Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

דברי תורה מלוקטים

Green Line

דבר תורה בשבת פרשת וירא תשנ"א, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. בפרשת השבוע הרבה סיפורים מרתקים, אך יש גם שני רגעי שיא מכל סיפורי אברהם, ואולי אף מכל סיפורי האבות: האחד בתחילת הפרשה והשני בסופה. מפאת חוסר הזמן ברצוני להתייחס היום לראשון משני רגעי השיא; בשנה הבאה, אם ירצה השם, נתייחס לשני. בפרשת וירא אנחנו מכירים את אברהם בכל גדולתו. בתחילת הפרשה אנו רואים אותו כשהוא יושב בפתח אוהלו בחום היום; לפי פירושו של רש"י הוא עושה זאת כדי לקיים מצוות הכנסת אורחים: אם יעברו עוברי-אורח כשהשמש לוהטת על ראשם יוכל להזמינם להינפש אצלו - וכל זאת אף על פי שעברו יומיים בלבד מאז ברית המילה שלו, לפי המדרש! ואמנם, עוברים שלושה אנשים ואברהם מזמין אותם להיכנס:

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ.

ושולשת האנשים מקבלים את הזמנתו.

מתברר שבאו כדי לקיים שלוש שליחויות: האחת לבשר על כך שבשנה הבאה שרה חובקת בן; השנייה - הוצאת לוט מסדום לפני הקטסטרופה; והשלישית - השמדת ערי הכיכר. אין אברהם יודע אלא על הבשורה לאשתו בלבד, ולכן כשהקדוש ברוך הוא מספר לו על כוונתו להרוס את סדום ואת עמורה אברהם מתרומם למלוא קומתו המוסרית. ה' משתף את אברהם בתוכניותיו כי אברהם עתיד להוליד עם מוסרי אשר יקיים את מוסר האלהים: התורה אומרת:

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.

כדאי שנשים לב לכך שדרך ה' היא עשיית צדקה ומשפט. אם יש שני דברים המאפיינים את צאצאיו של אברהם אבינו במשך הדורות הם רדיפת צדקה ועשיית משפט. צדקה אינה צדק, אלא גמילות חסדים, אהבת הזולת והרדיפה אחרי שלומו. משפט הוא מה שאנחנו קוראים לו היום צדק.

אברהם דורש את הצדק. כשהוא שומע שהקדוש ברוך הוא מתכוון להשמיד את ערי הכיכר הוא מתקומם נגד בוראו ומטיח שאלות קשות נגד האלהים. מאוד חשוב להבין שאברהם בעצם אומר לאלהים שאינו רשאי לעשות כן! "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?" הוא שואל.

חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע!

אם האלהים יביא כליה גם על הצדיק וגם על הרשע, איך ייתכן להבחין ביניהם? מדוע שבני אדם יעשו את הטוב אם יקרה להם מה שיקרה גם לעושי הרע? "חלילה לך!" - אברהם אומר לאלהיו שאסור לו לעשות דבר כזה! ואז הוא שואל את השאלה הנוקבת המהדהדת ועוברת במשך כל הדורות:

הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?

בשר ודם אוסר על יוצרו השמדת הצדיקים עם הרשעים בטענה שאין הדבר עולה בקנה אחד עם דרישות הצדק. מה שאסור - אסור לא לאדם בלבד אלא גם לאלהים!

ברגע שהקדוש ברוך הוא מצווה על ערכים מסויימים הוא בעצמו בהתנהגותו כלפינו כבול באותם ערכים. הרי טענתו של אברהם היא הטענה של בני דורנו בעניין השואה: "חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע, והיה כצדיק כרשע ... השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!" מעניין הדבר שבסיפור כמות שהוא בתורה הקדוש ברוך הוא מיצג את הגישה הכוללנית שלפיה כולם צריכים לסבול בגלל מעשיהם של הרוב. הוא אומר:

אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה

זה אברהם דווקא המיצג את הגישה היותר עדינה שיש להבחין בין הצדיקים והרשעים. הקדוש ברוך הוא מקבל את העקרון שאין להשוות את גורל הצדיק עם גורל הרשע, ומאותו רגע עקרון זה מהווה הבסיס לרדיפה של בני אברהם אחרי הצדק המוחלט. מאותו רגע ההתמקחות בין אברהם לבין אלהיו אינה על עקרון אלא על מספרים.

הרבה שואלים אותי מדוע אברהם מסתפק בעשרה, ואינו ממשיך להתמקח. נדמה לי שאלה השואלים כך אינם מבינים את גישתו של אברהם. אין הויכוח על מספרים אלא על עיקרון, ובעניין העקרוני הקדוש ברוך קיבל את טענתו. אם יש עשרה צדיקים בעיר העיר לא תושמד. ואמנם כן, אין סדום ועמורה נהרסות עד שיצאו משם כל הצדיקים - לוט ובני ביתו. סיפור זה בעל מימד אקטואלי חריף מאוד. ברגעים טעונים מתח, עם מתנסה האם הוא באמת נאמן לעקרונותיו או שמא הוא נאמן להם מן השפה ולחוץ בלבד. אברהם לא עמד על זכותם של צדיקים גמורים לא להיות נכללים עם הרשעים: הוא התמקח עם האלהים על אי שלילת זכות בסיסית ומוסרית זו אפילו מאנשי סדום ועמורה! אם יש שם עשרה צדיקים כדאי לו להקדוש ברוך הוא לא להשמיד את המקום בגללם.

השבוע נכחתי בכנס של תנועתנו והקשבתי לדבר התורה. הדרשן ביקש ללמוד מסיפורנו שיש להתייחס בסלחנות כלפי בני העם הפלשתינאי, ואף לכלול בתפילותינו בקשה לשלום בני ישמעאל. ולא היא כלל ועיקר! אברהם דורש לא רק עשיית צדק עם הצדיקים אלא גם עשיית דין עם הרשעים. הלקח האקטואלי בשבילנו, לדעתי, צריד להיות אחר. בכל עם יש עושי טוב ועושי רע. כפי שחייבים להעניש את עושי הרע יש גם להגן על זכויות עושי הטוב, ולא להתיר יצירת דפוסי מחשבה כאילו כולם רשעים או כולם צדיקים. צוואתו של אברהם שרירה וקיימת:

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.

בניו ובני ביתו - זה אנחנו, המחוייבים לשמור את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. יהי רצון שבתקופה קשה זו נדע לקיים את צוואתו על הצד הטוב ביותר.

Green Line