Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים

Green Line

דבר תורה בשבת פרשת בראשית תשנ"ו, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. פרשת השבוע גדושה סיפורים מוכרים היטב: סיפור מעשה בראשית, סיפור אדם וחווה בגן-העדן, וסיפור קין והבל. כל אלה סיפורים שכל ילד מכיר היטב, שכל אדם מישראל למד ותהה עליהם. כשקוראים סיפורים אלה כסיפורים נפרדים, וכשבודקים אותם באספלקריה של המדע הביקורתי המודרני אנחנו נשארים תמיד עם סימני שאלה ותהיות מרובות. אבל לי נראה שגם צריכים לראות בסיפורים אלה רצף של סיפורים, סידרה. כוונתי, שהתורה מסדרת את הסיפורים האלה לפי הסדר המסויים הזה כדי ללמד אמיתות עמוקות. כשקוראים את הסיפורים לא כסיפורים בודדים אלא כסידרה של סיפורים הבאים זה אחר זה למטרה פדגוגית מסויימת, ניתן לדלות מהמים העמוקים האלה פנינים שעליהם לא חשבנו קודם לכן.

קודם כל, התורה מביאה לנו סיפור על בריאת העולם לפי סדר מתוכנן מראש, והכתוב טורח לספר לנו הרבה פעמים שהעולם הזה הוא עולם טוב. לגבי כל חלק וחלק כתוב "וירא אלהים כי טוב", ולגבי המכלול הסופי כתוב "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". לאחר מכן, התורה מספרת על כך שאחד המרכיבים בעולם הזה, האדם - שהוא הנברא הנשגב ביותר והמושלם ביותר - מגלה שיש ביכולתו למרוד ביוצרו, והוא אומנם עושה כן. האדם באמת נברא בצלם אלהים, ויש בו יכולות אדירות, אבל בין היכולות הללו נמצאת היכולת לעשות את הרע בעיני ה'. בסיפור קין והבל היכולת הזו באה לידי ביטוייה הקשה ביותר, ומתבצע הרצח הראשון. האדם גילה את התיסכול, ואת הפתרון הקל והמהיר לתיסכוליו - האלימות.

בחול המועד סוכות ראיתי תוכנית בטלוויזיה שבה אנתרופולוג בעל שם עולמי ביקש לבדוק את השאלה: האם האדם אלים באופן טבעי או שמא האלימות של האנושות היא תכונה נלמדת ונרכשת. על רקע האירועים עלי אדמות במאה העשרים בכלל ובאיזור שלנו לאחרונה בפרט, השאלה הזו היא חשובה ביותר. שהרי אם האלימות האנושית הינה תכונה טבעית - אין מה לעשות, ועלינו להסתגל לאפשרות שאכזריותו של האדם כלפי האדם הינה תופעה שתלווה אותנו עד סוף כל הדורות. אולם, אם האלימות הינה תכונה נרכשת למין האנושי - יש מה לעשות, וניתן למצוא דרך לבער אותה מתוכנו. האפשרות הראשונה מעניקה תחושה של ייאוש, והשנייה פתח תקווה לעתיד טוב יותר.

בתוכנית הטלוויזה כמובן, לא התייחסו כלל ועיקר לא לתורה ולא לדת. אבל מאוד מעניין שהמסקנות הסופיות שהוסקו בתוכנית תואמות להפליא את הלקחים שניתן להפיק מהמסופר בפרשת השבוע בנושא זה. המדען בתוכנית הטלוויזיוני הוכיח שהאדם אינו חיה אלימה על פי טיבעו, אלא שהאלימות החברתית נלמדה ונרכשה עם המעבר לציוויליזציה לפני כעשרת אלפים שנה. כל זמן שאין לאדם לא רכוש ולא שטח פרטי - אינו אלים. ברגע שיש לו משהו שהזולת יכול לקחת ממנו הוא נעשה אלים. לפי האנתרופולוגיה המודרנית, המעבר לחיים בכפר ובעיר הוא שיצר את האלימות האנושית.

ומה מספרת התורה? אחרי הרצח של הבל, כתוב:

וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן.

ומה עשה קין בארץ נוד? כתוב:

וַיְהִי בֹּנֶה עִיר

על-פי התורה הרוצח הראשון גם היה זה שהתחיל את המעבר לחיים בתוך ריכוזי אוכלוסיה - עייור, אורבניזציה. והמעבר לערים יוצר סיבילזציה ותרבות כפי שאנחנו מכירים אותן, שהרי התורה מספרת על צאצאיו של קין בעריהם: נכדו האחד היה לאבי החקלאות, נכדו האחר היה לאבי המוסיקה, ולגבי נכדו השלישי כתוב שהוא היה "לוטש כל נחושת וברזל" - ראשית התעשיה. חקלאות, מוסיקה ותעשיה מוכרות לנו היטב כסימנים מובהקים של תרבות וציוויליזציה. רש"י, מביא מדרש המבקש לבדוק יותר קרוב את מהות התעשיה של תובל-קין שהיה "לוטש כל נחושת וברזל". רש"י מעיר שבעיקר מדובר כאן בתעשיית יצור כלי-הזיין וההרג ההמוני - תעשיית החימוש.

