Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה בשבת פרשת וישלח ה'תש"ן, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. הסידרא השבת עוסקת בהמשך קורות חייו של יעקב אבינו. יעקב הוא דמות חשובה ביותר בסיפורי האבות שבספר בראשית. על פי רוב, אברהם מצטייר כצדיק גמור - אדם מושלם. אברהם הוא דמות של הצללים שבין האגדה לבין המציאות, ויש בו הרבה מן הסממנים של האדם האידאלי. לעומתו, יצחק - דמות אפורית וכמעט סבילה: על פי רוב, אינו פועל, אלא מגיב לפועלם של אחרים. אבל כשאנחנו מגיעים ליעקב אין לנו ספק שכאן מצטיירת דמות של בשר ודם. בפרשת השבוע חל מפנה גם בתולדות העם: עד כאן למדנו על אודותיהם של יחידים; אך מהרגע שנולדו בניו של יעקב המבנה הלאומי של העם מתחיל רוקם עור וגידים. ולא זו אלא אף זו: כששמו של יעקב מוסב ל"ישראל" התמונה משתנית לחלוטין. אין השם "ישראל" מוסב על יעקב אבינו בלבד: "ישראל" זה אנחנו!

יעקב הוא דמות פרובלמטית למי שמבקש להלבישו באיצטלא של צדיק, כמו אביו וסבו. בחייו יעקב עשה הרבה דברים לא טובים. כבר אמרתי אין ספור פעמים שלדעתי, אנחנו עושים עוול לחינוך ילדינו ואישיותם המתפתחת כשאנחנו מנסים "לתרץ" כביכול את מעשיו המפוקפקים של יעקב. כשיעקב מקבל מידי עשיו את הבכורה, לדעתי אין להביא מדרשים כדי שהדרש יכסה את הבושה שעל-פני הפשט. כלום מותר לנו להצדיק מעשה הגובל בסחיטות, פשוטו כמשמעו? וכשיעקב מקבל מידי יצחק את הברכה על חשבון עשיו, כלום אין חובה להצביע על הרמיה של האב והגזילה של האח? בתחילת הפרשה שלנו יעקב מעביר מסר לעשיו "עִם-לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד-עָתָּה". ורש"י מסרס את המלה "גרתי" ומתוך הסירוס מהלל את יעקב כאילו הוא צדיק גמור: "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי" - שהרי תרי"ג סירוס אותיות של גרתי. אבל האם אדם ששומר על תרי"ג מצוות נושא שתי אחיות לאשה? בעיני הדור החדש חייב להיות גבול לטיוח ולטשטוש של אישיותו של יעקב אבינו.

אדרבא ואדרבא: עלינו להסביר שיש כאן עבירות חמורות, וגם להצביע על עונשן של העבירות הללו: ואיני מתכוון רק לגלות הממושכת מן הבית, אלא גם לעונשו של הקב"ה שהוא מידה כנגד מידה. מי שרימה את בני משפחתו (אביו ואחִיו) אותו מרמה בן- משפחתו (לבן). ובשבת הבאה, עלינו לשים לב לעונשו של החטא מידה כנגד מידה באופן המדוקדק ביותר. שהרי מי שרימה את אביו והשתמש בגדי- עזים כדי לכסות את זרועותיו הבלתי שעירות - בניו שלו מרמים אותו ומשתמשים בגדי, כשמציגים בפניו את כותנתו של הבן האהוב כשהיא מגועלת בדם העז, ומזמינים את האב המסכן להסיק מסקנה מוטעית לחלוטין. ועל תופעה זו כבר הצבעתי בפניכם כמה וכמה פעמים, שהרי כלל גדול הוא בהבנת התורה. כי כלום יש "מידה כנגד מידה" באופן יותר מובהק מאשר קורות חייו של יעקב אבינו? ואם יש עונש לא ייתכן שלא היה חטא. על נושא זה הרחבתי את הדיבור כדי שנבין שאין דמותו של יעקב דמות של צדיק, ואין להסתיר או לעוות עובדה זו; יש לנצל את הסיפור כדי להפיק את המסקנות המוסריות הטמונות בו.

בתחילת הפרשה שקראנו היום יעקב מגיע לרגע של אמת. עוד מעט קט יצטרך לעמוד פנים אל פנים מול עשיו. איך יקבל אותו? לפני כעשרים שנה עשיו איים על חייו של יעקב: האם עדיין יש לו מחשבות כאלה? אין יעקב יודע, אך הוא חושש. חששותיו מתגברים כששליחיו מביאים לו את הבשורה: "בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ". בטח שליעקב יש חששות גדולים מפני הפגישה המשפחתית הצפויה. עד כאן הכרנו את יעקב כמי שתמיד "מסתדר". אך כעת, בפעם הראשונה, אנחנו שומעים נימה אחרת אצלו. "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק ... קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ ... הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים."

