִינָא חַבְרֵהוֹן דְּרַבָּנָן. בָּעֵי: כְּמָה דְּאַת אָמַר? בְּעַרְבִית נִרְאוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים אַף עַל פִּי שֶׁהַחַמָּה נְתוּנָה בְּאֶמְצָע הָרָקִיעַ לַיְלָה הוּא? וַמַּר אַף בְּשַׁחֲרִית כֵן? אָמַר רַבִּי אַבָּא: כְּתִיב 'הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צוֹעֲרָה' וּכְתִיב 'וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר' — מַקִּישׁ יְצִיאָתוֹ לְבִיאָתוֹ; מָה בִּיאָתוֹ מִשֶּׁיִּתְכַּסֶּה מִן הַבְּרִיּוֹת אַף יְצִיאָתוֹ לִכְשׁיִתְוָדַע לַבְּרִיּוֹת. אָמַר רַבִּי בָּא: כְּתִיב 'הַבֹּקֶר אוֹר' — הַתּוֹרָה קָרְאָה לָאוֹר בֹּקֶר. תְּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעאֵל: 'בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר' — כְּדֵי לִיתֵן תְּחוּם לְבֹּקְרוֹ שֶׁל בֹּקֶר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֵּי רַבִּי בּוֹן: אִם אוֹמֵר לִיתֵן עָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ לַלַּיְלָה בֵּין בְּעַרְבִית בֵּין בְּשַׁחֲרִית נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁאֵין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין, וּתְנֵי 'בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת נִיסָן וּבְאֶחָד בִּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין'. אָמַר רַבִּי הוּנָא: נִלְפִינָהּ מִדֶּרֶךְ הָאָרֶץ: שָׁרֵי מְלְכָּא נְפַק אַף עַל גַּב דְּלָא נְפַק אָמְרִין דִּנְפַק; שָׁרֵי עֲלִיל לָא אָמְרִין דְּעָל עַד שַׁעֲתָה דְּיָעוּל.

מונחים טכניים:

מאן פליג — מי חולק (על דעה כלשהי)
בעי — שאל, הקשה
כמה דאת אמר — מה שאתה אומר
ומר — שיבוש של וְאַמַר (עוד רמז איך דיברו עברית באותה התקופה בארץ-ישראל)

הסברים:

א:
הדיון לגבי מה בדיוק מסמל תחילת הלילה התחיל באימרה מיוחדת:

רבי אבא בר פפא: "כוכב אחד ודאי יום, שניים ספק לילה, שלושה ודאי לילה." [ראה 0003]

לאחר מכן התברר שהמונח "ספק לילה" מורה על מה שאנחנו מכנים "בין השמשות".

אחרי דיון ארוך ומפותל לגבי אורכו של זמן בין השמשות כעת בגמרא בודקים אם יש מי מבין החכמים שאינו מקבל את ההגדרה הבסיסית שהוצגה על-ידי רבי אבא בר פפא.

ב.
אחד בשם רבי חנינא, שמתואר כחבר של החכמים — כנראה כדי להבדילו מרבי חנינא שמוכר יותר — מציג קושי. המונחים שבהם הוא משתמש כדי להציג את קושיתו באים מתורת האסטרונומיה של זמנו. לפי התורה האסטרונומית של תַּלְמַי, החמה מקיפה את כדור הארץ כל יום בתוך מעין צינור שמימי שמורכב מחומר שהוא בלתי נראה לעין האדם. כשהחמה נעלמת מעינינו, אחרי שקיעתה במערב, היא נכנסת אל תוך "עובִי הרקיע", ובכך נעלמת עד שהיא תצא מעובי הרקיע כשהיא זורחת במזרח. אם נתרגם מושגים אסטרונומיים אלה לתופעות המוכרות לאסטרונומיה היום נבין את כניסתה של החמה לעובי הרקיע ויציאתה ממנו כמצביעים על כך שהחמה קצת מתחת לאופק. בשעה כזו אף על פי שהחמה כבר שקעה (בערב) או שטרם זרחה (בבוקר) קרנו אורה אכן נראות.

ג.
רבי חנינא אומר: איך נוכל לומר שלילה ירד כי השמש ירדה מתחת לאופק כשאור השמש עדיין נראה, אפילו אם נראים שלושה כוכבים בשמים המשחירים? האם זה נכון גם לגבי ההיפך בבוקר: אף על פי שקרני השמש כבר נראות עם שחר בכל זאת עדיין לילה?

