Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

דברי תורה מלוקטים

Green Line

דבר תורה ביום א' של ראש השנה ה'תשנ"ד, בקהילת תורת חיים, הרצליה

כעת אנו עומדים בפני התקיעה בשופר. כידוע, מלבד דברי תפילה, אין להפסיק בדיבור מתחילת התקיעות ועד סופן; ולא נגיע לסוף התקיעות אלא לקראת סיום התפילה היום. זאת הסיבה שאני מקדים לה את דבר התורה שלי, כמדי שנה בשנה.

אנשי חכמת הנסתר ותורת הסוד, המתעסקים בקבלה, תורת המיסטיקה, אומרים כבר במשך דור שלם, שעידן חדש ייפתח לעם ישראל בשנים תשנ"ד - תשנ"ה. אינני מאנשי סודם - וזו לשון המעטה! - אך אני נזכר שבשמו של הגאון רבי אליהו מווילנה במזרח אירופה באמצע המאה השמונה-עשרה הגיעונו שני ספרים, האחד בשם "קול התור" והשני בשם "קול דודי", ספרים שבהם הוא תיאר את תהליך גאולת ישראל. הוא כתב על גאולה בשלבים, והוא אפילו נקט במועדים לשלבים למיניהם. הוא דיבר על השנים ,1947, 1967 ו-1994 כעל שלושה מהשלבים של בוא הגאולה לישראל. מי שהיה עד למאורעות עד כה יודע עד כמה הוא צדק לגבי מועד קום המדינה והתפתחותה. אם כן, למי שהיה עֵד למאורע שהתקיים לפני שלושה ימים במדשאות הבית הלבן בוושינגטון ["הסכמי אוסלו"], וברבאט בירת מרוקו שלשום, מאוד קשה לו לא להאמין שהיה עֵד לעוד שלב היסטורי ודרמטי בגאולת ישראל אליבא דהגר"א. יודע אני היטב שמעשיה של הממשלה שלנו אינם נראים בעין יפה בכל חלקי העם, ואין כוונתי היום לדבר פוליטיקה. אך, יהודי מסורתי כמוני וכמוכם, המאמין שבכל מאורע היסטורי ניתן לראות את האצבע המכוונת, אינו מסוגל שלא להתייחס להיבט היהודי-הערכי של מה שמתרחש לנגד עינינו.

עובדה היא שהממשלה מעלה אותנו על דרך לשלום עם שכנינו הערבים - ואין זה משנה אם אנחנו מתייחסים לעובדה זו בסיפוק, בספקנות או בסלידה. קשה לחשוב שיהודי המוקיר את המסורת לא ירצה בשלום, שהרי הוא מתפלל לשלום כל הזמן. בכל קדיש היהודי מבקש ש"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל", כפי שהזכיר ראש הממשלה. ובכל תפילת עמידה, אנחנו מברכים את הקב"ה שהוא "המברך את עמו ישראל בשלום". כל שבת שבעל התוקע שלנו עובר לפני התיבה, הוא גורם לנו לשיר בחיבה יתירה "שים, שים, שים שלום". אין כאן מקום להאריך, וברור שכל יהודי מוקיר מסורת רוצה בשלום.

אומנם יש המפחדים מהשלום הזה, וזה טבעי. אין אדם ילוד אשה יודע מה ילד יום. האם נדע אנו לכבד את התחייבותיותינו? מי שהיה עד הלום אויבנו הערסי ביותר, האם ימצא את הדרך להפוך את חברברותיו? מדינת ישראל, שתמיד התאמצה לשמור על טוהר הנשק ההגנתי, האם תהיה מסוגלת ללחוץ את היד המגואלת בדם בניה היקרים המושטת כלפיה בשלום? לא תיתכן תשובה לשאלות אלה, שהרי אלה דברים שטרם נולדו. אך, כיהודים נאמנים למסורת, נוכל לשאוב עידוד מהמסר של ראש השנה עצמו. בעוד שעה קלה, בתפילת המוספים, נואמר מלכיות, זכרונות ושופרות - שלוש החטיבות האמצעיות של תפילת מוסף. לכל חטיבה יש מבוא המסביר את מהות רעיונה העיקרי, ועשרה פסוקים מן המקרא המדגימים את הרעיון - שלושה מן התורה, שלושה מן הנביאים, שלושה מן הכתובים, ועוד פסוק מסכם מן התורה. אחרי כל חטיבה וחטיבה אנחנו תוקעים בשופר, כדי לעורר את ההגות שלנו במשמעותה. ובכן, לגבי אותם הסכמים שנחתמו השבוע, כדאי שנשים לב למילים, עתיקות הימים, שנואמר עוד מעט קט בתפילתנו: "ועל המדינות בו ייאמר" - פירושו שביום הדין נאמר ונקבע לגבי כל מדינה ומדינה "איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע".