ואז אנחנו קוראים אותו סיפור שהוא מקור השם של עמנו ממש. "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" אומר הכתוב. יעקב נשאר באישון לילה בודד ומפוחד. בטח שהוא חושב על כל מה שהביא אותו עד הלום. בטח שהוא נזכר איך סחט מאחיו את הבכורה, איך גנב ממנו את הברכה. כשעשה מעשים אלה, הכול היה לו פשוט. אבל כעת, אין הדבר פשוט כלל ועיקר. והכתוב מספר: "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". מי הוא האיש הזה? קל מאוד לומר שזה היה "מלאך". כמדומני שאם נסתפק בזה נחזיר את הסיפור לרמה של אגדות שמקומן בגן הילדים. חז"ל קוראים לאיש הזה "יצר הרע". במסכת חולין, דף צ"א ע"א, מובאת מחלוקת בין שני אמוראים: "חד אמר כעכו"מ נדמה לו וחד אמר כתלמיד חכם נדמה לו". (עכו"מ זה גוי המאמין באלילים.) בספר "אבני נזר" כותב הרב אברהם בורנשטיין מהמאה התשע- עשרה כך:

שני סוגים של יצר הרע הם. יש יצר הרע שהוא מפתה פשוט את האדם לעבירות; אף כי יודע האדם שהדבר אסור, בכל זאת הוא מפתהו לבל יתן דעתו על כך ... מאידך יש יצר הרע אחר, המתלבש באיצטלא של תלמיד חכם ומוכיח לו לאדם שהעבירה היא בעצם מצווה.

עם כל הכבוד לבעל "אבני נזר", נדמה לי שיש פירוש יותר מתאים למשמעות האמיתית של המחלוקת.

בעידן שלנו אין אנחנו זקוקים למלאכים כדי להסביר את המתרחש: יעקב נאבק עם מצפונו. מאוד היה רוצה להיכנע בקלות ליצר המתלבש באיצטלא של תלמיד חכם ומוכיח לו שהעבירות שעבר הן בעצם מצווה. אבל חז"ל עומדים על כך שיעקב נאבק עם "שָׂרוֹ של עשיו", עם היצר הרע שכעכו"מ נדמה לו. כל פעם שיעקב רוצה לשכנע את עצמו שבעצם הוא צדיק גמור, באה דמותו של עשיו לנגד עיניו והוא מכיר בעמקי נשמתו שלא כן הדבר, אלא שהוא התנהג שלא כהוגן. (לרעיון הזה יש השלכות בעלות משמעות חשובה ביותר בימינו אלה ממש, אבל אין כאן מקום לאריך. אם ירצה השם נדבר על כך בשבת הבאה.)

"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". ואל לנו לשכוח שיש עוד הוראה של המילה איש. במסכת אבות, (ב' ו') כתוב:

ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש.

כאן למילה יש הוראה זהה למילה "מענטש" ביידיש: ובמקום שאין בני-אדם ראויים, השתדל אתה להיות "בן-אדם", להיות "מענטש". כך גם בפסוק שלנו. מבחינה פסיכולוגית עומדות בפני יעקב שתי אופציות. הוא יכול להצדיק לעצמו את מעשיו בכל מיני תירוצים, או שהוא יכול להכיר את עצמו כמות שהוא. עשיו כבר הסביר לנו את הפירוש הנכון של השם "יעקב" כשצעק בפני אביו, "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב (רמאי) וַיַּעְקְבֵנִי (רימה אותי) זֶה פַעֲמַיִם". אבל כעת, כשהוא לבד, "יעקב" הרמאי מזדקף במלוא קומתו המוסרית, ונעשה "בן-אדם". באותו רגע אינו עוד "יעקב" אלא הוא "ישראל". "וַיַּרְא (יצר הרע) כִּי לֹא יָכֹל לוֹ". יעקב הוא אבטיפוס של צדיקות יהודית. באומות העולם הצדיק הוא זה שאינו חוטא. בישראל, הצדיק הוא זה שמסוגל להכיר בהתנהגותו המרושעת ולעשות תשובה. כשיעקב מודה על האמת, הוא זוכה לברכה, ושמו מוסב לישראל - "כִּֽי-שָׂרִיתָ (נאבקת) עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים (עם כוחות הנפש האדירים ביותר) וַתּוּכָֽל (וניצחתָ)." רק תורת ישראל מלמדת על צדיקות כזו. "מעשה אבות סימן לבנים". יהי רצון שנזכה להיות ראויים לשם הגדול הזה שנקרא עלינו, שלא נהיה, חס וחלילה, בני יעקב, אלא שנהיה אי"ה בני ישראל. שבת שלום.