ד.
רבי אבא מציג תשובה שהיא בעצם חיובית לכל דבר. אכן כך, הלילה מתחיל עם שקיעת החמה והיום מתחיל עם זריחת החמה! במילים אחרות: בין השמשות הוא חלק מהלילה ופרק הזמן שבין עלות השחר לזריחת החמה גם נחשב כלילה. ורבי אבא מביא פסוק מן התורה כדי להצדיק את טענתו. לגבי פרק הזמן שלפני זריחת החמה הוא מביא בראשית יט כג. לאחר שהמלאכים הוציאו את לוט מהעיר סדום הוא התחנן בפניהם שיאפשרו לו להגיע עד לעיר צוער. בתורה כתוב: "הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צוֹעֲרָה." לגבי הלילה כתוב בתורה [ויקרא כב ז] שכוהן שנטמא היה חייב לטבול במקווה ולחכות לשקיעת החמה ואז ייחשב טהור שוב: "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר". זה, לפי טיעוניו של רבי אבא מוכיח שלפי התורה היום מסתיים עם שקיעת החמה. הוא ממשיך: כעת נוכל להשוות את סופו של היום עם תחילתו: כפי שהכוהן מיטהר בסוף היום עם שקיעת החמה כך לוט מגיע לצוער בתחילת היום עם זריחת החמה.

מָה בִּיאָתוֹ [שקיעת החמה] מִשֶּׁיִּתְכַּסֶּה מִן [עיני] הַבְּרִיּוֹת [ולא אחרי כן] אַף יְצִיאָתוֹ לִכְשׁיִתְוָדַע לַבְּרִיּוֹת [ולא לפני כן].

כך אין מקום לבין השמשות מבחינה הלכתית.

ה.
רבי בא כעת מביא פסוק אחר מן התורה [בראשית מד ג] כדי להוכיח שבניגוד לטענתו של רבי אבא אין תחילת היום זהה עם זריחת החמה. בתורה כתוב שיוסף שלח את אחיו חזרה לארץ כנען עם אוכל וצידה לדרך ברגע מסויים: "הַבֹּקֶר אוֹר". אם כן, בתורה תחילת היום מזוהה עם אור הבוקר ולא עם זריחת החמה. היום מתחיל עם עלות השחר ולא עם זריחת החמה. אם כך אז טיעוניו של רבי אבא מתפרקים.

ו.
בגמרא כעת מביאים דעת התנא, רבי ישמעאל, כדי לתמוך בפירוש של רבי בא. (או שמא רבי בא עצמו מביא את דברי התנא.) בתורה [שמות טז כא] מתואר איך בני ישראל לקטו את המן במדבר:

וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.

רבי ישמעאל מבקש להבהיר את החזרה של המילה "בבוקר". די לנו היה אם בתורה היה כתוב שבני ישראל לקטו את המן כל בוקר. מדוע החזרה "בבוקר בבוקר"? הוא אומר שזה כאילו היה כתוב בתורה שלקטו אותו בבוקרו של הבוקר — מוקדם מאוד בבוקר. לאחר מכן, במשך הבוקר, אחרי זריחת החמה, המן נמס בחום. אם כן, בוקר מתחיל לפני הזריחה.

ז.
כעת רבי יוסי מביא עוד טיעון נגד דעתו של רבי אבא. אם תאמר שבין השמשות הוא חלק מן הלילה ואם גם תאמר שבין עלות השחר לזריחה — דהיינו שהלילה מתחיל עם שקיעת החמה ומסתיים עם זריחת החמה — אמירה כזו מתנגשת חזיתית עם ברייתא! ברייתא זו מלמדת שבזמן תקופת ניסן ותקופת תשרי (היום 21 במרץ ו-20 בספטמבר) היום והלילה שוים. מצב כזה בלתי אפשרי אם כוללים בין השמשות ועלות השחר כחלק מן הלילה. אם כן, דעתו של רבי אבא חייבת להיות מופרכת!

ח.
רבי חונה מביא דוגמה מן החיים. בני אדם אומרים שהמלך יוצא למסע לפני שהוא יוצא בפועל, ואינם מדברים על חזרתו עד שייכנס לארמונו בפועל. כך גם מדברים על תחילת היום כשהחמה עומדת לעלות מעל לאופק (אך טרם עשתה זאת בפועל) אך אין בני אדם מדברים על לילה אלא כשירד חושך מוחלט בפועל.

ט.
בשיעור הבא נראה שבגמרא עוזבים דיון זה כעת ועוברים לעניין אחר. נחזור לנושא זה מאוחר יותר.

שאלות ותשובות:

ב-0004 למדנו שעל בני אדם להביא קרבן חטאת או אשם תלוי. תמר דר כותבת:

מאז חרבן בתי המקדש שלנו נאמר: "נשלמה פרים שפתינו" אם כן , מה היא התפילה המחליפה את "קורבן חטאת" ומה היא התפילה המחליפה את "אשם תלוי" ומתי נקבע הדבר?

אני משיב:

תמר מתייחסת לדבר הנביא [הושע יד ב-ג]

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ. קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'. אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ.

החכמים [בבלי, יומא פ"ו ע"ב] פירשו מילים אלה האחרונות של הנביא פירוש חדש: נשלם בשפתינו [תפילותינו] את החיות שקודם לכן היינו מקריבים על המזבח. אולם, הכוונה לתפילה בכלל. מעולם לא הנהיגו תפילות מיוחדות במקביל לקרבנות מיוחדים. (לימוד של אותם ההלכות נחשב כמקביל להקרבתם.)

Green Line