Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים

Green Line

דבר תורה בשבת פרשת בראשית תשנ"ג, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. התחלנו היום מחזור חדש של קריאת התורה. טבעי הדבר שהפרובלמטיקה של הסוגיה הראשונה של התורה תמשוך את עניינו של הרב הדורש כאבן שואבת: מה אומרת לנו התורה על בריאת היקום, ואיך נוכל להבין את הסיפור הזה לאור הידיעות שלנו המודרניות. ואומנם, לפי שנה ולפני שנתיים כך עשה הרב הזה. אבל, יש עניינים אחרים בפרשת בראשית - עניינים לא פחות מרתקים, ולדעתי יותר חשובים ויותר אקטואליים. אם כן, הנושא שלנו היום איננו מעשה בראשית, אלא שתי הפרשות הבאות: פרשת אדם וחווה ופרשת קין והבל. הנושא אינו היקום ומקורו; אלא האדם וטבעו.

אולי יאמר המשיב הנמהר, שלא חשוב מה מספרת התורה על טבעו של האדם, שהרי בעידן שאחרי זיגמונד פרויד אנחנו יודעים הרבה יותר על טבעו של האדם ממה שיספר לנו איזה סיפור עממי ילדותי על זוג בגן-עדן עם חיות מדברות ואילנות נושאי פרי משכיל או מחייה. אדם כזה יזהיר אותנו שאלו סתם אגדות, ויפה הטיפול בהם לסוציולוג ולהסטוריון; אם רצוננו לדעת על טבעו של האדם עלינו לשאול את הפסיכולוג. כך ישיב המשיב הטיפוסי והנמהר. והוא טועה טעות עצומה.

אחד מגדולי ישראל מכל הזמנים הוא רבינו משה בן מיימון. אחד הספרים החשובים שכתב רמב"ם הוא פירושו למשניות. בפירושו לפרק העשירי של מסכת סנהדרין, הוא נדרש לעניין של מדרשי חז"ל. הוא מגדיר את המדרש כסיפור בעל צורה חיצונית פשוטה, שאין תוכו כברו, ושמשמעותו האמיתית לא ברובד העליון והפשוט, אלא ברובד העמוק יותר, הרובד המתברר רק למעמיקי מחשבה והתבוננות. רמב"ם מסווג בני אדם לשלושה סוגים, לפי התגובה שלהם למדרשי חז"ל. בני הסוג הראשון רואים רק את הרובד העליון של פשטות הסיפור, מאמינים בכל לבם בקדושת דברי חז"ל, ולכן מייחסים להם דברים שלפי פשטם הם טפשים בהדיא, בלתי אפשרים ואף מגוחכים; ואלה מאמינים שזו גדולתם של החכמים!

בני הסוג השני גם הם רואים רק את הרובד העליון של פשטות הסיפור, ועקב כך באים לידי זלזול בחכמים ושופטים אותם לרעה בגלל המדרשים האלה. רמב"ם אומר שבני הסוג השני הם בדרך כלל בעלי השכלה כללית רחבה שלא העמיקו בהשכלה יהודית.

כמובן, לאחר מכן רבינו מוסיף גם את הסוג השלישי - המעטים המבינים שהמדרש של חז"ל הוא סיפור בעל צורה חיצונית פשוטה שאין תוכו כברו, ושמשמעותו האמיתית לא ברובד העליון והפשוט של הסיפור, אלא ברובד העמוק יותר, הרובד המתברר רק למעמיקי מחשבה והתבוננות, כפי שאמרנו. אלה, בני הסוג השלישי הם מסולתה ומשמנה של האומה היהודית, לפי דברי הרב. ואז הוא מוסיף, כמעט כלאחר יד, הערה חשובה ביותר: אם כך בני אדם מתייחסים למדרשים של חז"ל - מה ניתן לעשות כשהם מתייחסים כך גם למדרשים שבמקרא? ברגע שרמב"ם מאיר את עינינו שיש מדרשים, אגדות, גם במקרא, הוא פותח לנו פתח חשוב ביותר. הוא מאפשר לנו להיות חלק מהסוג השלישי של מבינים - אותו סוג המבין שסיפור כמו אדם וחווה בגן עדן וסיפורם של קין והבל הם בעצם מדרש מקראי - סיפור בעל צורה חיצונית פשוטה, שאין תוכו כברו, ושמשמעותו האמיתית לא ברובד העליון והפשוט, אלא ברובד העמוק יותר, הרובד המתברר רק למעמיקי מחשבה והתבוננות. תפקידנו להעמיק במחשבה ולדרוש את הסיפורים כדי לדלות מהם את משמעותם הנסתרת והאמיתית.