אם כן, לפי תורה, העיר נוסדה על-ידי מרצחים, והיא שיצרה את הדברים היפים של התרבות האנושית, וגם את הדברים המכוערים ביותר של האנושית - לא חקלאות ומוסיקה בלבד, אלא גם כלים להרג והשמדה. והתורה גם מספרת ללא כחל וללא סרק שהתכונה החדשה הזו, האלימות החברתית, הלכה והתחזקה במין האנושי. למך - דור חמישי מקין - כבר מתרברב בפני נשותיו:

כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

מעניין הדבר שמיד אחרי הסיפור המדכא הזה התורה עוברת לפרק משעמם על תולדות האדם, דור אחרי דור מאדם ועד נוח. אבל אני מבקש להצביע במיוחד על ראשית הפרק, פרק ה'. כתוב בתורה:

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.

הפסוק הזה משחק תפקיד באחת המחלוקות המפורסמות בין שני חכמים גדולים. בספר ויקרא נמצא ביטוי מוכר לנו היטב:

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

מצווה לאהוב את רֵעַ. מי הוא רֵעַ? על כך אנו לומדים מההקשר של הפסוק כולו:

לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'.

אם כן, הרֵע הוא אחד מבני עמך, יהודי כמוך, ואנחנו מצווים לאהוב את כל היהודים, ושעל האהבה הזו להנחות אותנו ביחסים שבינינו לבין עצמינו. על הפסוק הזה, "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא, "זֶה כְּלַל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה". ובמסכת שבת שבתלמוד הילל הזקן מסביר שפירוש הדבר:

דְּסְנֵי עֲלָךְ לְחַבֵרְךָ לָא תַּעֲבֵד [מה שאצה שונא על תאשה ליהודי אחר] - זוֹהִי הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְאִידָּךְ [והשאר] פֵּרוּשָׁהּ הִיא

והכוונה ברורה: כל יהודי צריך להתנהג כלפי כל יהודי אחר בהתנהגות המוכתבת מתוך יחסי אהבה, ולכל הפחות עליו להימנע מלעשות לו מה שהוא לא היה רוצה שזולתו יעשה לו. הליכודניק צריך לאהוב את המערכניק, ואיש העבודה צריך לאהוב את אנשי "זו ארצנו"; החרדים צריכים לאהוב את חברי מר"צ, ואנשי שלום עכשיו צריכים לאהוב את תומכי מולדת; והמתיישבים ביהודה ושומרון צריכים לאהוב את החיילים הבאים לפנות אותם משם.

אך נדמה לי שלא כל הרבים הללו המכירים היטב את אימרתו של רבי עקיבא, מודעים לכך שאין זה כל המדרש כולו. ברשותכם, נביא את כל המדרש.

'ואהבת לרעך כמוך': אמר רבי עקיבא, זה כלל גדול בתורה; אמר בן-עזאי: 'זה ספר תולדות האדם' - זה כלל גדול מזה.

מדוע חולק בן-עזאי על רבי עקיבא, ומדוע מביא הוא את הפסוק שבתחילת פרק ה' בפרשת בראשית, ומצביע עליו ככלל גדול מהכלל "ואהבת לרעך כמוך"? ברור שכוונתו להמשך הפסוק:

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.

לפי בן-עזאי החובה הרובצת על כל יהודי לאהוב כל יהודי אחר אומנם מהווה כלל גדול בתורה; אבל יש כלל גדול מזה: והוא החובה להכיר שכל האנושות כולה נבראה בצלם אלהים, ושאין הבדל מהותי בין אחד למשנהו. כיהודים אנחנו יודעים שאם יש הבדל בין בני האדם, לפי תפישת התורה, הוא הבדל הנובע מהיחס לערכים ולנורמות, ולא מגֶּנִּים תורשתיים או מצבע העור. בעל המדרש אומר:

מעיד אני עלי שמים וארץ - לא יהודי ולא גוי, לא איש ולא אשה, לא בן-חורין ולא עבד, אלא על פי מעשיהם שכינה שורה עליהם.

הציוויליזציה יצרה את האלימות באדם, ורק האהבה יכולה לבער מתוכנו את האלימות הזו; ורק ערכי תורה כשהם מיושמים הלכה למעשה יכולים להביא לאהבה מיוחלת זו. אני נזכר בתמונה המרגשת שראינו לפני כמה שבועות כשיהודה ווכסמן, יהודי שומר מצוות ואביו של נחשון ווכסמן ז"ל, נפגש עם אביו של אותו ערבי שרצח את בנו - גם הוא אדם דתי השומר את מצוות האיסלם. שני האבות האלה התנשקו ובכו, והסכימו שאסור היה לאחד לרצוח ואסור היה שהשני יירצח. כשהעולם יגיע ליישום מלא של הכלל אליבא דבן-עזאי נהיה מוכנים לקבל פני משיח. עוד ארוכה הדרך, שהרי עוד לא זכינו ליישום אפילו חלקי של הכלל אליבא דרבי עקיבא. שבת שלום.

Green Line