Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל
והתנועה המסורתית


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה על פרשת עקב, ה'תשנ"ו, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. קראנו היום מהתורה קטע מוכר למדי: פרשה שניה של קריאת שמע. שניים מהפסוקים הקשים ביותר בכל ספרות הקודש, בשביל היהודי המודרני החושב, הם הפסוקים האלה שבפרשה זו:

הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם:

הפסוקים האלה קובעים באופן כמעט מוחלט שהתוצאה הישירה של עבודה זרה בפרט ושל אי-שמירת המצוות בכלל תהיה קללה מטיאורולוגית - בצורת ממושכת, כשלון היבול, ובסופו של דבר בגלל המצב הכלכלי הבלתי נסבל שנוצר - ירידה כללית מן הארץ הטובה. ואל-נא נשכח עד כמה שהיא טובה! למדנו היום מן התורה:

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה־מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:

והפסוקים האלה באים לפני פרשה שניה של קריאת שמע ממש! פירוש הדבר: אם לא תשמרו את מצוות ה' הארץ הטובה תהיה לארץ יבשה ומיובשת שאי-אפשר לחיות בה.

פסוקים אלה היו מוקד לביקורת רבה, שהרי ברור לכל מי שעיניו בראשו שהקללה המוצאת ביטוי בפסוקים אלה אינה מתבצעת. התלמוד כבר שם לב לקושי הזה. אם היתה תקופה בזמן המלוכה שעם ישראל היה שטוף עבודה זרה זה היה ללא ספק בימי מלכותו של אחאב מלך ישראל. אנחנו צריכים רק לזכור את השפעתה של איזבל המלכה ואת המאבק הנואש של אליהו הנביא נגד עבודת הבעל והתחרות המוזרה שהוא אירגן על הר הכרמל - וכבר נבין שאין זו גוזמה לומר שתקופת אחאב היתה תקופה של עבודה זרה נפוצה בכל העם. בתלמוד הבבלי [מסכת סנהדרין, דף קי"ג, עמוד א'] אנחנו קוראים כך:

אמר ליה [אחאב לאליהו]: השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא [אנו רואים שקללת משה אינה מתבצעת], דכתיב, וסרתם ועבדתם וגו' וכתיב, וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו'! וההוא גברא [אחאב] אוקים ליה [בנה לעצמו במות ל]עבודה זרה על כל תלם ותלם [על כל הר וגבעה], ולא שביק ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה [והגשמים היו כל-כך מרובים שלא היה מסוגל להגיע עליהם להשתחוות בגלל הבוץ]. מיד, ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד חי ה' אלהי ישראל... אם יהיה... טל ומטר וגו'.

אבל, לא זו בלבד שהתלמוד מכיר בעובדה שהאיום הגלום בתוך פרשת שמע לא תמיד בא לידי ביטוי, אלא בין גדולי ישראל היו שקראו תיגר על כל הרעיון של שכר ועונש באופן ישיר וגס כמו שהעניין בא לידי ביטוי בפרשה זו. רמב"ם [הלכות תשובה], נזקק לנושא, והוא מרמז שהחיים המתוקים הם בעצם דבר של מה בכך, ורק הגויים מתאווים להם. בפרק ח', הלכה ו' הוא כותב:

שמא תדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו - כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה. אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף.

והוא ממשיך לגמור את ההלל על תענוגות חיי העולם הבא.

אבל, האם זאת באמת תשובה לקושי? אפילו אם נניח, יחד עם רמב"ם, שהאדם השלם אינו מקיים את המצוות כדי להשיג שכר או בגלל פחד מעונש, בכל זאת כך התורה מתבטאת - ויהי זה רק בשביל האדם הפשוט ברחוב, שהוא כן זקוק לעידוד ואזהרה בקיום חיי הדת. אחד מחכמי אשכנז במאה ה-18, הרב יונתן אייבשוץ, מנסה לתקוף את הקטע ממסכת סנהדרין שקראנו לפני כמה דקות מזווית אחרת. הרב אייבשוץ מבקש לפרש את הפסוקים שבקריאת שמע כמשל ומליצה. אכן יש שכר, אבל השכר הוא שכר רוחני ולא חומרי. המטר מסמל את דעת ה', אותן התכונות שאנחנו מבקשים ממנו שלוש פעמים בכל יום חול:

אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה; חוננו מאתך דעה, בינה והשכל.

הדעת הזו מעשירה את הנשמה, מטפחת אותה, וגורמת לה לגדול - כמו שהמטר מטפח את הזרעים שבאדמה. נדמה שדבריו של הרב שאבו השראה מדברי הנביא:

כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו:

ובמילים שלי כך מפרש הרב אייבשוץ את המילים שבפרשה שנייה של קריאת שמע:

הִשָּֽׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם מדבקות בי ובמצוותי, ובמקום זה וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶֽם. מי שעושה כך בעצם בנה תריס בינו לבין הקדוש ברוך הוא, ואין לו עוד צינור תקשורת, אין עוד אפיק שדרכו דעת ה' יכולה לזרום ולטפח. אז נראה כאילו ש-וְחָרָה אַף־ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַיִם וְלֹֽא־יִהְיֶה מָטָר - אז נראה כאילו שהמטר האלהי, הגשם השמימי המרווה את הנשמה הצמאה הפסיקה לזרום; וְהָאֲדָמָה - הנשמה המתייבשת - לֹא תִתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ וכו'.

כך הרב הופך את האיום למעין נבואה המקיימת את עצמה: אלה שנשמותיהם סרות מאחרי ה' ואינם מחפשים עוד את מקור מים חיים, בסופו של דבר גולים למדבר רוחני שמם וגוועים שם מעצירת גשמים שהם עצמם יצרו. כל זמן שאנחנו, אישית, מתעסקים בתורה ובמצוות אנחנו שומרים את צינורות התקשורת פתוחים. אבל בכך אין די. התורה גם מצווה עלינו "ולימדתם אותם את בניכם". אנחנו, עצמנו, ההורים, צריכים להתעסק בהעברת התורה מדור לדור - לא מורים, לא רבנים, לא זרים. בספר תורה המילה "אותם" כתובה ללא האות ו', והמדרש מציע לקרוא במקום "ולימדתם אותם את בניכם" - "ולימדתם אתם את בניכם". כשהדור הצעיר יונק את תורתו רק ממורים ולא גם מהורים התורה הופכת מגן רווה שבו זורם מקור מים חיים למדבר שממה שאין כל נשמה יכולה לחיות בה.

בצורת מביאה לידי גלות. כך כתוב בפסוקים שלנו, וכך נאמר במדרש. במכילתא דרבי ישמעאל [מסכתא דנזיקין משפטים פרשה יח] כתוב על המילים "וחרה אפי בכם":

ר' ישמעאל אומר נאמר כאן 'חרון אף' ונאמר להלן 'חרון אף'; מה להלן עצירת גשמים וגלות, שנאמר 'וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ואבדתם מהרה מעל הארץ', אף כאן עצירת גשמים וגלות. ומה כאן חרב אף להלן חרב.

כפי שעצירת גשמים ממשית יכולה לגרום לגלות מהארץ הטובה, כך ניתוק הזרם הטבעי של תלמוד תורה יכול לגרום לגלות מהתורה. הפתרון בידינו. האתגר עומד בפני כל הורה בישראל להיות "איש הגשם", לרוות את צמאון נשמותינו אנו ואת נשמות ילדינו מבחינת "עשה זאת בעצמך". שבת שלום.