Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה בחג הסוכות תשס"ג, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום וחג שמח.

חג הסוכות התחדש עלינו, והקיץ הלוהט כבר מפנה את מקומו אט-אט לימי הסתיו; ואם הסתיו כבר מגיע, פירוש הדבר שימי החורף אינם רחוקים כל-כך. נדמה שאין לנו חג בשנה שהוא כל-כך גדוש מצוות שובות-עין כמו חג הסוכות. אין לך עם ואין לך דת עלי אדמות שיש להם מנהגים כמו המנהגים המיחדים את חג הסוכות. אין דת אחרת הדורשת ממאמיניה לצאת מהבתים הבטוחים והמרווחים ולהתגורר במשך שבעה ימים בבקתה עלובה. אין אומה אחרת בעולם הנוטלת צמחים, אוגדת אותם יחד והופכת אותם לאחד מאביזרי החג. ואין לך עם אחר עלי אדמות השמח כל-כך ביום חגה של התורה - שהרי אין לך עם מלבד עם ישראל המבין אל לבה ואל צפור נפשה של התורה כמו עם ישראל. ויש עוד מנהגים המוכרים היטב לשומרי מסורת אפילו אם אינם מוכרים לעמך: שמחת בית השואבה, תפילת הגשם, אושפיזין וכיוצא באלו מנהגים - כולן שובות-עין ושובות-לב מאין כמותן.

ובכל זאת יש מקום לשאול: מה מְאחד את כל הטקסים הללו? מה המשמעות העמוקה יותר של כל המצוות של חג הסוכות? האם הם רק סידרה של מצוות שובות-לב-ועין ותו לא? בטח שאנחנו, החובקים את התורה כי היא תורת חיים, אין אנחנו מקבלים תֶיזָה כזו! הרעיון המרכזי של חג הסוכות - חוט השני הרעיוני המאגד יחד את כל המצוות של החג - עמוד השידרה התפישתי שלו - הלא הוא הדבר החומרי החשוב ביותר שיש למין האנושי, הדבר המאפיין את כוכב הלכת שלנו מכל שאר כוכבי הלכת במערכת השמש.

המסתכל בכדור הארץ מן החלל מה ששובה את עינו הוא הצבע הכחלחל שלו. כדור הארץ הוא באמת הכוכב הכחול. ומה שמעניק לו את צבעו זה הבולט הם המים המכסים את הרוב המכריע של שטחה של הפלנטה - כשני שלישים של השטח. המים הם הרחם שבו נוצרו חיים עלי אדמות. בתוך המים נוצרו החיים לפני כמה מליארדי שנים, ועד עצם היום הזה המים הם הבסיס ההכרחי לכל נפש חיה עלי אדמות. מעל הכל, חג הסוכות הוא חג המים.

המשנה, במסכת ראש השנה, פרק א' משנה ב', קובעת שלא בראש השנה וביום הכיפורים בלבד אנחנו נידונים. בימים הנוראים אנחנו נשפטים על חיינו הרוחניים, אך בכל אחד ואחד משלושת הרגלים גורלנו בעניינים חומריים נקבע לשנה נוספת. בימי המשנה היו קוראים לחג השבועות "עצרת" ולחג הסוכות "חג". הנה לשון המשנה:

בארבעה פרקים [עונות] העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן... ובחג נידונים על המים.

מנהגי החג כולם מצביעים על היבט זה של חיינו: הדאגה לאספקה סדירה של מים, שהם סם החיים הפיזיים.

הסוכה אמורה להזכיר לאיכר הישראלי שזה עתה אסף את הבציר שֶאַל לו לומר לעצמו "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". היבול החקלאי מצליח או אינו מצליח בה במידה שהיתה אספקת מים סדירה ומספיקה בזמן הגידול. אם אין מים אין בציר ואין קציר ואין אוכל. והסכך של הסוכה חושף את היושבים בה לגשם שיחדור מבעדו ביום גשום.

וארבעת המינים - הצבע והצורה מזכירים את עולם הצמחים, שהם תלויים במים באותה המידה שבני אדם תלויים בהם. בתפילות אנחנו מכנים את חג הסוכות "זמן שמחתנו". השמחה מקורה בשמחת בית השואבה של בית המקדש. במוצאי יום טוב ראשון של סוכות היו המוני בית ישראל מתכנסים בעזרה בבית המקדש ורוקדים ושמחים כל הלילה (לי נדמה שמכאן צורת השמחה שלנו בשמחת תורה). וכל השמחה הגדולה הזו היתה כדי ללוות את ניסוך המים. בכל ימות השנה הכוהנים היו מנסכים על המזבח יין. אבל בסוכות היה הכוהן מביא כד גדול של מים שנשאבו לשם מטרה זו בטקסיות רבה; ולעיני המוני העם התקיים מנהג ניסוך המים.

ובשמחת תורה אנו עתידים לומר תפילת הגשם - תפילה שהשנה הזו הבאה עלינו לטובה תהיה שנה טובה וגשומה די הצורך. ובגמרא שואלים מדוע לא שואלים על הגשם ביום הראשון של סוכות כפי שמברכים טל ביום הראשון של פסח. והתשובה היא שאומנם כך ההגיון, אך אין הלב נותן ליהודי להתפלל על הגשם כל זמן שהוא צריך לשבת בסוכה. בשמחת תורה, כשאיננו צריך לקיים מצות סוכה, הוא יתפלל על הגשם בלב הרבה יותר חפץ!

ומה ראו להצמיד את שמחת תורה לחג הסוכות? התשובה כבר ברורה למדי! התורה נמשלה למים. כפי שהמים הם סם החיים הפיזיים, כך התורה בשבילנו סם החיים הרוחניים. אם אין מים אין ירק, אין פירות, אין תבואה ואין תנובה, ואט-אט אנחנו נגווע ונמות. באותו המשקל, בלי התורה עם ישראל יתייבש, יתנוונן ומבחינה רוחנית יגווע וימות. הדאגה למים היא הגורם המאחד לכל טקסי החג. "ובחג נידונים על המים".

כל זמן שבשבילנו כל הטקסים הללו הם בגדר מנהגים, לא נוכל להרגיש את חיוניותם. אם אנחנו מקיימים את המנהגים האלה באמצעות שליח אין להם הרבה טעם בשבילנו. מי שמקיים אותם כמצווה הוא ירגיש את חיוניותם. אני מקווה שדברי ייזכרו לשנה אחרת: כאן בארץ ישראל - שכל משפחה תקים לה סוכה משלה: הלאה הסוכה הקהילתית! כאן בארץ ישראל שכל יהודי ירכוש לו ארבעת-המינים: הלאה הלולב השאול! ועוד בשנה זו - שכולנו נחזיק ונחבק את התורה ביום שמחתה, שהיא חיינו ואורך ימינו מבחינה רוחנית. ואשרי הזוכה לקיים את המשך המשפט: ובה נהגה יום ולילה. חג שמח לכולנו.