Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה על פרשת זכור, ה'תשס"ב, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. שתי חגיגות אנחנו מציינים בשבת זו, האחת על שמחה שהיתה והשניה על שמחה שתהיה. השמחה שתהיה היא כמובן שמחת חג הפורים שחל בעוד כמה ימים. השמחה שכבר היתה היא השמחה מפסיקת בג"צ שפסק ביום ד' שיש לרשום במרשם האוכלוסין מגויירי תנועתנו כיהודים. כבר שבע שנים ארוכות ראשי התנועה שלנו נאבקים ברשויות המדינה בפני בית הדין הגבוה לצדק כדי שאותם בני-אדם שבחרו מרצונם החופשי להתגייר באמצעות התנועה המסורתית יוכרו על-ידי המדינה כיהודים. המשמעות הברורה ביותר להכרה זו היא רישום הלאום בתעודת הזהות שלהם כלאום יהודי.

השמחה שעוד תהיה היא, כאמור, זו של חג הפורים החג שבו אנחנו מציינים בשמחה גדולה מאוד איך יהודי שושן ניצלו מהמזימה הארורה של המן האגגי, שביקש להרוג את כל היהודים בכל מלכות המלך אחשורוש. התערבותם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה סיכלה את המזימה, כידוע לכל ילד ולכל בר-בי-רב.

מה שאולי לא ברור היא העובדה שיש קשר איתן בין שתי השמחות הללו. כדי לגלות את הקשר עלינו לבדוק קצת את המקורות.

מה ידוע לנו על המן הרשע? במגילת אסתר הוא מוצג בפנינו כ"המן בן המדתא האגגי". מה פירוש "האגגי" מתבאר מההפטרה שהפטרנו היום. אגג היה מלך העמלקים. בצאת ישראל ממצרים העם העמלקי תקף את השיירה של בני ישראל. הפרשה שקראנו היום מן התורה מסבירה את הטקטיקה של העמלקי:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵֽאתְכֶם מִמִּצְרָֽיִם: אֲשֶׁר קָֽרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל־הַנֶּֽחֱשָׁלִים אַֽחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִֽים:

אם כן, העמלקים לא תקפו את הזכרים שצועדים בראש השיירה אלא את החלשים - הנשים והטף - שהזדנבו בסוף השיירה. הואיל ומעשה זה מהווה בשבילנו אב-טיפוס של כל מעשי האיבה של לא-יהודים נגד יהודים רק בגלל זה שהם יהודים, התורה מזהירה אותנו שלעולם לא נשכח מה שעשה לנו העמלקי.

וְהָיָה בְּֽהָנִיחַֽ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַֽחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּֽח.

החובה הזו, למחוק את זכר עמלק מתחת השמים, היא הקשר בין הקריאה של פרשת זכור מן התורה לבין ההפטרה. שּאול המלך מצטווה על-ידי שמואל הנביא למלא את מצוות ה' ולנהל מלחמת חורמה נגד העמלקים: הוא חייב למחוק אותם מתחת לשמים ולא להשאיר להם כל שריד מכל סוג שהוא. אבל שאול אינו עושה כן, אלא משאיר בחיים את אגג מלך העמלקים וחלק גדול מהרכוש העמלקי. חכמינו מסבירים שבגלל אי-ציות זה של שאול לדרישה למחוק את עמלק מהעולם הזה היא שגרמה לכך שצאצאי אגג העמלקי הציקו לישראל במשך הדורות. ולא בלבד צאצאים ממש כמו המן הרשע אלא גם צאצאים אידיאולוגיים במשך כל הדורות. מחשבתו הרעה של המן הרשע חיה וקיימת עד עצם היום הזה.

אולם, יש מקום לשאול על מוצאו של העמלקי בכלל. מה יכול לגרום לכך שבמשך מאות דורות עם ישראל סובל מהתקפות ורדיפות אכזריות כפי ששום עם אחר לא סבל בכל ההסטוריה של המין האנושי? במה חטא ישראל שהביא על עצמו את הסבל והכאב של העמלקים בכל הדורות? תשובה לשאלה זו אנחנו מוצאים בגמרא [מסכת סנהדרין דף צ"ט ע"ב]. בגמרא שם יש מדרש. המוצָא של המדרש בפסוק מאוד פשוט בחומש בראשית. בפרשת וישלח יש רשימה ארוכה מאוד - ומשעממת למדי! - של צאצאיו של עשיו, אחיו של יעקב אבינו. ובתוך הרשימה הזו מוזכרת אשה אחת, תמנע, אחותו של אדם בשם לוטן. והגמרא שואלת "אחות לוטן תמנע מאי היא?" - מדוע הכתוב מטריד את עצמו להזכיר עובדה בלתי-חשובה זו? והגמרא משיבה לשאלת עצמה:

תמנע בת מלכים הואי דכתיב אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא

תמנע היא בת מיוחסת של משפחה מלכותית בעם האדומי, נסיכה ממש.

בעיא לאיגיורי

- היא רצתה להתגייר. תמנע סלדה מהחיים של עמה וביקשה להצטרף לעמו של ישראל, מתוך רצון עז להיות חלק מעמנו.

באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה.

כשתמנע מופיעה בפני בית-הדין המיוחס ביותר מכל הדורות, הדיינים - אברהם, יצחק ויעקב אבותינו - לא קיבלו את תמנע לגיור, אלא דחו אותה.

הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו.

תמנע לא חזרה אל עמה, אלא ניסתה דרך אחרת להיות חלק מבני אברהם ויצחק. ליצחק היה בן שני ואצל משפחת עשיו היא כן תתקבל, אבל בתור פילגש עלובה.

אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת.

היא מעדיפה להיות פילגשו של אליפז בן עשיו מאשר להיות מלכה בעמה היא, שהרי אליפז בכל זאת הוא נכדו של יצחק אבינו.

נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל.

התורה מספרת שבנם של אליפז ותמנע היה עמלק, צורר ישראל בכל הדורות.

אי טעמא? דלא איבעי להו לרחקה!"

והגמרא שואלת למה? ומשיבה שזה בעצם עונש על כך שאברהם יצחק ויעקב לא היו צריכים לדחות את תמנע אלא לקבל אותה כגיורת לכל דבר.

והא לנו הקשר בין שתי השמחות שהזכרתי בראשית דברי. יש קשר מדרשי בין קבלת גרים בסבר פנים יפות לבין הסבל שעמלק מנסה לגרום לנו בכל דור ודור. כשמישהו מבקש בכל לבו להצטרף לעם ישראל מתוך אהבה, הערכה ורצון עז להיות חלק מאומה זו, אין מקום לדחות את הגר, אלא לקבל אותו בשתי ידיים פתוחות באהבה, ולקרב אותו אט-אט לא רק לעם ישראל אלא גם לתורת ישראל. זוהי הגישה שלנו בקבלת גרים, וזוהי הגישה שקיבלה אישור השבוע מבג"ץ, וזהו הקשר בין שתי השמחות. קבלת תמנע כגיורת היתה מונעת את פגעי עמלק מישראל בכל ההסטוריה. גם את זה ראוי שנזכור בשבת זכור ושלא נשכח כמצוות הכתוב. שבת שלום וחג פורים שמח!