ב"ה

שאלה מאת הרב מאוריסיו בלטר י"צ:

האם מותר לקרוא בציבור מספר תורה שנכתב על-ידי סופרת סת"ם?

תשובה:

רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק א', הלכה ז' כותב:

מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר: דברים לא כט "ועתה כתבו לכם את השירה": כלומר, כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו ... ואף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו ... ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו...

דבר ידוע שרמב"ם מאוד מקפיד על דיוק לשונו, והוא כותב במפורש "כל איש ואיש". משתמע מכך שהוא מוציא נשים מכלל מצוה זו של כתיבת ספר תורה. וכך הוא כותב במפורש בספר המצוות שלומצוות עשה י''ח, תרגומו של הרב יוסף קאפח:

והמצוה השמונה עשרה, הציווי שנצטוינו שיהא לכל זכר ממנו [מאתנו] ספר תורה לעצמו.

דעתו של רמב"ם מבוססת על דברי החכמים בגמראבבלי גיטין מ''ה ע''ב ששם נאמר באופן ברור ביותר:

ספר תורה, תפלין ומזוזות שכתבן מין, ומָסוֹר, עובד כוכבים, ועבד, אשה, וקטן, וכותי, וישראל מומר - פסולין, שנאמר: "וּקְשַׁרְתָּם ... וּכְתַבְתָּם": כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה.

ברור מכך שהחכמים אסרו כתיבת ספר תורה על-ידי שמונה סוגים של בני אדם, ואשה כלולה במפורש ברשימת הפסולים לכתוב. הסיבה לאיסור מוסבר: בשעת קריאת שמע, גם בפרשה הראשונה וגם בפרשה השניה, אנו קוראים:דברים ו ח-ט (וגם יא יח-כ)

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶך וּבִשְׁעָרֶיךָ.

הכוונה, כמובן, לתפיליןעל היד ובין העיניים ולמזוזותעל השערים. הואיל ויש כאן סמיכות של שתי מצוות החכמים מבינים שיש קשר בין שתיהן ולכן "כל שאינו בקשירה" - כל מי שאינו חייב לקשור תפילין על ידו ועל ראשו - "אינו בכתיבה" - אינו רשאי לכתוב את הפסוקים של מצווֹת אלה כמצוותן. יוצא מכך שאין אשה רשאית לכתוב תפילין ומזוזות, ומשתמע מדברי הגמרא שגם ספר תורה נכלל באותו ההקשר. וּגדולי הפוסקים כוללים אשה בין הפסולים לכתוב ספר תורה. דברי הגמרא הובאו לדין במשנֵה תורההלכות תפילין פ''א הי''ג של רמב"ם:

ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס ישרפו; כתבן כותישומרוני או ישראל מומר או מוסר ביד אנס או עבד או אשה או קטן - הרי אלו פסולין ויגנזו.

ובשוחלן ערוךיו''ד רפ''א ג' של הרב יוסף קארו:

ספר תורה שכתבו מָסוֹר, עבד, אשה, קטן, כותי, ישראל מומר - פסולין.

אולם, אין הדבר פשוט כפי שנראה ממבט ראשון. בספר ארבעה טוריםטור או''ח ל''ט המחבר כולל נשים ברשימה של פסולים לכתוב תפילין:

תפילין שכתבן עבד או אשה או קטן עובד גילולים וישראל מומר פסולין.

אך אינו כולל אשה ברשימהטור יו''ד רפ''א של אלה הפסולים לכתוב ספר תורה:

ספר תורה שכתבו מאינ''ימין ישרף; כתבו נכרי יגנז.

לגבי תפילין הוא כותב במפורש שאשה פסולה מלכתוב תפילין, ואילו לגבי ספר תורה הוא פוסל במפורש רק מין וגוי.

וכפי שנראה בהמשך לא בעל הטורים בלבד מוציא אשה מרשימת הפסולים לכתוב ספר תורה.

כאמור, נראה שכל גדולי הפוסקים פוסלים ספר תורה שנכתב על-ידי אשה. אולם, פרשן אחד, שהוא בין החשובים, סובר אחרת. הרב יהושע פאלק1614-1555 חיבר פירוש מקיף על ספר הפסקים "ארבעה טורים" של הרב יעקב בן אשר. לפירוש של הרב פאלק שני חלקים: "פרישה" שבו הוא מפרש את דברי בעל הטורים ו-"דרישה" שבו הוא בודק ומשווה את דברי בעל הטורים עם מקורות אחרים.

