Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

Green Line

השיעור היום מוקדש ע"י ריצ'ארד ספון-וייט
לזכרו של פרופ' זאב אורזך,
זאב בן פנחס הכהן ז"ל.


מסכת סוכה, פרק ד', משנה ה':

מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד? — מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם וְנִקְרָא מוֹצָא. יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִים "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: "אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא". וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן מָה הֵן אוֹמְרִים? — "יֹפִי לָךְ מִזְבֵּחַ, יֹפִי לָךְ מִזְבֵּחַ". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: "לְיָהּ וְלָךְ, מִזְבֵּחַ. לְיָהּ וְלָךְ, מִזְבֵּחַ".

הסברים:

א:
חובה עלי להקדים לשיעור הפעם הסבר לגבי ההקדשה של שיעור זה. פרופ' זאב אורזך נפטר מן העולם הזה לפני כחודשיים ביום י"ד באלול (13 בספטמבר). זאב היה תומך נלהב (ונדיב) של בית המדרש הווירטואלי מהיום הראשון לפני שש-עשרה שנה. זכיתי להיפגש עמו בכמה הזדמנויות כשביקר בישראל, והפעם האחרונה היתה בקיץ האחרון. מאוד שמחתי כשריצ'ארד ספון-וייט (גם הוא משתתף ותיק בבית המדרש הווירטואלי) ביקש ממני להקדיש שיעור לזכרו של זאב. בכוונתי אי"ה להקדיש שיעור לזכרו של זאב בכל שנה ביום היאהרצייט שלו.

ב:
המשנה הראשונה של פרק זה התחילה בקביעה החידתית-מה "לולב וערבה שש ושבע". בשלוש המשניות הקודמות הסברנו משמעות הקביעה לגבי הלולב וכעת עלינו להפנות את שימת הלב ל-"ערבה".

ג:
בכל יום מימי הסוכות התקיים בבית המקדש טקס שהיה קשור לענפי ערבה. במשנתנו נאמר שנהוג היה לקצור את הערבות ממקום בשם מוצא שהיה 'למטה' מירושלים. כל מי שנסע מאיזור החוף בארץ-ישראל ירושלימה ודאי עבר ליד העיירה מוצא. משם ניתן לראות למה שנראה כירידה תלולה מהעיר, יושבת הרחק למעלה, לעיירה שלמטה. במובן זה מוצא באמת 'למטה' מירושלים. הפרשנים בימי הביניים הפליגו לגבי האטימולוגיה של השם מוצא (וגם לגבי גובהן של הערבות שגדלו שם!) אך ככל הנראה השם הוא קיצור של 'מוצא מים'. והמים הללו הם הסיבה לגידולי הערבות שם.

ד:
כל יום היו מביאים ערבות טריות ומקשטים בהן את המזבח הגדול שבעזרת הכוהנים. בארבע הפינות של המזבח היו 'קרנות', בליטות מקשטות, והיו קושרים את הערבות כך שראשיהן היו כפופים על קרנות המזבח.

ה:
כל יום הכוהנים היו סובבים את המזבח עם ארבעת המינים בידיהם. תקיעה בשופר הכריזה על תחילת הטקס הזה. אלה שלא היו כוהנים — ישראלים — מותר היה להם להיכנס לעזרת הכוהנים אך לא להתקדם הרבה אל תוך העזרה. אם כן, ישראלים היו רק צופים בטקס. (היה קו על הרצפה של העזרה, כחמישה-ששה מטר מהכניסה, שסימן את הגבול עבור אלה שלא היו כוהנים.)

ו:
כשסבבו את המזבח (שהיה מסיבי — ראה בשפה האנגלית תמיד פרק ב', הסבר מס' א' — הכוהנים היו שרים "אנא ה' הושיעה-נא, אנא ה' הצליחה נא". זה פסוק ממזמור קי"ח, שהוא חלק מהלל. אולם, רבי יהודה בר-עילאי אומר שמה ששרו היה "אני והו הושיעה-נא". רבי יהודה חי ופעל כשבעים שנה ויותר אחרי חורבן בית המקדש, ולכן מה שהוא אומר לא יכול להיות עדות ראיה. אלא ודאי שקיבל מרבותיו מסורת מוצקה לגבי המילים ששרו הכוהנים. אך זה לא מסייע בהרבה, כי מאוד קשה לנו להבין את המשפט כפי שהגיע לידינו. יש מקום בלבי למחשבה שאולי המילים "אני והו" היו בלבול כלשהו של שם ההוויה בהיגויו המקורי.

ז:
כך היה הטקס בכל יום של החג. אולם, ביום השביעי (והאחרון) של החג היו מרחיבים את הטקס. בשאר הימים היו סובבים את המזבח פעם אחת, אך ביום האחרון של חג הסוכות (מה שמכונה במשנתנו 'אותו היום') הכוהנים היו סובבים את המזבח שבע פעמים.

ח:
סיום הטקס ביום השביעי סימן את סיום החגיגות המיוחדות בבית המקדש. במשנתנו נאמר שכאשר היו יוצאים מהעזרה היו מביטים בפעם האחרונה במזבח המקושט ואומרים "יופי לך, מזבח! יופי לך, מזבח!" גם כאן נשתמרה מסורת חלופית. רבי אליעזר (שכן יכול היה להיות עד ראיה לטקסים אלה בימי בחרותו) אומר שמה שאמרו היה "ליה ולך, מזבח! ליה ולך, מזבח!" ("יה" — כינוי לאלוהים.)

ט:
למשנה יש יותר מה למסור לגבי טקס זה בשתי המשניות הבאות. הד רחוק של " טקס ערבה" זה נשתמר עד היום בעבודת בית הכנסת: המתפללים סובבים את הבימה שבמרכז האולם כשארבעת המינים בידיהם ושרים פיוטים מיחודים למעמד. בכל יום של החג כל עושים פעם אחת, אלא שביום השביעי, הושענה רבה, עושים כך שבע פעמים.

Green Line