Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה בשבת פרשת בראשית תשנ"א, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. פרשת השבוע מרגשת אותנו מחדש כל פעם שאנחנו קוראים אותה, אך באותה המידה היא גם גורמת לנו מבוכה לא מעטה. היא מרגשת אותנו כמו שמרגש כל סיפור מוכר ובעל משמעות שאותו קוראים במחזוריות, כשבא הרגע להקשיב מחדש למילים המוכרות היטב. בשבילנו מחזור חדש של קריאת התורה יוצא לדרך עם הסיפור הנשגב של בריאת העולם. אך דא עקא בעיא. בשבילנו, בדור שלנו, הסיפור הנשגב הזה על בריאת העולם הפותח בחגיגיות כל-כך מרגשת את התורה כולה - הוא הוא גם הגורם המביך. אבותינו לא מצאו בסיפור מעשה בראשית כל פגם וכל דופי, כי הסיפור לכשלעצמו לא סתר את הידיעות שלהם, ולכן לא היתה להם כל סיבה להרהר אחרי דברי הכתוב. אם כתוב שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו בשישה ימים וביום השביעי שבת ממלאכתו, אז בשבילם כך היה, ולא היתה להם שום סיבה טובה להרהר אחרי זה.

לא לנו התמימות המבורכת הזו; בשבילנו יש משמעות מודגשת לדברי קוהלת: "מוסיף דעת מוסיף מכאוב" - שככל שאנחנו יודעים יותר כך אנחנו יוצרים עבור עצמנו ניפוץ אשליות כואב יותר. בעידן החדש אין אנו יכולים לקבל עוד את הסיפור הנפלא הזה כמשמעו, ועובדה זו מכניסה אותנו למבוכה. מחד גיסא, אם נקבל את הסיפור האם בכך אין אנחנו מתכחשים למציאות כפי שבני הדור מכירים אותה אחרי מאות שבשנים של מחקר מדקדק? ומי גדול לנו מרמב"ם שהזהיר אותנו כבר לפני שמונה מאות שנה שלא תהא לנו סתירה בין הכתוב בתורה לבין הידוע לשכלנו הישר. מאידך גיסא, אם נעדיף את הגירסה המדעית של בריאת העולם על פני מסורת התורה, האם בכך אין אנחנו הורסים במחי יד את כל הבסיס לאמונתנו היהודית?

זוהי המבוכה שלנו. לדעתי, יש שתי דרכים לפתור בעיה כזו. האחת היא לתת העדפה לאחת הגרסאות - ולעזאזל עם הגירסה האחרת. אופציה זו נבחרה על-ידי אחינו החרדים; אך לעניות דעתי אין אופציה זו עומדת לרשותו של היהודי הקונסרבטיבי - לקבל את הגירסה המקראית ולזרוק לפח האשפה את הגירסה המדעית.

אם כן עלינו לבחור בדרך השניה: יישוב הסתירה שבין שתי הגרסאות. גם את זה ניתן לעשות ביותר מאשר דרך אחת. יש אפשרות להבין מחדש את האופי ואת התכונות של אחת מהגירסאות כך שניתן יהיה לתת לה להמשיך להתקיים לצד הגירסה האחרת המועדפת. אולי תהיה לנו הזדמנות בעתיד להרחיב את הדיבור על אפשרות זו. אך היום אני גודר את עצמי לדל"ת אמותיה של האפשרות השניה, שהיא להראות שמה שידוע לנו מן השכל הישר כבר טמון למעשה בכתוב, ולכן אין מן ההכרח סתירה ביניהם.

זאת דרכו המועדף של המדרש בדרך כלל, וגם עלינו להסתכל בכתוב בעיניים פקוחות וללא דעות מוקדמות, כפי שעושים בעלי המדרשים. מה אומר הכתוב? מה הוא רוצה לומר? האם באמת ייתכן שבסיפור המוכר על מעשה בראשית יש רמז למליוני שנות התפתחות הדרגתית? דעתי היא שאין רמז כזה בכתוב וגם שהכתוב לא התכוון לרמוז על כך. אך אין זאת השאלה, כפי שעבור בעלי המדרשים כזאת לא היתה השאלה. עבורם ועבורנו השאלה היא האם אנחנו יכולים למצוא רמזים בתוך הכתוב הבלתי נדלה הזה לדברים שלנו חשוב למצוא שם, אפילו אם רמזים אלה אינם כוונת הכתוב לפי הפשט? בעלי המדרשים אכן מצאו רמזים כאלה, שהרי זה בדיוק ההבדל שבין הפשט של הכתוב לבין הדרש.

