Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

Green Line

מסכת סוכה, פרק ה', משנה ו':

יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג הָיוּ שָׁם שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים וְאֵילִים שְׁנַיִם וְשָׂעִיר אֶחָד. נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁמוֹנָה מִשְׁמָרוֹת. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, שִׁשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּשֵּׁנִי, חֲמִשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּשְּׁלִישִׁי, אַרְבָּעָה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְׁאָר אֶחָד אֶחָד. בָּרְבִיעִי, שְׁלשָׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּחֲמִישִׁי, שְׁנַיִם מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּשִּׁשִּׁי, אֶחָד מַקְרִיב שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד. בַּשְּׁבִיעִי, כֻּלָּן שָׁוִין. בַּשְּׁמִינִי, חָזְרוּ לַפַּיִס כְּבָרְגָלִים. אָמְרוּ, מִי שֶׁהִקְרִיב פָּרִים הַיּוֹם, לֹא יַקְרִיב לְמָחָר, אֶלָּא חוֹזְרִין חֲלִילָה.

הסברים:

א:
כשלמדנו מסכת תמיד, למדנו שכל כוהני ישראל נחלקו לעשרים וארבע 'משמרות', וכל משמרת היתה אחראית על איוש בית המקדש לשבוע, לפי טור. אולם, בחגים, כאשר היה ניתן לצפות למספר גדול של מאמינים (עם הקורבנות הפרטיים שלהם כמו גם מספר גדול של קורבנות ציבור), כל המשמרות נדרשו להתיצב.

ב:
ביום רגיל מטלות הכהנים השונות חולקו על פי הטלת גורל. התהליך מפורט ב-מסכת תמיד פ"ג, הסבר ו' (באנגלית). אולם, במהלך חג הסוכות כל המשמרות רצו לקחת חלק בעבודת קרבנות. משנתנו מסבירה כיצד היה ניתן לאפשר להם לעשות זאת.

ג:
בתורה [במדבר כט יב-לח] נקבעה סדרה מורכבת מאוד של קרבנות לחג הסוכות. בעיקרון, בכל יום משבעת ימי החג הקריבו את בעלי החיים הבאים: ארבעה-עשר כבשים, שני איילים, ושעיר עזים אחד. בנוסף על כל אלה, הקריבו מספר מסוים של פרים: ביום הראשון שלושה-עשר, ביום השני שנים-עשר, ביום השלישי אחד-עשר, ביום הרביעי עשרה, ביום החמישי תשעה, ביום השישי שמונה, ביום השביעי שבעה.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

ב-סוכה 036 כתבתי שיתכן שדעתו של רבי יהודה על כך שלמילים שנאמרו במקדש " אני והו הושיעה-נא" יש קשר לשם ההוויה.

אלברט רינגר כותב:

השבוע קראתי ממסכת פאה בירושלמי, מהדורת שטיינזלץ. בדף י' הטקסט נותן פרוש ל-"זה אלי ואנוהו" במילים: "אבא שאול אומר אדמה לו: מה הוא רחום וחנון אף את תהא רוחום וחנון". שטיינזלץ מסביר זאת כהתיחסות לפירוש "ואנוהו" כ-"אני והו". האם יתכן קשר?

אני משיב:

מענג ככל שהיה אילו היה קשר אינני בטוח בכלל שישנו קשר נושאי. אבא שאול ממליץ על מה שלמדנות מודרנית מכנה Imitatio Dei, חיקוי מעשי האל. במקומות רבים בתורה אנו מוצאים שהקב"ה אומר, כביכול, "היו כמוני" או "עשו כמו שאני עושה". לדוגמה, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" [ויקרא יט ב].

ישנה גרסה מורכבת לרעיון היפה הזה בגמרא [סוטה י"ד ע"א]:

אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב [דברים יג ה] 'אחרי ה' אלהיכם תלכו'? — וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?! והלא כבר נאמר [דברים ד כד] 'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא'. אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה: מה הוא מלביש ערומים [בראשית ג כא] אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים [בראשית יח א] אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים [בראשית כה יא] אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים [דברים לד ו] אף אתה קבור מתים... דרש ר' שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים תחילתה גמילות חסדים דכתיב [בראשית ג כא] 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם' וסופה גמילות חסדים דכתיב [דברים לד ו] 'ויקבר אותו בגיא'.

הכתוב בחומש שמות אליו אלברט מתיחס [שמות טו ב] אומר "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ". מה שאבא שאול עושה זה לקרוא את המילים כאילו כוונתן לומר "זה אלי, אני והוא". במשנה אנו קוראים:

בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִים "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא". (רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: "אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא".)

לי נראה שרבי יהודה מציע כאן קשר (או הבנה חדשה) למילה "ה'" ולא ביאור לתכונות האלוהיות שראוי לו לאדם לחקות. זו הסיבה שכתבתי שהצהרתו קשורה לשם ההוויה.

כיום, לפעמים נדמה שיותר מדי בני אדם טוענים לדבר בשם האל. שמעתי שפרופסור דגול אחד בביטת המדרש לרבנים בניו יורק לימד פעם ש-"עלינו לחקות את האלהים, לא להתחזות לאלהים"!

Green Line