האם משתמע מכך שאין עניין השלום תלוי בנו, אלא בחסדי שמים? כולם מכירים את שני האחים מן התורה, גואלי העם, משה ואהרון. בתלמוד, משה מוצג כמי שדורש צדק באופן מוחלט: לדעתו של משה רבנו, לא ייתכן שלום בין בני-אדם אם יש שמץ של אי-צדק במצבם. מולו עומד אחיו. בתלמוד, אהרון מוצג כעושה שלום בין בני-אדם. ומה ההבדל הממשי ביניהם? ניתן לומר ששני האחים מבקשים לקבוע ליהדות ערך עליון. בשביל משה רבנו הערך העליון הוא "צדק", וכל שאר הערכים משועבדים לו. אם אין צדק אין כל השאר כדאי. בשביל אהרון הכהן הערך העליון הוא "שלום", וכל שאר הערכים משועבדים לו. אם אין שלום אין כל השאר כדאי. אהרון היה יוצא אל העם כדי להשכין ביניהם שלום; ואפילו היה מוכן לשקר שקר לבן כדי לעשות שלום בין הבריות; אהרון היה פועל כדי לפייס בין רבים. ואילו משה היה עומד על הדרישה: "יקוב הדין את ההר".

לפי דעת התלמוד, מי שצודק בויכוח זה על ערכים הוא אהרון. בפי הנביא זכריה יש דרישה: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". והתלמוד שואל: האם אין כאן תרתי דסתרי, משפט ושלום? או שייעשה משפט או שייעשה שלום! "איזהו משפט שיש בו שלום? - הרי זו פשרה" אומרים בגמרא. רק כשכל צד נאלץ לוותר על חלק מהדרישות שלו, ניתן לעשות פשרה, שרק היא מביאה לידי שלום אמיתי. אין שלום אמיתי במצב שצד אחד מקבל את כל מבוקשו וצד אחר נכנע לחלוטין. יכול להיות שיש שם צדק אליבא דמשה רבנו, אך אין שם שלום אליבא דאהרון הכהן.

השלום נתפס על-ידי רבים כמושג ערטילאי, משהו כמו מצב של היעדר מלחמה או היעדר אלימות. התפיסה הזו רחוקה מלהיות תפיסת היהודית האותנטית. שלום אין פירושו מצב של היעדר רע, אלא פעילות ממשית כדי לצקת אל תוך המצב הנתון טוב במקום רע. במסכת אבות, הילל הזקן מייעץ: "הווה מתלמידיו של אהרון - אוהב שלום ורודף שלום". ניתן לשאול מדוע מתאר הילל את אהרון גם כאוהב שלום וגם כרודף שלום? נדמה שהתשובה ברורה. כל אחד ואחד יכול להיות אוהב שלום - לשבת בכורסתו כל ערב, להסתכל בטלויזיה, לראות את מעשי הזוועה, ולשאול מתי יבוא השלום? - שהרי אדם כזה באמת אוהב שלום. אבל אם הוא מתלמידיו של אהרון הוא יהיה רודף שלום: במקום לנקוט במדיניות של שב ועל תעשה, הוא ינקוט במדיניות של קום עשה.

ביום שני האחרון נוצר מעין מצב פרווה - לא בשרי ולא חלבי. מי שנקט באלימות בעבר אומר שכעת הוא זונח מדיניות זו. אין זה מצב של שלום. יהיה שלום אמיתי רק אם מדינת ישראל - ממשלה, קואליציה, אופוזיציה, וכל אזרח ואזרחית - ישכילו לצקת אל תוך מצב הפרווה הנתון, תוכן ממשי של שלום. עלינו להיות רודפי שלום כמו אהרון, ולא סתם אוהבי שלום. את ההחלטה הזו אנו נדרשים להחליט היום, שהרי היום יום הדין. וזו משמעות התפילה "ועל המדינות בו ייאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע". מתוך המצב הקיים יכול לצאת או חרב או שלום - ומה שיצא ממצב זה תלוי בנו ובמעשינו.

כעת אנחנו ניגשים לתקיעה בשופר. במשך כל השנים הארוכות ידענו להדגיש את דברי רבנו משה בן מיימון שהתקיעה בשופר אמורה לעורר אותנו לעשות תשובה. הרב סעדיה גאון רואה בתקיעה בשופר עוד הרבה הזכרות, עד עשר במספר. השנה, לאור המצב החדש שהולך ונוצר, אני מבקש להסב את שימת הלב דווקא לארבע מהזכירות שבדברי רב סעדיה גאון: "התקיעה בשופר מזכירה לנו שעלינו להיכנע מפני עליונותו של הקדוש ברוך הוא; היא מזכירה את יום הדין; היא מזכירה את שנת היובל; והיא מזכירה לנו את ימות המשיח ומלכות שמים עלי אדמות".

יהי רצון שבבואנו לתקוע בשופר, תקיעה המלווית משק כנפיהם של מלאכי השרת, מלאכי עליון, מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, שנדע להחליט שפנינו באמת לשלום - שלום בתוככי עצמנו, בתוך משפחותינו, בשכונתנו, במקום עבודתנו, בעירנו, בארצנו הקדושה, בינינו לבין שכנינו, באזורנו, ובעולם כולו. אמן כן יהי רצון.

Green Line