Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה בשבת פרשת חיי-שרה תשנ"ה, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. שני סיפורים מרכזיים בפרשת השבוע: האחד מספר על מותה וקבורתה של שרה אמנו והשני מספר על פרשת נישואי יצחק. היום ברצוני להתייחס בעיקר לסיפור הראשון.

בתחילת הפרשה נמסר על מותה של שרה. כדרכו, המדרש דורש סמיכות פרשיות, ומקשר בין תחילת פרשת חיי שרה וסיומה של פרשת וירא. המדרש מספר ששרה לא התנגדה לעקידת יצחק כשסיפר לה על כך בעלה, וקיבלה על עצמה דין שמיים באותה דביקות שקיבלו אברהם; אך כאשר יצחק חזר עם אביו מהר המוריה והתברר שלא נהרג, הזעזוע הרגשי היה בשביל אישה זקנה יותר מדי:

וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

שרה אמנו היתה דוגמה לדורי דורות של האשה היהודיה - רעיה ואם. בשביל בעלה היא ויתרה על החיים הקלים שבארם נהריים כדי ללכת אחריו אל ארץ בלתי נודעת ולהיות לצדו כשהם חיים יחד חיי חלוצים - גם כמתיישבים בארץ חדשה וגם כמחדשים נועזים בתחום האמונה והדת. האהבה והמסירות שהיא נתנה לרעיון של עם ישראל - עם שטרם נולד! - היו גדולות עד כדי כך שהיא נתנה אישה אחרת לבעלה כשהתברר לה שהיא עקרה ולא יכולה לתת לו את הצאצאים שלהם הוא כל-כך זקוק. באותה המסירות היא הפגינה עמידה נוקשה וכמעט אכזרית כשזכויות בנה מוטלות בספק, והיא עמדה יחד עם בעלה בכל הנסיונות שהוא נתנסה בהם. חז"ל אומרים שעשרים ושתיים גיבורות מקראיות ראויות לתואר "אשת חיל" - ושרה אמנו על כולן.

רק כשנראה את דמותה של שרה באספקלריה מאירה כזו נוכל להבין את המאמצים הכבירים שעושה אברהם אבינו להביא אותה לקבורה נאותה - לא בקבר אלמוני אי-שם, אלא בחלקה משפחתית מכובדת.

וכאן מתחילות צרותיו של אברהם. אברהם רוצה לקבור את שרה בחלקה מכובדת כראוי לנסיכה - וכך משמעות השם שרה! אבל אין לו חלקה, וגם אין סיכוי שתהיה לו חלקה. שהרי חלקה היא אחוזה, חלקת אדמה שעוברת בירושה מאב לבן במשך הדורות, ובחברה החקלאית הקדומה על חלקת האדמה המשפחה מתקיימת ומתפרנסת. אברהם הוא אדם שהגיע לארץ חדשה - בני שבטו והאחוזה המשפחתיות נשארו מאחור בארם-נהריים. הוא גר ותושב בארץ, כפי שהוא עצמו מודה באוזני בני חת: אדם ללא זכויות אזרחיות, ללא נחלת אבות.

איזה פאתוס עצום יש במעמד הזה! אברהם קיבל הבטחה אלוהית קדושה ומפורשת יותר מפעם אחת שהוא אברהם אדוני הארץ. אחרי עלייתו ארצה הדבר הראשון שאומר לו ה' על אדמת ארץ הקודש הוא:

לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת.

וכשלוט נפרד מאברהם ה' דיבר שנית לזקן:

שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם: ... קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה:

ולפי הפשט, הפעם השלישית שה' דיבר אל אברהם בארץ היה במעמד ברית בין הבתרים, ושם הוא מבטיח לאברהם עוד פעם בהבטחה חגיגית:

לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת

ובפעם הרביעית, במעמד ברית המילה:

וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם

והנה כעת אדוני הארץ, מייסד האומה, נוכח לדעת שזכויות לחוד ומציאות לחוד. כל הארץ שלו היא על פי מאמר אלוהי משולש ומרובע - והנה הוא נאלץ להתמקח באופן המשפיל ביותר כדי למצוא מקום קבורה לאשה הצדיקה מכולן. ובני שיחו, למרות כל לשונם המכובדת, לוקחים ממנו הון עתק. כשאברהם מבקש מעפרון החתי, הבעלים של החלקה שבעיסקה, לנקוב בסכום שהוא דורש תמורת רכישת מערת המכפלה, הוא משיב:

אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא וְאֶת-מֵתְךָ קְבֹר:

ובלי היסוס ומיקוח אברהם מסכים:

וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר:

סיפר לי פעם מדריך תיירים שכשהוא מספר את הסיפור למבקרים בארץ מחו"ל, והוא נוקט בסכום המפורש של ארבע מאות שקל כסף, מדי פעם שואלים - בדרך כלל במבטא אמריקאי בולט: "Four hundred silver shekels - say, how much is that in dollars? - והתשובה לשאלה הזו - הון עתק. חמורבי מלך בבל קובע את שכרו השנתי של פועל חופשי כחצי שקל - חצי שקל לשנה כשכר שנתי לפועל ממעמד הביניים. אם נתרגם נתון זה למונחים שלנו היום מסתבר שאברהם שילם לעפרון החתי זה יסתכם בכמה מליוני שקלים חדשים, כמה מאות אלפי דולרים!

אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא וְאֶת-מֵתְךָ קְבֹר:

האם יש ציניות גדולה מזו? האם יש חוצפה גדולה מזו? האם יש פאתוס גדול מזה?

תמורת הון עתק אברהם רוכש חלקה ראשונה בארץ, את מערת המכפלה שבחברון, ושם הוא קובר את שרה אמנו. המסורת אומרת לנו שבמערה יש ארבעה קברי זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. אם בני הדור שלנו נדרשים לשלם כסף מלא ולוותר על אוצרות טבע כדי להשיג מה ששייך לנו באופן לגיטימי על-פי כל כללי הצדק והמשפט - יש לכך תקדים, שהרי חז"ל אומרים לנו שמעשה אבות סימן לבנים: מה שאבות האומה עושים משקף את מה שיאלצו לעשות בני בניהם.

כפי שאמרתי בתחילת דבריי, שרה אמנו היתה ראוייה להיות הראשונה להיקבר במערת המכפלה . אין לשכוח שחז"ל אמרו ששעשרים ושתיים נשים ראויות לתואר "אשת חיל" - ושרה אמנו על כולן.

זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ - זאת שרה אשת אברהם

הם אומרים לנו. אבל ההוכחה הברורה ביותר למרכזיותה של שרה בעיצוב דמותה של האשה היהודיה באה בסופו של הסיפור השני שבפרשת השבוע. רבקה מסכימה להינשא ליצחק, והיא גם היא עוזבת מולדתה ומשפחתה כדי ללכת אחרי אישה, בדיוק כפי שעשתה שרה כל-כך הרבה שנים קודם לכן. ואליעזר מוסר ליצחק דין וחשבון על מסעו לארם נהריים:

וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:

כשרבקה משתכנת באוהלה של שרה נסגר המעגל ועוד נמשכת השרשרת. מותר, אם כן, לחדש מטבע לשון על משקל דברי חז"ל: לא רק "מעשה אבות סימן לבנים" אלא גם "מעשה אמהות סימן לבנות". שבת שלום.