Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד תלמוד ירושלמי

Green Line

מסכת ברכות, פרק ראשון, הלכה א' (המשך).

משנה:
מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לוֹכַל בִּתְרוּמָתָן...

גמרא:
רַבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמָנָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָא בֶּן פָּזִי: כּוֹכָב אֶחָד וַדַאי יוֹם, שְׁנַיִם לַיְלָה. וְלֵית לֵיהּ סָפֵק? אִית לֵיהּ סָפֵק — בֵּין כּוֹכָב לְכּוֹכָב. תְּנֵי: כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִים זֶהוּ יוֹם; הִכְסִיפוּ — זֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת; הִשְׁחִירוּ — נַעֲשָׂה הָעֶלְיוֹן שָׁוֶה לַתַּחְתּוֹן — זֶהוּ לַיְלָה. רַבִּי אוֹמֵר: הַלְּבָנָה בִּתְּקוּפָתָהּ, הִתְחִיל גַּלְגַּל חַמָּה לִשְׁקֹעַ וּתְחִלַּת גַּלְגַּל לְבָנָה לַעֲלוֹת — זֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: סוֹף גַּלְגַּל חַמָּה לִשְׁקֹעַ וּתְחִלַּת גַלְגַּל לְבָנָה לַעֲלוֹת. וּתְנֵי שְׁמוּאֵל כֵּן: אֵין הַלְּבָנָה זוֹרַחַת בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת וְלֹא שׁוֹקַעַת בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִיָּא בַּר יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא: הִתְחִיל גַּלְגַּל חַמָּה לְשְׁקֹע אָדָם עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַר הַכַּרְמֶל וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל בַּיָּם הַגָּדוֹל וְעוֹלֶה וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ — חֲזָקָה בַּיּוֹם טָבַל. הָדָא דְּתֵימַר בְּהַהוּא דְּאָזִיל לֵיהּ בְּקַפּוֹנְדְּרָא, בְּרַם הַהוּא דְּאָזֵל לֵיהּ בְּאִיסְרָטָא לָא בְּדָה.

הסברים:

א:
אחרי שקבענו שסימן שירד הלילה הוא צאתם של שלושה כוכבים שאף אחד מהם אינו נראה באור יום הגמרא כעת מתייחסת לפרק הזמן שנקרא בין השמשות, הוא בעייתי מבחינה הלכתית. זהו פרק הזמן שהחכמים מכנים "ספק". במילים אחרות, בין השמשות הוא פרק זמן ביממה שאינו ממש יום וגם לא ממש לילה. איך ניתן למדוד פרק זמן זה? מתי הוא מתחיל? מתי הוא נגמר?

ב:
בסוף השיעור הקודם ראינו שרבי יוסי סובר שכל שלושת הכוכבים שמבשרים רדת חשיכה חייבים להיות כאלה שנראים בלילה בלבד. דעה זו כעת נבחנת לאור דעתו של רבי יהודה בן פזי. הוא סובר שכשכוכב אחד נראה עדיין יום וכשכוכב שני נראה כבר לילה. (יכול להיות שהוא מפרש את הפסוק בנחמיה באופן מילולי. ראה 0004.) הגמרא כעת שואלת שאלה פשוטה: האם רבי יהודה בן פזי אינו סובר שיש פרק זמן שנקרא בין השמשות? האם יתכן שלפי דעתו המעבר מיום ללילה הוא כמעט בן רגע? הגמרא גם משיבה: רבי יהודה בן פזי אכן מחזיק בבין השמשות. בשבילו אותו פרק זמן הוא מרווח הזמן שבין צאת הכוכב הראשון לבין צאת הכוכב השני.

ג:
זה מוביל את הגמרא לדיון מפורט יותר לגבי הפרמטרים של בין השמשות. מתי סוף בין השמשות ותחילת לילה? ראשית כול הגמרא מביאה ברייתא שמציגה סימני היכר שאינם תלויים בכוכבים: כשהשמים מצד מזרח עדיין אדמדם מקרני אור השמש השוקעת עדין יום; כשהשמים מאבדים את הגוון האדמדם ומקבלים צבע אפרורי זהו בין השמשות; כשהשמים נעשים שחורים לחלוטין בגלל היעדר אור שמש כלשהו זהו לילה.