ברור, שמדרש טוב הוא כמו אבן יקרה המאירה ונוצצת בכמה וכמה פנים. את הסיפור של אדם וחווה בגן עדן, לדוגמה, רמב"ם עצמו מפרש עם דגש חזק במשמעות הסמלית של הנחש. לפי פירוש זה, הנתמך על-ידי כמה וכמה מדרשי חז"ל, הנחש בסיפור הוא סמל פאלי, והפרי שאכלו בני הזוג המסכנים משכיל בכיוון של מודעות מינית. אך אין זאת המטרה שלנו היום, ומי שרוצה להמשיך ללמוד על זה יצטרך להעמיק וללמוד בספרו של רמב"ם "מורה נבוכים". היום אנחנו רוצים לבדוק את המשמעות הכללית של הסיפור.

בסוף סיפור הבריאה הראשון האדם נברא ככתר הבריאה: רק האדם נברא בצלם אלהים, רק האדם זוכה לברכה, ומתמנה שליט כמעט כול-יכול עלי אדמות. האדם בר-שכל, אחרת הוא לא היה מסוגל לקבל את הציווי האלהי, "וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן"; שהרי חיות אינן מבינות דיבור סתמי - ניתן לאלף אותן לציות בלבד; האדם מגלה הבנה: הוא בעל שכל ממש מההתחלה. הוא בעצם כמעט בדרגתו של האלהים עצמו, כפי שאומר המשורר בספר תהילים: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ". האדם בעל כשרונות נשגבים וכמעט אלוהיים; מה ימנע ממנו לשחק אלהים ולהביא כליה והרס לכל הבריאה כולה? ברור שבשלב ראשוני זה האדם מסוגל לכל דבר, ורק דבר אחד יכול למנוע ממנו את אפשרות ההרס: שהוא יבין בשכלו שעליו להגביל את עצמו על-ידי ציות לציווי האל. רק מצווה אחת תספיק ללמד אותו שהוא חייב להיות ממושמע, מצוה פשוטה ובלתי משמעותית.

ההמשך, בסיפור הבריאה השני, עוקב אחרי נפילתו של האדם מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, שהרי בדבר פשוט זה הוא נכשל באופן מוחלט. קשה לאדם להגביל את עצמו, לציית לציווי עליון. חוסר יכולת זו לקבל הגבלות, מביא את האדם, בסופו של דבר, לאבד את מעמדו הנשגב. הוא לא איבד מכשרונותיו - שהם טבעיים לו: הוא עדיין שיא הבריאה, הוא עדיין שולט עלי-אדמות, הוא עדיין בר שֵׂכֶל נשגב - שֵׂכֶל כזה שיאפשר לו להבין את עמקי סודותיה של עצם היקום. "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ." האדם יכול להציל עולם ומלואו ולהעשירו; האדם גם יכול לגרום שהכל יכלה בתמרת עשן בעלת הרס סופי ומוחלט. ואין כבני הדור שלנו שמבינים את המֶסֶר הזה. דווקא בגלל היכולת הזו כשאיננה מלווית במוכנוּת לקבל מרות עליונה בלתי מסוייגת, דווקא בגלל יכולתו זו האדם מגורש מגן העדן שלו: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים, "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע. וְעַתָּה, פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם..." וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם."

אבל אין זה סופה של נפילתו של האדם. לא זו בלבד שאין האדם הנשגב הזה מסוגל לקבל מרוּת בוראו, הוא אפילו אינו מסוגל לשלוט בעצמו ולהימנע מרצח ונטילת הנפש - הרודן הזה שהוא בעל שליטה בלתי-מסוייגת עלי אדמות. האדם הוא בעל היכולת לבחור את דרכו ואת התנהגותו, ואין האלוהים כופה עליו התנהגות כלשהי - שהרי האדם נברא בצלם אלהים. סיפור קין והבל מגלה לנו עוד אמת על האדם: רק האדם עצמו יכול לשלוט באדם, ואם אין האדם שולט בעצמו הוא בעצם לא ניתן לשליטה. שוב, אין כבני הדור שלנו שמבינים את המֶסֶר הזה שהאדם מסוגל לבצע את המעשים השפלים ביותר שמוחו הנשגב מסוגל להגות. דבריו של האלוהים לקין מתמצתים את הרעיון של יצר הטוב ויצר הרע: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב - לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ; וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ". כאן היצר הרע, הנטיה של האדם לא לשלוט בדחפיו האפלים, מתואר כחייה טורפת הרובצת בפינה ומחכה לרגע שהיא יכולה לטרוף את האדם. "וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" - אתה, ולא האלוהים.

במדרש המקראי הנפלא הזה, כמובן, ניתן להמשיך ולדלות פנינים עד בלי די כי "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם". אך לצערי אין כאן מקום להאריך. ביקשתי להדגים את הטיפשות בטענה שאין לסיפורים על אדם וחוה ועל קין והבל משמעות בשביל הדור שלנו. אדרבא ואדרבא: אין כמו הדור שלנו שחייב להעמיק בסיפורים אלה ולהתאמץ להבינם עד תום. כי בנפשנו היא - תרתי משמע! שבת שלום.

Green Line