Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל
ושל התנועה המסורתית

Red Line

דברי תורה מלוקטים

Green Line

דבר תורה על פרשת וארא ה'תשס"ג, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. לסדרת עשר המכות יש תפקיד מרכזי במאבק הדרמתי בין הקב"ה לבין פרעה על שחרור בני ישראל ממצרים. אנחנו עומדים פעורי פה מול עוצמתו של ה' ומול נחישותו להוציא את בני ישראל ממצרים. אבל, לא פחות מזה, אנחנו עומדים פעורי-פה מול נחישותו של פרעה להתנגד לכל הכרה באלהים. הבחירה החופשית של המין האנושי מתגלָה לנגד עינינו בשלמותה, על-ידי סירובו העיקש של פרעה לוותר. אם כן, מפתיע לקרוא בפרשת השבוע שתוך כדי כך שהברד עושה את שלו, פרעה קורא למשה ולאהרון ואומר להם:

חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִֽים: הַעְתִּירוּ אל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹֽסִפוּן לַעֲמֹֽדץ

איך ניתן להבין הודאה זו לאור אישיותו הלא-וותרנית של פרעה? אופציה אחת היא פשוט להמשיך לקרוא: ברגע שהברד חדל מלרדת הוא מבטל את הצעתו לשחרר את ישראל.

אולם, אף-על-פי שהוא חוזר בו מהפן המעשי של דיבורו אין להסיק מכך שמן ההכרח הוא חזר בו גם מהפן הראשון של דיבורו. יכול להיות שפרעה שומר על ההבנה שהוא חטא, אבל מסרב לפעול על פי ההבנה ההיא. אם כן, שאלתנו מתמקדת באמירה של פרעה שה' צודק והוא, פרעה, הטועה. יש מדרש אחד שממנו משתמע שפרעה היה כן כשהוא אמר מה שהוא אמר, ויש להניח שסירובו לאחר מכן בא למרות נקיפות מצפונו. המדרש - במכילתא - מציב את הפסוקים האלה בהקשר עם המשנה המפורסמת שבמסכת יומא:

עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.

ואז המדרש במכילתא אומר כך:

הפה שאמר 'גם את ישראל לא אשלח' הוא שאמר 'אנכי אשלח אתכם'. מה שכר נטל על כך? 'לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו.'

במדרש הזה הקב"ה הוא הצד הנעלב: הוא נעלב על-ידי המילים הבוטות של פרעה. אולם, הואיל ופרעה בסופו של דבר מרצה את האלהים על-ידי כך שהוא מודה בטעותו, הקב"ה כעת יכול לסלוח לו. יתירה מזו, אף-על-פי שאחרי הפסקת הברד פרעה ממשיך בסירובו, בכל זאת הודאתו בצדיקות ה' בעינה עומדת, וה' מצווה עלינו לא לתעב את המצרים. זה לא שפרעה ועמו חפים מפשע, וגם אין אנחנו מצווים לשכוח את אשר עשו. ההיפך הוא הנכון: אנחנו מצווים לזכור את מעשיהם. אבל, הואיל ולפרעה היה רגע אחד של הכרת האמת ובקשת מחילה אין זה יאה מצדנו לתעב את המצרים - בו בזמן שאנחנו מגנים את מעשיהם ותובעים את הענשתם. כך על פי המדרש.

יש גם מדרש אחר שמעניק לנו הבנה מעמיקה עוד יותר בהודאתו של פרעה. באיזה מובן בא פרעה להבין שה' הוא הצדיק ושהוא - פרעה - רשע מרושע? על-פי המדרש פרעה מכיר בצדיקותו של הקב"ה כי ה' הזהיר את המצרים לכנס את הבקר שלהם כדי למנוע מהם הכחדה על-ידי הברד.

האל הוא הצדיק כי מידת הרחמים מביאה אותו להזהיר אפילו את הפושע מתוצאות מעשיו. לו פרעה היה מקשיב לאזהרת הרחמים אפשר היה להציל את הבקר המצרי וחלק גדול מהעם המצרי מהברד. ובכך מכיר פרעה שפָשַע כשלא שם לב לצרכי עמו ולבטחונו. לכל הפחות, הכרה זו - שהיא צעד קטן אחד בכיוון של הכרה במימד המוסרי - הכרה זו עומדת לזכותו של פרעה. היא פותחת פתח לאפשרות של תשובה. פרעה לא ניצל את ההזדמנות. כך הוא התעקש להמשיך ולהזניח את הדרך המוסרית וכך המיט אסון איום ונורא על עצמו ועל ארצו.

אולם, מדרש אחר בונה על אבן קטנה זו של צדיקות בניין שלם וכמעט מגוחך. כשפרעה טובע בים סוף, אומר המדרש, הוא מצביע כלפי השמים ואומר: זכור כי האמנתי בך, שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים. הקב"ה שולח את המלאך גבריאל שמעניק שרשרת של ברזל על צווארו של פרעה ופרעה שוקע עד לתחתית הים. פרעה נשאר שם במעמקי הים חמישים יום, ובמשך תקופה זו הוא מפשפש במעשיו ולבסוף הוא מכיר בכך שאותו רגע של תובנה מוסרית, תחת לחץ, היה נכון לכל הזמנים. באותו רגע הקב"ה מעלה אותו מהים וממליך אותו על ננוה. כשבא יונה ומכריז שננוה עיר מרושעת, המלך - פרעה שלנו לשעבר - יודע שהאל הוא הצדיק ומיד מצווה על עמו לעשות תשובה. עד כאן המדרש שבאוצר המדרשים.

המדרש הזה בא להדגיש את החשיבות המכרעת של כוח התשובה, של הכנות שבהכרת החטאים. שהרי אפילו אם אדם ממשיך לחטוא או מתקשה להתעלם בפיתויים שבאים בדרכו - אפילו הכרה אחת ויחידה במשפט האלהי וביושרו יכולה להוליך בסופו של דבר לעשיית הדבר הנכון. יכול להיות שזה יקח שנים רבות - אבל התהליך יכול להתחיל בהתעמתות אחת קטנה שלנו מול הרע שבלבנו. שבת שלום.

Green Line