Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

דברי תורה מלוקטים

Green Line

דבר תורה על פרשת ויקרא, ה'תשס"ד, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. היום התחלנו לקרוא בחומש ויקרא. כפי שהסברתי כמה וכמה פעמים, בזמן שבית־המקדש היה קיים הילדים שנכנסו לכיתה א' בגיל 6 היו מתחילים לימודי קודש עם ספר ויקרא דווקא. אלה היו הילדים של הכהנים, שבבוא היום יצטרכו להכיר בפרוטרוט את כל המצוות שבפרשת ויקרא כדי לתפקד כהלכה בָעֲזָרָה. וודאי שאתם זוכרים שהיו כותבים את הפסוקים הראשונים של פרשת ויקרא על לוח־יד והיו מורחים דבש על הלוח. הילד היה מצביע באצבע על המילים שאותן הוא צריך לפענח

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם.

ובאופן טבעי, ברגע של היסוס, היה מכניס את האצבע לפה - ואז היה מרגיש כמה מתוקים הם דברי תורתנו הקדושה. היום, כך נדמה לי, אפילו ב"חיידר" החרדי ביותר, הילד לא יתחיל ללמוד חומש בפרשת ויקרא. כל המושגים הדוחים הללו: קרבן, עולה, חטאת,אשם, מנחה, שחיטה, מליקה, החֵלב שעל הכסלים והיותרת שעל הכבד - מה לילד מודרני ולכל המושגים הללו?

אבל בכל זאת, הדור שלנו יכול להפיק לקחים מועילים ביותר מעיון בפרשת השבוע. התלמוד מספר לנו שאחרי חורבן הבית השני רבן יוחנן בן זכאי היה מטייל בירושלים עם שניים מתלמידיו, רבי יהושע ורבי אליעזר. כשהם ראו את השרידים השרופים של אותו מבנה מפואר הם פרצו בבכי. עכשיו שאין לנו מקדש אין לנו קרבנות, ואם אין קרבנות איך נוכל להתקרב לאלהים, הם שאלו. נוּתק הקשר! ורבן יוחנן בן זכאי ניחם אותם: נכון שאין לנו עוד בית־מקדש ואין לנו עוד קרבנות, אבל יש לנו תפילה, וגם בתפילה נוכל להתקרב אל האלהים! ואומנם, אט-אט, מכורח הנסיבות ההיסטוריות, בית־הכנסת תפס את מקום בית־המקדש כאמצעי המרכזי שביד עם ישראל הרוצה להתקרב לאלהיו ולחוות את החוויה הרוחנית של היהדות. ההתפתחות הזו היתה כה מרחיקת־לכת, שהיום קשה לנו לקבל בשוויון־נפש את הרעיון של עבודת הבורא המתבססת על הקרבת עולות, ושלמים, ומנחות, וחטאת ואשם. ושמא יש לראות בהתפתחות היסטורית זו גם יד אלוהית.

נדמה לי שאחרי החורבן האחרון שפקד אותנו, חורבן יהדות אירופה לפני שישים שנה, התחילה תמורה נוספת באמונות ודעות. רבים מהדור החדש אינם יכולים עוד למצוא מענה הולם לצרכיהם הרוחניים בתפילות העתיקות של בית־הכנסת ובטקסי המסורת. יכול להיות שהם מרגישים על כך כאב או אשמה - בדיוק כפי שרבי אליעזר ורבי יהושע הרגישו כאב על כך שלא היה להם עוד בית־מקדש. אולי אנחנו תועים כשאנחנו מניחים שיש רק דרך אחת ויחידה להתקרב אל האלהים, ושמא אל לנו לחשוב שמי שמדיר את רגליו מבית התפילה הינו כמי שמדיר את רגליו מן היהדות.

נדמה לי שאם אנחנו חושבים כך אנו חושבים תחת השפעת סדר התפילה. שהרי יש רק סידור אחד לכולם, ובסידור יש רק תפילת שחרית אחת לכל המתפללים, ואותה תפילת מנחה לכל המתפללים, ותפילת ערבית אחידה לכל המתפללים. לא כך היה בבית המקדש, כפי שאנחנו לומדים מפרשת השבוע. אדם שביקש להקריב קרבן היה יכול לבחור בין כמה וכמה אופציות -בעיקר לפי יכולתו הכלכלית. האפשרויות כללו בהמה גסה יקרת־ערך כמו שור; בהמה דקה כמו שה; או ציפור כמו יונה בשביל האדם שאין לו הרבה מזומנים פנויים. המדרש אפילו מעיר על המילים של התורה בתחילת פרק ב' "ונפש כי תקריב קרבן מנחה" - שהמנחה, הקרבת דגנים ושמן על המזבח, מיועדת לאדם העני ביותר, נפש. כשהוא מוציא פרוטותיו האחרונות ברכישת קמח ושמן למנחה זה נחשב כאילו הוא מקריב את נפשו ממש.

ושמא רב־הגוניות של האפשרויות בעבודת הקודש בפרשת השבוע צריך ללמד אותנו היום שבדור הנבוך הזה יש להרחיב את האופציות הפתוחות לאדם הרוצה להתקרב אל היהדות, ולא לצמצמן לדל"ת אמות של מניין ותפילה. אני זוכר שלפני הרבה שנים קראתי דבר תורה של הגב' ברברה ספקטור. דבר התורה שלה היא כתבה על שלוש הדרכים הנרמזות בחומש שמות לקירבת אלהים: התגלות האלהים באירועים היסטוריים, התגלות האלהים במתן תורה בסיני, והתגלות האלהים בבניין המשכן. אכן יש יהודים שימצאו סיפוק בעבודת הקודש - והרי אנחנו כאן ועכשיו הוכחה לכך. אבל לאלה שאינם כאן היום ולכל ההמונים שאפילו אינם חברים בקהילה שלנו בכלל, שמא יש להציע אפיקים נוספים להתקרב אל כור מחצבתם? מי שאינו מוצא את האלהים בתפילה 'במקדש מעט' - אולי ימצא אותו באירועי ההיסטוריה כשילמד עליהם? או שמא הוא ימצא את האלהים בסיני כשילמד בבית־מדרש מודרני? אסור לנו כקהילה להזניח גם אופציות אלה - וגם אופציות מסורתיות נוספות כמו מפעל גמילות חסדים.

כל אחד ואחד מכיר אחד מהמאמרים הראשונים שבפרקי אבות:

על שלושה דברים העולם עומד - על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים.

על שלושה דברים ולא על דבר אחד בלבד. בנוסף לעבודה יש תורה וגמילות חסדים. היהדות אף פעם לא הצטמצה לתפילה בבית-הכנסת בלבד. מפינו לאוזנינו ומאוזנינו ללבנו. שבת שלום.

Green Line