Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד תלמוד ירושלמי

Green Line

מסכת ברכות, פרק ראשון, הלכה א' (המשך).

משנה:
מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לוֹכַל בִּתְרוּמָתָן...

גמרא:
אֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת? אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: לְטִפָּה שֶׁל דָּם שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל גַּבֵּי חֻדָּהּ שֶׁל סַיִף; נֶחְלְקָה הַטִּפָּה לְכַּאן וּלְכַאן, זֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת? מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם חֲצִי מִיל — דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף עַיִן, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲמוֹד עָלָיו חֲכָמִים. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אַחָא הָווּ יָתְבִין; אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אַחָא: לָא מִסְתַּבְּרָא סוֹף חֲצִי מִיל דְּרַבִּי נְחֶמְיָה כְּהֶרֶף עַיִן דְּרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ: אוּף אָנָא סָבַר כֵן. רַבִּי חִזְקִיָּה לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא כָּל הֶרֶף עַיִן וְהֶרֶף עַיִן שֶׁבַּחֲצִי מִיל דְּרַבִּי נְחֶמְיָה סָפֵק הוּא.

הסברים:

א:
עד כה ראינו שאת היום ההלכתי ניתן לחלק לכמה פרקי זמן שמשך זמנם אינו שוה. יש אור יום, יש לילה, ויש בין השמשות, שמפריד ביניהם. היום מסתיים עם שקיעת החמה. אך מה משך הזמן של אותו פרק זמן שמכונה בין השמשות? כמה זמן הוא בין השמשות?

ב:
בין החכמים יש שתי דעות. אחת מן הדעות קובעת שאין אפשרות לשער מתי מתחיל בין השמשות ומתי הוא מסתיים. השערה האחרת קובעת שאכן ניתן לתַחֵם את פרק הזמן של בין השמשות. ראשית מובאת בגמרא דעתו של רבי תנחומא, והיא שבין השמשות נמשך לכל פרק הזמן שלוקח לטיפת דם על חודו של רומח להתחיל לטפטף לאורך הרומח: במילים אחרות, בין השמשות הוא קצר ביותר.

ג:
אלא שכעת בגמרא מביאים ברייתא נוספת שבה מוצגות שתי דעות: זו של רבי נחמיה וזו של רבי יוסי. רבי נחמיה סובר שאורכו של בין השמשות דומה לפרק הזמן שבו אדם הולך מרחק של חצי מיל. יחידת האורך מיל באה מהמיל הרומאי, ואותו יש להגדיר כאלף צעדים לפי הקצב הרשמי של הצבא הרומאי. כל צעד היה של שתי פסיעות; אם כן, המיל הרומאי היה של 1500 מטרים בערך. בארץ ישראל התאימו אורך זה ליחידות המדידה האחרות שהיו נהוגות בארץ, כך שהמיל מורכב מ-2000 אמה. הרי מיל של 1.12 קילומטר בערך. אם כן, לפי דעת רבי נחמיה, מהרגע שבו הקצה העליון של גוף השמש יורד מתחת לאופק ניתן לשער כמה זמן אדם ילך 500 מטר (לפי הקצב של הצבא הרומאי יש להניח) וזה יתן הערכה מתי מסתיים בין השמשות ומתחיל לילה.

ד:
כפי שנאמר לעיל, בברייתא גם מביאים את דעתו של רבי יוסי. (הלא הוא רבי יוסי בן-חלפתא, חברו של רבי נחמיה.) הוא סובר שבין השמשות הוא כהרף-עין. במילים אחרות, אין אפשרות להגדיר מתי בין השמשות מתחיל ומתי מסתיים: הכל פתאומי.

ה:
בגמרא כעת רוצים לעשות התאמה בין שתי דעות אלה לגבי אורכו של בין השמשות. מסופר ששני חכמים, רבי יוסי ורבי אחא, ישבו ללמוד. (מדובר ברבי יוסי אחר: הוא רבי יוסי האמורא, שחי בסוף המאה ה-4 ובתחילת המאה ה-.5 כתבנו ביוגרפיה קצרצרה שלו ב-0001.) רבי אחא אומר מה שנדמה שהוא ברור: אין אפשרות לעשות התאמה בין שתי הדעות. או שבין השמשות הוא רגעי (לפי דעת רבי תנחומא ורבי יוסי בן-חלפתא) או שהוא נמשך כמה דקות (לפי דעתו של רבי נחמיה). חברותא שלו, רבי יוסי, מסכים. אולם חכם נוסף, רבי חזקיה, סובר שניתן לעשות התאמה בין שתי הדעות.

ו:
רבי חזקיה סובר שהגדרתו של רבי נחמיה נכונה ושרבי יוסי בן-חלפתא אינו חולק עליו. מה שרבי יוסי ביקש לומר הוא שכל פרק הזמן של בין השמשות אליבא דרבי נחמיה הוא בין השמשות ודאי. כל שניה ושניה — כל הרף עין — הוא בין השמשות ודאי; אין קצוות מטושטשות.

ז:
הפירוש פני משה (ראה 0002.) נותן הסבר מפורט יותר:

משמע שבהרף עין הלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי [כל מה שקודם] יממא הוי, ואם כן כל בין השמשות דרבי נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דרבי יוסי, דאכתי [שעדין] הערב שמש.

נסביר באופן הפשוט שאפשר. רבי יוסי סובר שאו שיום או שלילה; אין 'מצב ביניים'. במשנה נאמר שזמן קריאת שמע בערב הוא כשהכוהנים טובלים במקוה בערך. אותה השעה, לפי רבי יוסי, נמשכת עד סוף בין השמשות של רבי נחמיה. (יש להניח שרבי נחמיה סובר שעל הכוהן לטבול לפני תחילת בין השמשות שלו שהרי בשבילו היום מסתיים עם תחילת בין השמשות.)

חלק זה של הדיון טרם הסתיים!

Green Line