הרב פאלק שם לב למה שהערנו לעיל: שלגבי תפילין הטור כלל אשה בין הפסולים ואילו לגבי ספר תורה הוא מביא רק יהודי מומר וגוי כפסולים לכתוב ספר תורה. והוא מוסיף:

שוב עיינתי ברי"ף והרא"ש שהשמיטו גם כן מימרא זו, וצריך לומר שלא סבירין להו כן, כי אם בתפילין ולא בספר תורה. עיין בתשובתי שכתבתי בזה והארכתי שם בטוב טעם.

פירוש דבריו: שמתי לב שגם שני החכמים אחרים, רי"ף ורא"ש, השמיטו את האשה מרשימת הפסולים לכתוב ספר תורה, ויש לומר שהם חושבים כמו הטור שאשה פסולה מלכתוב תפילין אך אינה פסולה מלכתוב ספר תורה. (היה מאוד מועיל לקרוא את מה שכתב הרב פאלק "בטוב טעם" בתשובתו אך למרבה הצער תשובותיו אבדו.)

אם כן, בעל הדרישה סובר שרי''ףרבנו יצחק אלפסי ורא''שרבנו אשר בן יחיאל היו בדעה שאישה אומנם פסולה לכתוב תפילין אלא אינה פסולה לכתוב ספר תורה. ואומנם, אנחנו אכן מוצאים שגם רי"ף וגם רא"ש אינם מזכירים אישה בין הפסולים לכתוב ספר תורה אף על פי שהם אכן כוללים אותה בין הפסולים לכתוב תפילין.

לגבי תפילין רי''ףהלכות קטנות לרי''ף (מנחות) - הלכות תפילין ז' א' מביא את הדברים שהבאנו לעיל:

... תפילין ומזוזות שכתבן מין ... יגנז; מסור, עבד, כותי, אשה, נכרי, קטן, ישראל מומר - פסולין

ואילו לגבי ספר תורה הוא כותבהלכות קטנות לרי''ף (מנחות) - הלכות ספר תורה ד' ב':

ספר תורה שכתבו מין ישרף, כתבו נכרי יגנז.

מיד רואים שהוא כולל אשה בין הפסולים לכתוב תפילין ואינו מזכירה בעניין ספר תורה.

גם רא"ש נוקט בגישה זהה. לגבי תפילין הוא כותבהלכות קטנות לרא''ש (מנחות) - הלכות תפילין ג':

מסור לאנסין, עבד, עובד כוכבים, אשה, כותי, קטן, וישראל מומר לעבודת כוכבים פסולין

ואילו לגבי ספר תורה הוא כותבהלכות קטנות לרא''ש (מנחות) - הלכות ספר תורה כ':

ספר תורה שכתבו מין ישרף, כתבו עובד כוכבים יגנז.

ואם כן, נראה ששלושת הגדולים הללו - רי"ף, רא"ש ובעל הטורים פוסלים אשה מלכתוב תפילין ואינם פוסלים אותה מלכתוב ספר תורה. האם בעל ארבעה טורים ואביו ורבנו יצחק אלפסי סברו שאין איסור שאשה תכתוב ספר תורה? אכן, כך משתמע מדבריהם.

אולם, יטען הטוען שיש סיבה אחרת לפסול אישה מלכתוב ספר תורה. ב-מסכת סופריםפ''א הי''ד כתוב:

ספר תורה שכתבו צדוקינוסח אחר: מין או מסור או גר או עבד או שוטה או קטן אל יקרא בו. זה הכלל: כל המוציא את הרבים ידי חובתן אף כתבו מוציא את הרבים ידי חובתן.

פירוש הדבר: רק מי שרשאי להוציא את הרבים ידי חובתם בקריאת התורה כשר לכתוב ספר תורה.

יש לשים לב לכך שבעל מסכת סופרים אינו כולל אשה במפורש ברשימת אלה הפסולים לקרוא בתורה ברבים. אך מה שמעניין הוא הכלל שהוא קובע לגבי כתיבת ספר תורה: כל מי שרשאי להוציא את הרבים ידי חובתם בקריאת התורה כשר לכתוב ספר תורה. אם כן, גם כאן אין פסילה מפורשת של אשה לגבי כתיבת ספר תורה. אך לקביעה שלו יש השלכות חשובות לגבי הקהילות שלנו, ביהדות המסורתית:

לקהילה שבה אין נשים רשאיות לעלות לתורה או לעבור לפני התיבה אין רשות לקרוא ברבים מספר תורה שכתבו אשה - אליבא דבעל מסכת סופרים. משתמע מכך שלגבי כל שאר הקהילות מותר לקרוא מתוך ספר תורה שכתבה אשה - וגם לפי מה שמשתמע גם מדברי רי"ף, רא"ש ובעל הטורים.

