Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל
ושל התנועה המסורתית

Red Line

דברי תורה מלוקטים

Green Line

דבר תורה על פרשת ויחי ה'תשס"ט, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. בראשית דברַי ברצוני להודות מקרב לב לרב גליקין על שהזמין אותי לתת דבר תורה בפניכם היום.

היום סיימנו את החומש הראשון של חמשת חומשי התורה, חומש בראשית. וזה הפסוק האחרון בספר בראשית שקראנו היום:

וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.

מי שקורא את הפסוק ודאי מתעניין במלים "ויחנטו אותו" - שהמצרים עשו מגופתו של יוסף מומיה. אך ברצוני היום להתעכב במלים אחרות בפסוק: יוסף היה בן מאה ועשר שנים במותו.

נחשוב רגע: בפרשת וישב קראנו:

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן.

וכפי שכל ילד יודע באותה העת הוא נמכר על-ידי אֶחָיו לעבדות במצרים. אם כן, שבע-עשרה שנה בלבד הוא זכה לחיות בארץ-ישראל; שאר תשעים ושלוש שנות חייו הוא נאלץ לבלות בגלות מצרים. ואביו, יעקב: אל לנו לשכוח שגם הוא נאלץ לבלות יותר מעשרים שנה של חייו בגלות אצל לבן; ובתחילת הפרשה היום למדנו שגם בסוף ימיו יעקב גלה לחוץ לארץ:

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

ומה אם אברהם, אבי האומה? בן שבעים וחמש שנה היה כשזכה סוף-סוף לעלות לארץ ישראל. וגם אז, כמעט באופן מידי נאלץ לרדת למצרים בגלל רעב שפקד את הארץ.

משלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, רק יצחק יוצא דופן בזה שזכה לחיות את כל חייו בארץ ישראל ולא ירד ממנה לחוץ לארץ אפילו פעם אחת.

ומה עם גדול כל הנביאים, משה רבנו? כל בר-בי-רב יודע שמשה לא זכה לבלות אפילו יום אחד, אפילו שעה אחת בארץ ישראל. לראות את הארץ מרחוק הוא זכה, אך כף רגלו מעולם לא דרכה על רגב אומלל אחד מאדמת הקודש של ארץ הקודש:

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר.

בני נוער של היום אינם יודעים איך להעריך אל נכון את הזכות הגדולה שנפלה בחלקם: הם נולדו בארץ, הם חיים את חייהם בארץ, ואין שום סיבה שיעזבו את הארץ. (הבן שלי, שנמצא ברגע זה בגבול עזה, אומר שהוא רוצה להיות כמו יצחק אבינו: אין לו כל רצון להיות בחוץ לארץ, אפילו לשם נופש בלבד.)

חבל שכל כך הרבה ישראלים משתוקקים לנסוע לחוץ לארץ ומוציאים על נסיעות אלה כסף רב. במקורות שלנו אנחנו מוצאים ביקורת חריפה מאוד על מי שבוחר לצאת לחוץ לארץ. נקח דוגמה מסיפור מוכר מאוד. אלימלך ונעמי ירדו מן הארץ אל ארץ מואב עם שני בניהם, כפי שאנחנו לומדים במגילת רות. ובתוספתא יש מדרש על אלימלך ובניו:

אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי צבור היה ועל שיצא לחוצה לארץ מת הוא ובניו ברעב והיו כל ישראל קיימין על אדמתן.

בגלל הרעב בארץ אלימלך יצא לחוץ לארץ ושם מת יחד עם שני בניו, מחלון וכליון, אך כשנעמי חוזרת ארצה עם רות היא מוצאת שתושבי בית לחם חיים ומתפרנסים. הדבר מזכיר לי את הידיעה ששמעתי בחדשות לפני כמה שבועות שהמשרדים של הסוכנות היהודית בגולה מוצפים פניות מישראלים המבקשים לעלות ארצה בגלל המצב הכלכלי בחו"ל.

היה חכם גדול וחשוב שביקש לעלות ארצה מבבל בתקופת התלמוד. בגמרא מספרים עליו כך:

כשעלה רבי זירא לארץ ישראל מבבל הוא לא מצא גשר לעבור את נהר הירדן. הוא השתמש בקרש צר כגשר כדי לעבור. נוצרי אחד ראה אותו עושה כל המאמצים האלה בחוסר סבלנות ואמר לו, "פזיז שכמותך! העם שלך תמיד דבר לפני שהוא הקשיב, ואתם עדיין פזיזים." אמר לו רבי זירא, "אני משתוקק להגיע למקום שמשה ואהרן לא זכו להגיע אליו."