במדרש בראשית רבה יש מחלוקת בין שני חכמים על כוונת הכתוב במעשה בראשית. האם הכתוב רוצה לומר שהיקום נברא במאמר אחד? - דהיינו שהיה מעשה בריאה אחד ויחיד, ושאותו מעשה מתואר בפסוק הראשון של התורה: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". נקודה? או שמא הכתוב רוצה לומר שהיקום נברא בעשרה מאמרים - דהיינו כל פעם שמופיע הביטוי "ויאמר אלהים יהי משהו" וביטויים דומים לו מדובר בהתערבות אלהית חדשה ומעשה בריאה חדש עד לעשרה במספר. הנה המדרש עם דברי הסבר שלי.

רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר: 'ויכולו השמים והארץ' בזמנן 'וכל צבאם' בזמנן.

רבי יהודה בר עילאי דוגל בגישה שכל דבר נברא בזמנו, זאת אומרת שהיו הרבה מעשי בריאה.

אמר ליה רבי נחמיה: והא כתיב 'אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם' - מלמד שבו ביום נבראו, בו ביום הוציאו תולדות!

חברו של רבי יהודה, רבי נחמיה, מציג גישה שהכל נברא בבת אחת, "בו ביום".

אמר ליה: והכתיב 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, יום שני, יום שלישי וכו'?!

רבי יהודה מצביע על כך שהכתוב לכאורה סותר את דברי רבי נחמיה כי הוא מדבר במפורש על בריאה התפתחותית מחולקת לימים לפי סדר.

אמר ליה רבי נחמיה: כמלקטי תאנים הן - כל אחד ואחד הופיע בזמנו.

רבי נחמיה אומר שכשאדם מוריד תאנים מן העץ התאנים לא נבראו באותו רגע, אלא היו טמונים ומוכנים בתוכו, וכל תאנה ותאנה הופיעה בזמנה הנכון. כך גם לגבי מעשה בראשית: עולם ומלואו היו טמונים כבר באותו מעשה בריאה אחד ויחיד של "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"; כל פריט יכול היה להופיע בזמן הנכון כי התפתחותו כבר היתה גלומה בתוך הבריאה המקורית. שפירוש זה לדבריו העממיים של רבי נחמיה הוא הנכון מתחוור מסיום המדרש:

רבי ברכיה על הדא דרבי נחמיה אמר, 'ותוצא הארץ' דבר שהוא היה פקוד בידה.

רבי ברכיה מצביע על ביטוי כמו 'ותוצא הארץ' - ביטוי שמופיע כמה פעמים בסיפור מעשה בראשית - ומפרש שהארץ הוציאה מה שכבר היה בתוכה ורק מחכה לרגע הנכון לצאת.

המשמעות של מחלוקת זו שבין שני החכמים בשבילנו היום ברורה. רבי יהודה מציג את הגישה המסורתית ומפרש את הבריאה כהתערבות מתמדת של האלהים בתהליך התהוות היקום. רבי נחמיה, לעומת זה, מניח מעשה בריאה אחד ויחיד; אחרי זה האלהים לא התערב בתהליך ההתפתחות של העולם. הכל כבר היה טמון בתוך הבריאה המקורית וכל דבר ודבר רק מחכה לרגע הנכון להתפתחותו לפי הטבע. גישתו של רבי יהודה סותרת באופן מוחלט את ידיעותינו על התהוות העולם. לא כן גישתו של רבי נחמיה, שללא קושי רב ניתן ליישר את ההדורים בינה לבין תורת המפץ הגדול המקובלת היום. איזו גישה עדיפה לנו? והלא כבר הצבעתי על כך שרמב"ם הזהיר אותנו כבר לפני שמונה מאות שנה שלא תהיה לנו סתירה בין הכתוב בתורה לבין הידוע לשכלנו הישר. הפוך בה והפוך בה דכולא בה. שבת שלום.