Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה בשבת פרשת לך-לך תש"ן, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. שבת זו הוכרזה על-ידי מרכז התנועה המסורתית כשבת עולים, זאת אומרת כשבת שבה אנחנו - החברים בתנועה - עושים משהו בקשר עם קליטת העליה. בשיחות שקיימתי לאחרונה עם רבנים עמיתים אני יודע שיש קהילות המקיימות היום כמה וכמה פעולות גדולות וחשובות: סעודות לכבוד עולים, קידושים במרכזי קליטה, תפילות עם עולים חדשים יחד עם פרנסי העיר וכיוצא בזה. ברור שלצד הברכה הגדולה הבאה לעולים עצמם, יש גם ברכה לא מבוטלת לקהילה המארגנת, הן באפשרות של קליטת חברים חדשים והן מצד הפרסום שהמעשה מביא לעושיו. משום מה בקהילה שלנו לא התייחסנו לנושא זה של שבת עולים, כבקשת מרכז התנועה, מלבד זה שאני מעלה את הנושא בדבר התורה שלי - שגם זו אחת מהאופציות שנזכרו בחוזר של התנועה.

ומה מתאים לשבת זו, פרשת לך-לך, להיות שבת שבה אנחנו חושבים על קליטת העליה! ולא בגלל האקטואליות של הנושא בלבד, עם כל הדיבורים על עליה גדולה מברית המועצות ומאתיופיה; אלא גם כי בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מעשה העליה הראשון בהסטוריה.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:

כך בצווי האלהי. וכעבור כמה פסוקים:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

בגלל קריאת הסיפור המחודשת מדי שנה נדמה לי שאין אנחנו תמיד ערים לחשיבות העצומה של המעשה המתרחש כאן. אברם, חדור רעיון רוחני חדש, עוזב את מולדתו, עוקר את עצמו מבני משפחתו הרחבה, והעברי הראשון עולה ארצה. מה הרעיון החדש שבגללו הוא עושה את המעשה המהפכני הזה, ובאלו אמצעים מעביר הוא את המסר לבני הארץ?

אברהם הוא אבי המונותיאיזם. האמונה באל אחד היה רעיון מהפכני - לא פחות מהפכני מכל תגלית אחרת בהתפתחות המוסרית של האנושות בדורותיה, ואולי גדול מכולם. אברהם, חדור אמונה חדשה, האמונה באל אחד, שהיא אחת התרומות הכבירות ביותר שעם ישראל תרם מעודו לכל האנושות כולה - אברהם זה עוזב את מולדתו ועולה ארצה. ויש מקום לשאול מדוע הוא עושה זאת? מדוע לא הפיץ את אמונתו החדשה בין מכריו, שכניו, בני משפחתו בארץ מולדתו? קל לנחש: לעולם אין הנביא מקובל בעירו. קשה לבני אדם לקבל רעיונות מהפכניים כשהם באים מצד השכן בן-תרח או מהדוד אבי. על-פי המדרש המוכר - כמעט עד לשבעה - המתאר את אברהם כשהוא מנפץ את אלילי אביו וטוען בפני האב הספקן שהאלילים נפצו את עצמם, על-פי מדרש זה אפילו אביו לא היה מסוגל להבין את משמעות האמונה באל אחד.

רש"י הבין את זה באופן יוצא מן הכלל. בפירושו לפסוק הראשון של הסידרא שלנו הוא מפרש כך:

"לך-לך" - להנאתך ולטובתך; ושם אעשך לגוי גדול, כאן אי אתה זוכה...

ואמנם, בעלותו ארצה מיד אברהם מתחיל להפיץ ברבים את הרעיון הרוחני החדש:

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ ... וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה': וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה:

תמונה מצטיירת של מטיף נודד העושה נפשות לרעיון חדש, לאמונה חדשה, לדת חשדה - מטיף בעל כשרון עצום למשוך את בני כנען מאמונתם האלילית אל האמונה הצרופה באל אחד ויחיד. והתמונה הזו מאוד משכנעת - עד שאנחנו קוראים הלאה! פרק י"ד בספר בראשית הוא פרק קשה ביותר, בשביל הפרשנים המסורתיים ובשביל החוקרים המודרניים כאחד. על-פי המתואר בפרק זה אברהם (שהיה עשיר מופלג - מולטי-מליונר במונחים שלנו) הקים צבא מתוך משרתיו ובני ביתו, והציל את אחיינו מידי שוביו.

