Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד תלמוד ירושלמי

Green Line

מסכת ברכות, פרק ראשון, הלכה א' (המשך).

משנה:
מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לוֹכַל בִּתְרוּמָתָן...

גמרא:
סִימָן לַדָּבָר מִשֶּׁיָצְאוּ הַכּוֹכָבִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רַאֲיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר: "וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים"; וּכְתִיב: "וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה". כַּמָּה כּוֹכָבִים יֵצְאוּ וִיְהֵא לַיְלָה? רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר פָּפָּא: "כּוֹכָב אֶחָד וַדַּאי יוֹם, שְׁנַיִם סָפֵק לַיְלָה, שְׁלֹשָׁה וַדַּאי לַיְלָה." שֵׁנִי סָפֵק?! וְהָכְּתִיב: "עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים"! אֶלָּא מִיעוּט כּוֹכָבִים שְׁנַיִם. קָדְמַיָּא לָא מִתְחַשֵּׁב.

הסברים:

א:
הגמרא לימדה שהשעה הנכונה לקריאת שמע בערבים היא, לפי המשנה, "משעה שהכהנים נכנסים לוכל בתרומתן", ושהשעה ההיא הינה כשאור היום דועך ומתגברת חשכת לילה.

ב:
הגמרא כעת מבקשת להגדיר אותה שעה בדיוק יותר ומעירה שסימן שהשעה הגיעה הוא צאת הכוכבים. אף על פי שסימן זה אינו מפורש בכלל במקרא העובדה שצאת הכוכביםֻ הינה סימן ללילה ניתנת להסיק מהפסוקים הבאים. ראשית כול, נחמיה ד טו אומר לנו שהעם שהיה בונה את חומות ירושלים עבד מאור ראשון עד לצאת הכוכבים. עקב הסכנה של מתקפת האויב חציו של כוח העבודה היה בשמירה כשהחצי השני התעסק בבנית חומות ירושלים. נאמר לנו שהם " עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה ... מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים". אז, בפסוק הבא [נחמיה ד טז] נאמר לנו "וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה". זה מציע לנו שניתן להגדיר יום ולילה על פי שני הפרמטרים הללו: עלות השחר מלמד על תחילת היום וצאת הכוכבים מלמד על תחילת הלילה. וכך, אף על פי שאין אמירה מפורשת במקרא ניתן ללמוד כך מדברי נחמיה. "ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר" — שתחילת הלילה מוגדרת על ידי צאת הכוכבים.

ג:
קביעה זו מעלה את השאלה המתבקשת: כמה כוכבים עושים לילה? הגמרא משיבה לשאלה זו ומביאה את דברי רבי אבא בר פפא שכשנראה הכוכב הזוהר ביותר יש עדין אור יום; כשכוכב שני נראה בשמים אולי עדין יום אך גם יתכן שהוא סימן ללילה; רק עם היראות כוכב שלישי ניתן להיות בטוח שירדה חשיכה ולילה התחיל.

ד:
הגמרא מקשה. איך רבי אבא יכול לומר שבהיראות כוכב שני אין סימן מובהק ללילה? למדנו את ההגדרה של לילה מהפסוק בספר נחמיה שמדבר על צאת הכוכבים. המילה 'כוכבים' הינה לשון רבים ושניים מספיקים כדי להצביע על רבים. אם כן, ניתן להבין מהכתוב שצאת שני כוכבים סימן ללילה, ולא צאתו של הכוכב השלישי.

ה:
הגמרא מתרצת קושיה זו תוך כדי הסכמה עם ההגיון שבשאלה! הואיל ומוסכם שצאת הכוכב הראשון מלמד שעדין יום אינו יכול גם להיות חלק של הסימן שלילה יורד. לכן, כשנחמיה מדבר על 'כוכבים' כסימן ללילה הוא אכן מדבר על שני כוכבים: צאת הכוכב השני והשלישי, בלי להתחשב בכוכב הראשון שהוא סימן שעדין יש אור יום.

שאלות ותשובות:

אד פרנקל כותב:

איזה יופי של שיעור ראשון! וגם צורת ההצגה מצאה חן בעיני. דרך אגב, איך הגעת ללימוד הירושלמי לעומק כזה? אפילו לא לימדו אותו כשהייתי בבית המדרש לרבנים, ואפילו כשמורי ורבי היה שאול ליברמן ז"ל. יש לי עותק של הירושלמי בספריה שלי, אבל אינני חושב שפתחתי אותו זה הרבה שנים. הוא בכרך אחד ולכן קשה לקריאה בין כה וכה.

אני משיב:

אני מודה לאד על המחמאה. תקוותי היא שעדין אהיה ראוי לה בעוד שיעורים רבים בהמשך. במשך דורות רבים רבים עליונותו של הבבלי על הירושלמי היתה מובנת מאליה כביכול, אף על פי שהיו חכמים דגולים שלפעמים העדיפו פה ושם את הירושלמי על הבבלי. (רמב"ם והגר"א ישמשו כדוגמה.) אולם, במשך העשור האחרון במיוחד, ובמדינת ישראל לפחות, יש סחף אל עבר החזרת הירושלמי לשוויון עם הבבלי, אם לא יותר מכך. לאחרונה ראיתי יותר ויותר שמביאים את הקביעה של המדרש

שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל. [ויקרא רבה י"ג ה']

לפני כמה שנים שמתי לב שרב בירושלים, הרב דוד בר-חיים, מחיה בבית מדרשו את נוסח התפילה שהיה נוהג בארץ ישראל עד לקריסת היישוב בפני הסתערות הצלבנים בסוף המאה ה-11. נוסח תפילה זה שונה מאלה שאנחנו מכירים היום, שכולם מבוססים על נוסח התפילה שהיה נהוג ביהדות בבל. (וזה נכון לגבי כולם - אורתודוקסי, קונסרבטיבי, ריפורמי וכו'.) ביליתי הרבה מזמני בשיקומו של נוסח ארץ ישראל, ועבודה זו משכה אותי חזרה לירושלמי. אני מקווה שמילים אלה הן תשובה מספקת לשאלתו של אד.

Green Line