ויש עוד סיפורים רבים - למשל על רבי אבא שהיה ממש מנשק את הסלעים של ראש הנקרה כשהיה חוזר ארצה מחו"ל.

אם כן, חברים, זכות גדולה נופלת בחלקנו - כולנו - שאנחנו חיים את חיינו בארץ ישראל. זכות גדולה מזו העובדה שאנחנו זוכים לחיות את חיינו במדינת ישראל. אחרי אלפיים שנות גלות קשה, משפילה ואכזרית עם ישראל חזר לארצו וחידש בה את חייו הממלכתיים העצמאיים. ואפילו אחרי שישים שנה קשה ליהודי מאמין לא לשמוח על חלקו.

ואם אתם שואלים את עצמכם מדוע הוא מדבר כל-כך על ארץ-ישראל אשיב לכם שתי תשובות. ראשית כול השבוע מלאו לי ארבעים שנה בדיוק מהיום שזכיתי לעלות ארצה - והם "כימים אחדים" בעיני. ואני מודה מקרב לב שרבונו של עולם זיכה אותי לציין את המעמד המרגש הזה.

אך שנית, ברצוני להזכיר דבר שאמרתי לקהל הזה כמה וכמה פעמים. אל לנו להאמין שזכותנו להיות בארץ היא ללא תנאי. יש תנאי. והתנאי מובא בתורה בפרשת אחרי-מות:

אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ:

מכאן שהפקרות במוסר מטמאת את האדם, אך הטומאה של בני האדם גם מטמאת את הארץ.

ארצנו ארץ קדושה, וקדושתה איננה סובלת את ההפקרות. כשמתמלאת המידה,הארץ מקיאה את התושבים המופקרים, כמו שמערכת האיכול מקיאה החוצה אוכל מקולקל או לא טרי. בספר בראשית, כשהקדוש ברוך הוא מבטיח לאברהם בברית בין הבתרים שזרעו יירש את ארץ כנען, הוא אומר לו שירושת הארץ תבוא רק בעוד כמה דורות,

כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה.

במילים אחרות, תושבי כנען טרם חטאו במידה כזו שהאלוהים יוכל להצדיק את גירושם מן הארץ, אבל כשתתמלא המידה עם ישראל יבוא במקומם.

אין עם ישראל מחוסן מפני הסילוק! בפרשת אחרי מות ממשיך הכתוב:

וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ... וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.

נביאי ישראל הוסיפו על כך שלא ההפקרות המינית בלבד תגרום להפסקת שלטוננו בארץ, אלא גם החברה הלא צודקת. ירמיה הנביא מדבר על התנאים שיאפשרו המשך שבתו של העם בארץ ישראל.

כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶם ... אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה ... וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן־עוֹלָם וְעַד־עוֹלָם... וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת־כָּל־הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה ... וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי.

יש לעם ישראל זכות על הארץ, אך אם לא ישמור על קדושת ארצו, יסולק ממנה, ויבוא אחר במקומו. תוכיח הסטוריה: פעמיים בעבר היינו עם חופשי בארצנו, ופעמיים סולקנו ממנה. ישאל השואל, במה שונָה זכותנו מזו של אומות העולם? יש להשיב שניים. ההבדל הראשון הוא שרק עם ישראל קיבל "הזדמנות נוספת" לחזור לארץ הקודש אחרי שֶגָלָה ממנה בגלל כישלון; עמים אחרים לא חזרו. וההבדל השני: כל שאר הכובשים מקבלים אותה בשיממונה ומשאירים אותה בשיממונה. ארץ ישראל מרגישה את אהבת עם ישראל לארצו ובידיו בלבד היא פורחת. ועל כך כתה רמב"ן בפירושו:

היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות, שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ... והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל העולם ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם, והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם.

ואם זה נשמע כאגדה, תבדקו את העובדות: באו והלכו רומאים, ביזנטיים, ערבים, נוצרים צלבנים, טורקים, ובריטים - ואף אחד מעמים אלה לא הצליח להפריח את שממון ארצנו! חוזר עם ישראל לארצו והיא שוב פורחת! זאת היא זכותנו על ארצנו: לאהוב אותה, לטפח אותה, ולבנות בה חברה צודקת וטהורה שתהיה למופת לכל אומות העולם - חברה שתיבנה על יסוד אותם כללים מוסריים שעם ישראל העניק לאנושות כולה. עלינו להידמות לאלהים ולא להידמות לאומות העולם.

יהי רצון שכולנו נזכה לראות במהרה בימינו חיי חברה של יהודים בארצם שיהיו למופת לכל העולם כולו ושנזכה להיות "אור לגויים". כן יהי רצון. שבת שלום.

Green Line