כשאברהם חוזר דרומה, עטור נצחון, יוצאת לקראתו דמות אניגמטית ואפופת מסתורין.

וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר־מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל:

מי הוא מלכי-צדק, שהוא כהן לאל עליון? הרי אברהם היה אמור להיות ממציא הרעיון הזה! היכן העיר שלם? מדוע אברהם נותן למלכי-צדק מעשר - החלק העשירי של הרכוש? כפי שאמרתי, הפרשנים המסורתיים של ימי הביניים עושים שמיניות באוויר לפתור את הבעיות העצומות האלה. לגבי המקום אין קשיים: שלם היא ירושלים, ועל זה אין חילוקי דעות. אך מי האיש הזה שהוא מלך וכהן בירושלים? התירוץ הנפוץ ביותר במסורת היהודית הוא שמלכי-צדק הוא שם בן-נוח, כפי שמעירים רש"י ואבן-עזרא, ובעקבותיהם רמב"ן ובעל הטורים ואחרים.

ולכל זה אין צורך. היום אין לנו כל קושי לפרש אל נכון את הסיפור המוזר הזה, סיפור שבימי הביניים היה סתום וקשה. בשנות השלושים של המאה הזו בחפירות ארכיאולוגיות באתר ראס שמרא שבסוריה התגלו שרידי העיר הכנענית אוגרית. בין הממצאים המדהימים היתה ספרייה גדולה ועניפה. ספרי אוגרית מספרים לנו מפורשות על דתם ואמונותיהם של הכנענים - דברים שעליהם המקרא שלנו כמעט ולא מספר. מסתבר שלאלים המוכרים (בעל ועשתורת) היה אב זקן שקראו לו "אל", וכינויו היה "אל עליון" - עליון על האלים האחרים, מלך האלים.

כעת כל הסיפור בספר בראשית מובן: מלכי-צדק הוא כהן לאל הכנעני העליון, והוא מברך את אברם בשם אלהיו. משום מה, יש יהודים מסורתיים טובים המרגישים הרגשה לא נוחה במצב זה. הם שואלים: איך ייתכן שענקים של ימי הביניים טעו טעות גסה כל-כך? לעומתם - כך טוענים הטוענים - אנחנו גמדים; איך ייתכן שהגמד רואה יותר טוב יותר רחוק מהענק? לי נדמה ששאלה כזו מוזרה ביותר כשהיא באה מפיהם של יהודים מסורתיים. אפילו אם נקבל את ההשוואה בין ענקים וגמדים, אני מקווה שברור לכל בר דעת שהגמד הקטן ביותר אם מתיישב על כתפיו של הענק הוא יראה יותר טוב ויותר רחוק מהענק. אין זה מוריד מערכו של הענק. אם אנחנו יודעים להסביר פסוק מסויים יותר טוב מענקי ימי הביניים, במידה לא מבוטלת הדבר מתאפשר בגלל ההישענות שלנו על פועלם הכביר. אני חוזר על דעה שכבר השמעתי בעבר לגבי אלה בתנועה שלנו שאינם מקבלים את העיקרון של יהדות הלכתית המתעדכנת כל הזמן: כנראה הם רוצים לחיות במעין מאה שערים קונסרבטיבית, שבשבילי הוא דבר והיפוכו.

אך הבה נחזור לאברהם אבינו, העולה החדש שלנו.

מתגלית לנו שיטתו של אברהם: אינו דוחה את ברכת מלכי-צדק, אינו אומר בשצף קצף שאינו מקבל את הברכה כי אינו מאמין באל עליון - כפי שהיה עושה קנאי דתי של התקופה שלנו. אדרבא, אברם חוזר כמעט מילה במילה בברכת מלכי-צדק, אבל עם תוספת משמעותית ביותר של מילה אחת:

הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

על-ידי הפחת משמעות חדשה במושגים מוכרים ומקובלים אברהם מצליח להעביר את המסר שלו. נכון שיש אל עליון ושהוא קונה שמים וארץ - אלא מה: ה' הוא אל עליון קונה שמים וארץ. כך העולה החדש, אברם בן-תרח, עושה מהפיכה רעיונית כבירה - לא בקולות וברקים של הטפה מקוממת, אלא שופך משמעות מהפכנית אל תוך רעיונות מקובלים ונושנים. במובן הזה אנחנו, בתנועה המסורתית, בני בניו של אברהם אבינו גם במובן הרעיוני. כדברי רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך: "יש לנו עץ גדול להיתלות בו". שבת שלום.