Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה בשבת פרשת נח (ראש חודש) תשנ"א, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום וחודש טוב. היום, במקום לדבר על פרשת השבוע נושא דבר התורה שלי הוא ראש חודש. דבריי יהיו פשוטים, ובאים כדי למסור ידיעות והסברים, ולא כדי לחדש חידושים או להאיר איזו קושיא פילוסופית נחוצה. בימי קדם, ראש חודש היה חג ופגרה, וזאת אף על-פי שאין התורה אוסרת עשיית מלאכה בראש חודש. כשהמדינה שלנו היתה יותר צעירה, מדי פעם העלו את הנושא של סוף שבוע של שני ימים. ראש הממשלה דאז, בן-גוריון המנוח, סירב לכך בטענה שאין משק המדינה יכול להרשות לעצמו שני ימי בטלה בשבוע. עקב כך, מישהו העלה רעיון אחר: יום בטלה נוסף כל חודש: הבה נכריז על יום ראש חודש כיום שבתון במדינת ישראל, ונחדש ימינו כקדם. אני חייב להודות שהרעיון מאוד נראה לי אישית, ואינני מבין מדוע חשבו אז שאיננו בר בצוע. חבל שיום ראש חודש ירד מגדולתו.

לדעתי, חגיגיות ראש חודש אבדה לו עם הנהגת הלוח הקבוע. הירח סובב את ציר כדור הארץ פעם בעשרים ותשעה ימים, שתים-עשרה שעות, ארבעים וארבע דקות, שלוש שניות ועוד שליש השניה. למרבה הפלא חישוב מדויק ונכון זה היה ידוע לחכמי ישראל כבר לפני יותר מאלפיים שנה. בתחילת החודש הירח נראה כסהר דק בשמי המערב; לאטו הוא הולך ומתמלא עד שנעשה ירח מלא כעבור שבועיים ונראה בגובה הרקיע. מאמצע החודש הוא הולך ונעשה קטן יותר עד שהוא כמעט ונעלם בשמי המזרח לקראת סוף החודש. אותו רגע מדויק שאין הירח נראה בכלל לפני שהוא שוב מופיע כסהר דק בשמי המערב - אותו רגע מכונה מולד החודש, והוא תחילת החודש החדש, וכל מולד חל עשרים ותשעה ימים, שתים-עשרה שעות, ארבעים וארבע דקות, ושלוש שניות ועוד שליש השניה אחרי המולד הקודם. יום המולד הוא ראש חודש - בדרך כלל.

בימי קדם היו מכריזים על ראש חודש לפי עדות ראייה ולא לפי חשבון. מכל חלקי הארץ, כשאדם ראה את הירח בחידושו היה ממהר לירושלים כדי להיות אחד משני הראשונים שעל-פי עדותם היו מקדשים את החודש. כל העדים, אפילו אלו שאיחרו את המועד, זכו לסעודה חגיגית על חשבון עם ישראל. היו בודקים את העדים לפי תרשימים ומתוך ידע אסטרונומי מרשים. אם הגיעו העדים ביום השלושים היו מכריזים על אותו היום כיום הראשון של החודש הבא, והחודש היוצא היה של עשרים ותשעה ימים. אם לא הגיעו עדים עד אז היו מכריזים על היום השלושים ואחד כהיום הראשון של החודש הבא, והחודש היוצא היה של שלושים יום. מיותר לציין שהואיל וידוע שהירח מקיף את כדור הארץ בעשרים ותשעה ימים וחצי היום - אין לך חודש של פחות מעשרים ותשעה ימים או של יותר משלושים יום.

במעמד הכרזת החודש העזרה היתה מלאה אנשים עד אפס מקום, והידיעה עברה חיש מהר מפה לאוזן בתוך העיר. מיד היו מדליקים מדורות על ראשי ההרים, וכך היו מעבירים את הידיעה על קידוש החודש לכל חלקי היישוב תוך שעה או שעתיים. עם ההכרזה על קידוש החודש פרשים היו יוצאים לכל מרכזי הגולה כדי למסור שם על התאריך הנכון. לפעמים הנסיעה ארכה ארבעה-עשר יום ואף יותר. אם כן ברור שפרשים שיצאו בראש חודש לא היו מגיעים ליישובים מרוחקים לפני פסח באמצע חודש ניסן, לדוגמה, או לפני שבועות בתחילת חודש סיון. אבל בני הגולה ידעו שראש חודש בטח היה באחד משני ימים (כי אין לך חודש של פחות מעשרים ותשעה ימים או של יותר משלושים יום, כאמור), ולכן בגולה היו חוגגים שני ימים טובים: אחד מהם בטח היה זהה עם היום שחגגו בארץ ישראל. לימים אלה קראו וקוראים "יום טוב שני של גלויות".

הזכות לקבוע ראש חודש על פי עדי ראייה מוענקת אך ורק לסנהדרין כשהיא יושבת בארץ ישראל. חכמי הארץ שמרו על זכות זו בכל משמר, כי היא העניקה להם מעמד בכיר ומרכזי בחיי היהודים בכל העולם. כשהשומרונים והרומאים שיבשו את מנגנון ההכרזה על-ידי מדורות, נשיא הסנהדרין, רבי יהודה הנשיא, שלח שליחים מהימנים לכל היישובים כדי למסור על ראש חודש. הסיסמה שזיהתה אותם כנציגיו האישיים מוכרת לנו היטב: "דוד מלך ישראל חי וקיים". בין כה ובין כה, פעם בכל חודש עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם היו מתייחדים עם מרכזיותה של ארץ ישראל בחייהם, במעמד קידוש החודש. כשהרומאים ביטלו את הנשיאות בשנת 425 לספירה גם קידוש החודש על-ידי עדי ראייה התבטל. מאז עד עצם היום הזה אנו מנהלים את הלוח העברי לפי הכללים האסטרונומיים שקבע הנשיא הילל השני בשנת 354 לספירה.

כל מה שנשאר לנו היום מהחג הססגוני והלאומי הזה הוא קומץ של תוספות לתפילה בלבד. בתפילת העמידה אנחנו מוסיפים "יעלה ויבוא"; קוראים חצי-הלל; קוראים קריאה מיוחדת מספר התורה (ואם חל בשבת כמו היום גם הפטרה מיוחדת); ויש תפילת מוספים מיוחדת לראש חודש. אבל מעבר לכך אין לראש חודש משמעות מיוחדת, ורוב עם ישראל בטח לא יודע מהו ועל מה הוא. לפחות אנחנו, המבקרים בבית הכנסת, יודעים על ראש חודש, שהרי מכריזים עליו בשבת שלפניו. אחד הסימנים המובהקים של חידוש הפעילות של הסנהדרין יהיה תחיית ראש חודש והפיכתו שוב לאחד הימים האהובים ביותר של עם ישראל. הברכה המסורתית לראש חודש היא "חודש טוב". וברוח זו אני מברך את כולנו בברכת שבת שלום וחודש טוב.