אולם, לגבי תפילין ומזוזות העניין לא פשוט כל-כך. ראינו שאפילו אותם הפוסקים שאינם פוסלים אשה מלכתוב ספר תורה אכן מקיימים את הפסילה המפורשת של הגמרא ושל כל שאר הפוסקים, שאשה פסולה מלכתוב תפילין ומזוזות.

אך כעת עלינו לבדוק את הפסילה הכוללת הזו גם באספקלריה של היהדות המסורתית-קונסרבטיבית. נתחיל את הבדיקה שלנו בבירור השאלה: מדוע אין אשה כלולה במצוַת תפילין? שהרי החכמים פסלו את האשה מלכתוב ספר תורה כי איננה מניחה תפילין.

במשנהקידושין פ''א מ''ז קבעו החכמים:

... וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ אֲנָשִׁים חַיָּבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת, וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין. וְכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה בֵּין שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ בֵּין שֶׁלֹא הַזְּמָן גְּרָמָהּ, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין...

פירוש המשנה: נשים פטורות מקיום כל מצווה שדורשת מאתנו עשייה כלשהי בזמן מוגדר ומסוים (כגון ישיבה בסוכה שהיא חובה רק בשבעת ימי חג הסוכות). יש הרבה יוצאים מן הכלל הזה ואין כאן מקום להאריך. מה ששייך לעניננו נמצא בדיון של הגמרא על משנה זו.

בגמראבבלי קידושין ל''ד ע''א שואלים:

'ומצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות' - מנלן? [מאיפה בתורה לומדים את הכלל הזה שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא?]

והתשובה:

גמר מתפילין [הכלל נלמד ממצות תפילין]

ומסבירים:

מה תפילין נשים פטורות, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות [נשים פטורות ממצות תפילין (והיא מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי היא נוהגת רק בין עלות השחר לצאת הכוכבים בימי חול) ולומדים מכך שנשים פטורות מכל מצוה שהגדרתה דומה].

כמובן, הסבר זה של הגמרא מעורר את השאלה היכן אנחנו לומדים שנשים פטורות ממצוַת תפילין? ובגמרא מסבירים:

ותפילין גמר לה מתלמוד תורה. מה תלמוד תורה נשים פטורות, אף תפילין נשים פטורות [לומדים פטור נשים בענין תפילין מתלמוד תורה: נשים פטורות מתלמוד תורה ולכן הן פטורות ממצות תפילין].

ובכן, למדנו עד כה שאשה אינה רשאית לכתוב ספר תורה כי אינה כלולה במצוַת תפילין, ואינה כלולה במצוות תפילין כי אינה כלולה במצוַת תלמוד תורה. וכעת עלינו לשאול את השאלה המתבקשת: היכן כתוב שאשה פטורה ממצות תלמוד תורה?

בגמראבבלי קידושין כ''ט ע''ב מסבירים:

מנלן? [מהיכן לומדים שנשים פטורות מתלמוד תורה?] דכתיבדברים יא יט [כתוב בתורה] "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם [לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ].

ומקריאה מדייקת בלשון הכתוב החכמים לומדים שאין חובה של אשה ללמוד תורה ואין חובה על אחרים ללמדהּ תורה שהרי כתוב בתורה "בְּנֵיכֶם" - "ולמדתם אותם את בניכם - ולא בנותיכם!"

מאוד נראה שכאן החכמים מסבירים את הכתוב באספקלריה של דעה שכבר קיימת אצלם לגבי מעמד האשה ביהדות. הסברם זה אינו מדבר אל החשיבה של ימינו כלל ועיקר. כבר אמר האומר שלפי גישה זו של החכמים יכולנו לפטור את הנשים מקיום כמעט כל המצווֹת שבתורה ולדרוש "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִּשְׂרָאֵל - ולא אל בנות ישראל"!

ואומנם, דעת החכמים היתה חלוקה בעניין חיוב נשים בתלמוד תורה. מחד גיסא:

רבי אליעזר אומרבבלי סוטה כ''א ע''ב, כל המלמד את בתו תורה [כאילו] מלמדה תיפלות [דברים תפלים, שטויות, הפקרות].

ומאידך גיסא:

בן עזאי אומרבבלי סוטה כ' ע''א, חייב אדם ללמד את בתו תורה.

מסתבר, אם כן, שאין אשה רשאית לכתוב ספר תורה כי היא פטורה ממצוַת תפילין; והיא פטורה ממצוַת תפילין כי היא פטורה ממצוַת תלמוד תורה (לפי דעת חלק מן החכמים).

ומה תאמר על כך ההשקפה ההלכתית של היהדות המסורתית-קונסרבטיבית?

