Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

Green Line

מסכת סוכה, פרק ג', משנה א' (חזרה):

לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ — פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת — פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו — פָּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו — כָשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יְאַגְּדֶנּוּ מִלְמַעְלָה. צִנֵּי הַר הַבַּרְזֶל — כְּשֵׁרוֹת. לוּלָב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ — כָּשֵׁר.

הסברים (המשך):

ט:
המשנה מתחילה את הטיפול בארבעת המינים עם הלולב. הלולב, כפי שכבר הזכרנו, הוא ענף עץ הדקל. ישנם כמה וכמה סוגי עצי דקלים, אך רק ענפים של התמר המצוי כשרים למטרת קיום המצוה. התמר המצוי גדל בנאות מדבר - בעיקר בעמק הירדן בארץ-ישראל ובחלקו הצפוני של חצי האי סיני. הוא זקוק לטמפרטורת קיץ גבוהה (30-25°) ואם בחורף הטמפרטורות יורדות מתחת ל-5° הקור הקיצוני פוגע בענפים.

י:
משנתנו מציגה כמה שיקולים בעניין כשרות הלולב למטרות החג. קודם כל הלולב חייב להיות שייך לאדם שמשתמש בו. הדרישה הזו נובעת מבדיקה מדוקדקת של הכתוב בתורה [ויקרא כג מ]:

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן ... כַּפֹּת תְּמָרִים ... וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.

את "לכם", שהיא מעין מילית קשר, הבינו החכמים כרומז על כך שהלולב חייב להשתייך לאדם שמשתמש בו. פרוש הדבר שלולב גזול או גנוב פסול, לא רק מסיבות מוסריות-הלכתיות אלא גם מסיבות ליטורגיות-הלכתיות. פרושו גם שלולב "שאול" לא יכול להיות כשר למטרת קיום המצוה: על המשאיל לתת את הלולב כמתנה (או למוכרו!) — אפילו אם ישנה הבנה בין המשאיל והשואל שהציפיה היא שהמתנה תוחזר. (טעות נפוצה בקהילות רבות היא לתת את הלולב לילדים: בהלכה ילד יכול לקבל רכוש אך הוא אינו יכול להעביר בעלות. יהיה טוב יותר אם יהיה לולב מיוחד לשימוש הילדים או לא להעביר את הלולב לילד לפני שכל המבוגרים קיימו את המצוה.)

יא:
כבר הסברנו כיצד הכתוב בתורה, פרי עץ הדר, הובן כמתיחס לאתרוג. אבל בביטוי "פרי עץ הדר" החכמים סברו שהתואר "הדר" צריך לחול על כל ארבעת המינים ולא רק על האתרוג. זו הסיבה שלולב יבש פסול. (ברור גם כן שלולב יבש לא יכול להיחשב לביטוי של תקוה לעונה גשומה: עצם מצבו מצהיר על כך שמים נמנעו ממנו.)

יב:
בגמרא החכמים לעתים קרובות מציינים את המובן מאליו: לא ניתן לקיים מצוה על ידי עברת עברה: ("מצוה הבאה בעבירה אינה מצוה" [סוכה ל ע"א, ברכות מז ע"ב, בבא קמא צד ע"א וכו']). זו הסיבה שלא ניתן להשתמש בלולב גזול. זוהי גם הסיבה שבגללה משנתנו פוסלת לולב של אשרה או של עיר נדחת.

יג:
כשלמדנו מסכת עבודה זרה למדנו שהמונח אשרה מתיחס לעץ שעבדו לו בעבודה זרה. כשלמדנו מסכת סנהדרין למדנו על עיר נידחת. בקיצור, עיר נידחת היא עיירה שכל תושביה הודחו לעבודה זרה. הגזרה החריפה של התורה [דברים יג טז-יח] ברורה מאוד:

הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ ... וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם...

לפיכך, לולב שבא מעיר נידחת פסול. (הגמרא [סנהדרין ע"א ע"א] מבטיחה לנו שלא היתה ולא עתידה להיות עיר נידחת!)

יד:
ישנו עוד פן של 'הדר' שחל על הלולב. על קצהו להיות שלם. כמו כן, על העלים שלו להיות עדיין מחוברים בבסיס, היכן שנקטע הלולב מהעץ. אם העלים נפרדו (נפרצו) מהשדרה, הלולב פסול - אפילו אם קשרו יחד כדי שלא יפרדו. רבי יהודה סבור שניתן לקשור עלים שנפרדו גבוה יותר בשדרה, אך החכמים דחו את דעתו ואינה הלכה. אולם, אם העלים עדיין מחוברים יחד על השדרה הלולב כשר, אפילו אם הם נפרדו במעלה השדרה.

טו:
משנתנו מכשירה ענפי תמר שנלקחו ממקום ששמו הר הברזל. נראה כי לולבים כאלה כשרים אף-על-פי שהאופן שבו עלי הלולב גדלים על השדרה שונה מהלולב הרגיל. בפרושו למשנתנו הרב עובדיה מברטנורו אומר שהר הברזל היה נקודה ליד ירושלים. בהחלט יתכן שכאן הוא פשוט מיחס באופן אוטומטי מאפיין נוסף לעיר הקודש: נראה מאוד לא סביר שלולב יגדל בגבעות שמסביב לירושלים: הקרקע יותר מדי גבוהה והחורף קר מדי.

טז:
השיקול האחרון שהוזכר במשנתנו הוא גודל הלולב. אורכו חייב להיות לפחות שלושה טפחים, שיהיה ארוך דיו כדי שיהיה ניתן לאחוז בבסיסו ולנענע אותו כך שראשו יתנדנד מעט. שלושה טפחים הם כ-25 סנטימטרים.

Green Line