Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה על פרשת שמות, ה'תשס"ד, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. בפרשת השבוע בין כל הדברים המעניינים נמצא סיפור אחד קצר - סיפור שכולנו מכירים היטב, כי הוא חלק מהוויתנו מאז שהיינו ילדים, ובכל זאת, בדרך כלל אין אנו מעמיקים לשאול על אודותיו ועל משמעויותיו של הסיפור. משה התינוק ניצל מהריגה, אומץ על־ידי בת־פרעה, וגדל כבן־מלך בארמון מלכים. סביר להניח שהיה מצרי לכל דבר - בדיבורו, בלבושו ובנימוסיו, שהרי כשבנות יתרו מספרות לאביהן על האיש הנחמד שנחלץ לעזרתן ליד הבאר אין להן ספק לגבי מוצאו: "איש מצרי הצילנו מן הרועים" הן אומרות.

אך משה איננו "איש מצרי", והוא יודע זאת. הסיפור הקצר שאליו אני מתכוון מוכיח לנו שאיננו מצרי, וזאת על־אף מאמציו של יהודי דגול כמו זיגמונד פרויד להוכיח לנו אחרת. שהרי בספרו "משה והאמונה באל אחד" פרויד מציג טענה שמשה היה בעצם מצרי מבטן ומלידה. ולא כן הדבר. אמו החורגת של משה חינכה אותו כמצרי לכל דבר; אמו יולדתו חינכה אותו בחשאי על ערכי ישראל, ויוכבד עשתה את מלאכתה נאמנה.

כתוב "ויהי בימים ההם, ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". אבן־עזרא בלבד מפרש את הביטוי "ויצא - אל אחיו המצרים כי בארמון המלך היה". וגם הוא בזמנו טועה בעליל כמו פרויד בזמנו! רמב"ן, רבינו משה בן נחמן, מפרש לפי ההגיון:

וטעם ויצא אל אחיו כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו; והנה נסתכל בסבלותם ועמלם, ולא יוכל לסבול

את עגמת נפשו. גם רש"י מפרש באותו כיוון, על פי מדרש שמות רבה:

וירא בסבלותם - נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם.

אם כן, אותו סיפור קצר שאליו רמזתי מציג בפנינו משה בן־המלך המצרי ששמע שהוא בעצם מזרע ישראל יוצא לראות את מצבם ולהשתתף בצרתם. והנה הוא רואה איש מצרי, אחד מהנוגשים בעם, מכה איש עברי מאחיו. אין משה מהסס אפילו רגע אחד. "ויפן כה וכה, וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול". ואז בגלל האומנות הכבירה של הסופר המקראי וכושרו כולנו ממשיכים הלאה להשלים את הסיפור באפיסודה הבאה.

אך אני מבקש לעצור כאן. משה רבינו הורג נפש! האם מותר ליהודי לתת פורקן לזעמו ולתסכולו כך? והרי יש מימד אקטואלי דחוף לשאלתי, ואין צורך להאריך בהסברים. מבחינה הלכתית יש שני היבטים לשאלה: אם נדמה למשה המַכֶּה עלול להרוג את הזולת, אזי הוא בחזקת "רודף" ומשה חייב להרוג אותו פן יהרוג הוא את האחר; ואם משה איננו הורג אותו הרי הוא אשם כאילו הוא רצח את האדם המוכה. אם אין משה מעריך שהמכה עלול להרוג את המוכה ובכל זאת הוא הורג אותו - אזי משה אשם ברצח בדם קר. הכל תלוי בדין הרודף המוכר לנו לשמצה מתקופת הרצח של יצחק רבין ז"ל. בחבורו משנה תורה רמב"ם מביא דין רודף בעברית צחה וברורה. הוא פוסק:

הרודף אחר חברו להרגו, הרי כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף, ואפילו בנפשו של רודף. הרואה רודף אחר חברו להרגו ויכול להציל ולא הציל - הרי זה ביטל מצוות עשה ועבר על שני לאוין חמורים, שכל המאבד נפש אחת כאילו אבד העולם כולו, וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים כל העולם כולו.

עד כאן דברי הרמב"ם על דין רודף. השלכותיו של דין זה גם במציאות של ימינו ברורות מאוד. אך מאידך גיסא, מי שהורג את הרודף כשאין נשקפת סכנה מיידית לחיי הנרדף, או שניתן לחלצו ממצוקתו בכל דרך אחרת בלי להרוג את הרודף - הרי זה רוצח לכל דבר לפי ההלכה. לגבי משה רבינו נדמה שאין ספק שהוא חשב שאותו מצרי התכוון להרוג את האיש העברי, ולכן חל עליו דין רודף. עם כל זה, מצאתי מדרש מעניין ומוזר, וכנראה בעל המדרש חשב אחרת. כולנו יודעים שבסוף ימיו ייגזר על משה רבינו למות בחוץ לארץ ולא להיכנס לארץ המובטחת. בחומש דברים, בפרשת ואתחנן, משה עצמו אומר: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם." ולא נאמר שם על מדוע ועל מה כועס הקדוש ברוך הוא על משה רבינו: מה עשה שהמיט עליו עונש כל־כך חמור, שלא יזכה להשלים את מלאכתו שעליה עמל במשך ארבעים שנה? מה חטאו של משה?

לפי המסופר במדרש משה רבינו מתחנן בפני הקדוש ברוך הוא שלא ימות, שיוּתר לרועה להשלים את המשימה ולהכניס את הצאן אל תוך הדיר המובטח. אך הקדוש ברוך הוא משיב לו בשאלה: "האם ציוויתי עליך להרוג את המצרי?" לפי המדרש מתחוור שעל משה רבינו למות כי הוא הרג את הנפש. ומכאן אולי יש תשובה לשאלה מה היה חטאו של משה, שנגזר עליו שלא ישלים את משימתו - לפחות לפי דעת בעל המדרש.

אם נדמה היה למשה שהמצרי עלול היה להרוג את העברי, אזי המצרי בחזקת "רודף" ומשה חייב בדין להרוג אותו פן יהרוג את הזולת. אם משה לא העריך שהמכה עלול להרוג את המוכה - אזי משה אשם ברצח בדם קר, שהרי בכל זאת הרג אותו; ולפי המדרש על מעשה זה נענש בעונש קשה מאוד. והלקח: מטחנות הצדק האלהי טוחנות לאטן אך טוחנות היטב. והרי זו אזהרה לכולנו. שבת שלום.