במשך שלושים השנים האחרונות חל שינוי משמעותי ביותר בהבנה של היהדות הקונסרבטיבית לגבי מעמד האשה בשמירת המצות. היום, בארץ-ישראל, יש קהילות רבות של התנועה המסורתית שבהן נוהגת שויון בין נשים וגברים בעניין שמירת המצות. בשנת ה'תשנ"ב (1992) פירסם הרב דוד גולינקין י"צ תשובה מקיפהתשובות ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל, כרך ה', ירושלים תשנ"ה בעניין הסמכת נשים לרבנות, והוא מסכם את החלק שדן בחיוב נשים בתלמוד תורה כך:

סיכומו של דבר, אין כבר טעם לדייק דיוקים בשיטת רבי אליעזר ובשיטת הרמב"ם. עלינו לחזור לשיטתו של בן עזאי ולפסוק: "חייב אדם ללמד את בתו תורה", וזאת מחמש סיבות:

  1. כך סברו "רבנן" לפי הבבלי.
  2. שיטת בן עזאי מוצאת סימוכין הן במקורות התלמודיים והן בתקדימים ההסטוריים שהבאו לעילבגוף תשובתו.
  3. לדעת ר' אברהם דה-בוטון, בעל הלחם משנה, כשיש מחלוקת בין ר' אליעזר ובן עזאי הלכה כבן עזאי כי ר' אליעזר שמותי הואנוהג לפי דעת בית שמאי, שמרני בדיעותיו.
  4. ועד ההלכה של כנסת הרבנים בארה"ב הגיע למסקנה דומה בשנת תשל"ה: "אני מכריזים שבשביל התנועה הקונסרסטיבית המצוה ללמוד תורה חלה על נשים ואנשים בצורה שוה" (בלומנתל עמ' 33).
  5. נשתנו הטבעים והזמנים ו"האידנא" יהיה זה מגוחך לבנות לקבל חינוך יהודי מצומצם ומוגבל בו בזמן שהן מקבלות חינוך כללי מעולה השוה בכל לחינוך הבנים.

אם כן, נשים בימינו חייבות ללמוד תורה כגברים ומותר לאשה ללמוד וללמד כל מקצועות התורה בלי שום פקפוק.

עד כאן דברי הרב גולינקין והם ברורים ביותר וחד משמעיים. אף על פי שכל נימוקיו ראויים וחשובים, בכל זאת יש מקום לשים לב לכך שהוא משתמש במונחים כמו 'נשתנו הטבעים', '[נשתנו] הזמנים' ו-'האידנא'. באמת, העידן שלנו שונה מאוד בהרבה דברים מעידנים קודמים. [ראו בהרחבה מאמר שלי באינטרנט, דיבור המתחיל "השוני הבסיסי"]. רבותינו השתמשו באותם המונחים: 'נשתנו העתים', 'נשתנו הזמנים', 'האידנא' [בזמן הזה], כפי שגם הרב גולינקין נוקט בהם. אם כן, כשהיהדות המסורתית-קונסרבטיבית מכירה בכך שלפעמים יש צורך להתאים את ההלכה לשינויי הזמן היא בעצם ממשיכה בדרכם של גדולי החכמים (והיהדות האורתודוקסית המודרנית בעצם סוטה מדרך החכמים בעניין זה).

מהרגע שאנחנו מקבלים את גישתו של הרב גולינקין והרבנים בארה"ב שנשים חייבות במצות תלמוד תורה, כל שרשרת הטיעונים של החכמים בגמרא לגבי פסילת נשים במצווֹת תפילין ומזוזות מתפרקת: אם אשה חייבת במצות תלמוד תורה אין צורך לפטור אותה ממצות תפילין; ואם היא כבר "בקשירה" אין סיבה לפסול אותה "בכתיבה".

לסיכום: על אף האיסור המפורש שבגמרא יש פוסקים גדולים מרבותינו הראשונים שמדבריהם ניתן ללמוד שציבור אכן יוצא ידי חובת הקריאה בספר תורה שנכתב על-ידי סופרת - וכדאי הוא בעל הפרישה והדרישה לסמוך עליו - ועל אחת כמה וכמה רי"ף רא"ש ובעל הטורים. לגבי תפילין ומזוזות שנכתבו על-ידי סופרת, כל אחד ואחד יחליט בעצמו אם הוא סבור שדעת הרב גולינקין ושאר הרבנים בארה"ב מכשירה בעצם גם תפילין ומזוזות שנכתבו על-ידי סופרת, מהנימוקים שהבאתי לעיל.

שמחה רוט
הרצליה
י' באייר ה'תשס"ט
כ"ה בעומר