ד:
אך אנו זקוקים להגדרה יותר מדייקת: מתי בדיוק מתחיל בין השמשות? מביאים את דעתו של רבי. רבי הוא, כמובן, רבי יהודה הנשיא, מסדר המשנה. הוא סובר שבין השמשות מתחיל כשגוף השמש מתחיל לרדת מתחת לאופק. במילים אחרות, לפי דעתו של רבי כשהקצה התחתון של גוף השמש יורד מתחת לאופק מבחינה הלכתית נגמר היום והתחיל בין השמשות. באמצע החודש העברי הירח מתחיל לעלות כשהשמש מתחילה לשקוע. (בזמנים אחרים בחודש אין זה נכון.)

ה:
רבי חנינא חולק על דעתו של רבי. הוא סובר שבין השמשות מתחיל כשהקצה העליון של גוף השמש יורד מתחת לאופק, ולא הקצה התחתון של גוף השמש כפי שסובר רבי. דעתו זו של רבי חנינא נתמכת על ידי דעתו של האמורא הבבלי שמואל. הוא סבור ש"אֵין הַלְּבָנָה זוֹרַחַת בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת וְלֹא שׁוֹקַעַת בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת". גם דעה זו חולקת על דעתו של רבי, שהרי גם באמצע החודש אין הירח נראה אלא אחרי שקיעת החמה. דעתו של שמואל משמעותי ביותר שהרי הוא היה אסטרונום. בתלמוד הבבלי [ברכות נח ע"א] הוא מתרברב ש"נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא" — ששבילי השמים מוכרים לו כמו שהוא מכיא את השבילים במקום מגוריו, העיר נהרדע.

ו:
כעת רבי חנינא מציג מעין אימות לדעתו, ואימותו מחזירה אותנו ללשון המשנה. נדמיין לעצמנו שכוהן גר בראש הכרמל (היום שכונת יוקרה בעיר חיפה). הכוהן הזה רוצה לאכול תרומה בארוחת הערב שלו. כדי לאכול תרומה עליו לטבול במי מקווה ולהמתין עד לרדת חשיכה. לכוהן הזה יש מקווה טבעי באזור: הים התיכון. הוא רואה את תחילתה של שקיעת החמה — ומראש הכרמל ניתן לראות במדויק מתי גוף השמש מתחיל לרדת מתחת לאופק. הוא יורד בהר כדי לטבול בים ועולה שוב הביתה כהדי לאכול ארוחת ערב. אומר רבי חנינא שהכוהן שלנו מסוגל לעשות את כול זה כשעדין יום, שהרי אין בין השמשות מתחיל אלא אחרי שקיעת כל גוף השמש.

ז:
מי שמכיר את הר הכרמל יופתע מפרק הזמן שמציע רבי חנינא. בין תחילת השקיעה עד לסוף השקיעה יש בערך 15 דקות. לא נראה אפשרי שאדם יתחיל לרדת בהר בתחילת השקיעה, לטבול בים וגם לחזור הביתה הכול במשך 15 דקות! משום כך הגמרא מסתייגת קצת: הכוהן שלנו מסוגל לעשות את זה אם הוא יורד בדרכים קצרות; אבל אם יורק ברחוב הראשי אינו מסוגל לעשות כן, ועד שיגיע לחוף הים יהיה כבר אחרי סוף השקיעה ותחילת בין השמשות.

ח:
מעניין הדבר שהמילה שבה משתמשת הגמרא לרחוב הראשי היא מילה בלטינית; או ליתר דיוק שיבוש של מילה בלטינית. ואותה המילה בלטינית גם משמשת מקור למילה street באנגלית.

ט:
לא סביר להניח שרבי חנינא שדעתו מוצגת כאן הוא התנא רבי חנינא, אלא — לפי ההקשר — האמורא רבי חנינא. הוא היה תלמיד של רבי זעירא וחבר של רבי יוסי, והוא חי שמאה הרביעית. חנינא הוא שיבוש של השם העברי חנניה.

הודעה:

הגיע זמן מתן תורתנו! ברצוני לאחל לכולם חג שבועות שמח!

Green Line