Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

Green Line

מסכת סוכה, פרק ד', משנה ח':

'הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה' כֵּיצַד? — מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב אָדָם בַּהַלֵּל וּבַשִּׂמְחָה וּבִכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג כִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג. 'סֻכָּה שִׁבְעָה' כֵּיצַד? גָּמַר מִלֶּאֱכוֹל לֹא יַתִּיר סֻכָּתוֹ אֲבָל מוֹרִיד אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה מִפְּנֵי כְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג.

הסברים:

א:
שמא מתאים (אך שלא בכוונה) שאנחנו לומדים משנה זו כשחג החנוכה קרב לסיומו. לפי דעת חוקרים רבים אורכו של חג החנוכה מקביל לאורכו של חג הסוכות. דעה זו מתבססת על פסוק בעל משמעות מיוחדת בפרק א' בספר חשמונאים ב'. ספר חשמונאים א' הוא פחות או יותר סיפור פשוט של האירועים שהובילו לטיהור בית המקדש וחנוכת המזבח מחדש ומה שקרה לאחר מכן. ואילו ספר חשמונאים ב', בצורת איגרת מיהודי ירושלים אל אחיהם בתפוצות, יהודי אלכסנדריה שבמצרים. מטרת האיגרת לעודד את יהודי אלכסנדריה לקבל ולחגוג החג החדש, חג החנוכה, שחידשוהו יהודי ירושלים.

ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בכ"ה לחודש כסליו לא חדלנו להודיע אתכם לחוג אותו עמנו, וחגותם אותו כימי חג הסוכות.

ב:
בימי הביניים, כמובן, הספרים הגנוזים (המכונים Apocrypha) — כולל ספרי החשמונאים — אבדו לעם היהודי. ואולם, חכם אחד, רבי אלעזר בן יהודה בן קלונימוס, בעל 'הרוקח' [1176-1238], שחי בגרמניה, אומנם ראה קשר בין חג החנוכה לבין חג הסוכות. הוא שם לב לכך שהפרק בתורה שדן במועדי ישראל [ויקרא כג] מסתיים בחג הסוכות. אלא שמיד לאחר מכן באה המצווה להדליק את המנורה בהיכל בשמן זית [ויקרא כד א-ד]. הוא רואה בסמיכות פרשות זו רמז לקשר שבין חג הסוכות לבין חג החנוכה.

ג:
ושמא כל זה מצביע על חשיבותו של חג הסוכות עבור אבותינו בזמן שבית המקדש היה קיים. כפי שכתבנו לעיל, חוקרים היום סוברים שבראשונה חגגו את חג החנוכה במשך שמונה ימים כתחליף לשמונת ימי חג הסוכות שלא יכלו לחגוג בשנים של השמד [168-165 לפנה"ס]. בהזדמנות הראשונה, כך סוברים, היהודים חגגו במשך שמונה ימים כפי שהיו רגילים לעשות בחג הסוכות.

ד:
כעת נפנה את שימת הלב למשנתנו. תזכרו שבמשנה א' בפרק ד' כתוב ש-"ההלל והשמחה שמונה". משנתנו שואלת מדוע היה צורך לכלול מצווה זו: האם זה לא מובן מאליו? אולי לא. קריאה מדקדקת במצווה שבתורה, גם בחומש ויקרא וגם בחומש דברים, אינה מבהירה שהשמחה כוללת גם את היום השמיני.

אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן... וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. [ויקרא כג לט-מא]

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ ... שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. [דברים ט זיג-טו]

לא ברור מפסוקים אלה מה מעמדו של היום השמיני של החג. חובת השמחה מובלטת לשבעה ימי חג הסוכות, אך מעמדו של היום השמיני אינו ברור. מסיבה זו, מבהירים במשנתנו, שיש צורך ללמד שמצוות השמחה וקריאת הלל (הביטוי לשמחה בעבודת הקודש) חלה גם על שמיני עצרת.

ה:
במשנה הראשונה של פרק ד' גם מלמדים שהמצווה לשבת בסוכה קיימת בכל שבעת ימי החג (ולא בשמונה ימים). במשנתנו שואלים מדוע יש צורך לחזור על מה שברור ומובן מאליו. במשנה הקודמת ראינו שתום טקס הערבות ביום השמיני של החג סימן לאבותינו שמצוות ארבעת המינים באה לקצה לשנה זו:

מִיַּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין אֶת לוּלְבֵיהֶן וְאוֹכְלִין אֶתְרוֹגֵיהֶן.

אולם, אם אדם היה מפרק ('מתיר' בלשון המשנה) את סוכתו במשך היום השביעי איך יוכל לקיים את המצווה לכל שבעת הימים - עד לרדת חשיכה? משנתנו באה ללמד שהסוכה חייבת להישאר שלימה במשך היום השביעי כולו (וגם היום השמיני, כמובן, שהרי אין לפרק את הסוכה ביום טוב). אך כיון שאין אנחנו יושבים בסוכה ביום השמיני יהיה צורך להחזיר את כל הרהיטים ('כלים' בלשון המשנה) שבסוכה אל תוך הבית כדי לחגוג יום טוב של שמיני עצרת כדבעי.

ו:
משנתנו מסבירה איך עושים את זה. אחרי שאכלנו את סעודת הצהריים ביום השביעי מותר להתחיל להחזיר את הרהיטים שהוצאנו מן הבית אל הסוכה ולהחזירם אל תוך הבית. את זה מותר לעשות 'מן המנחה ומעלה'. 'המנחה' כאן מתייחס לקרבן המנחה שהיו מקריבים בבית המקדש בכל יום בשעות אחר הצהריים, שמכונה 'המנחה'. קרבן זה היו מקריבים במשך השעה התשיעית של היום. כשמחשבים את אורך היום כסך כל הזמן שמבדיל הזריחה מן השקיעה החלק השנים-עשר של פרק זמן זה יהיה שעה אחת. אם נניח שביום טיפוסי זריחת החמה בשעה 6 בבוקר ושקיעת החמה בשעה 6 בערב היו מקריבים את המנחה בשעה 3.30 אחה"צ בקירוב. (אלא, הואיל וחג הסוכות חל בתחילת הסתיו בארץ ישראל היום יהיה ארוך יותר מאשר 12 שעות, ואת המנחה היו מקריבים בשעה 4 אחה"צ בקירוב.)

Hanukiah

חג חנוכה שמח

Green Line