Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה על פרשת כי-תשא, ה'תשס"ג, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. האם יש דמות בכל התורה כולה שהיא יותר מורכבת מדמותו של משה רבנו? גדול כל הנביאים, כפי שמכנה אותו רמב"ם, הוא גם "עָנָו מכל אדם", כפי שמעידה התורה עצמה. אישיותו של משה רבנו מלאה ניגודים: הוא איש אלים אך רודף שלום, הוא קנאי מובהק אך מוותר על כבודו - ויש עוד לא מעט דוגמאות של ניגודים כאלה.

כשאנחנו נפגשים בפעם הראשונה עם משה אנחנו מכירים איש בעל מזג אלים ביותר:

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.

מעשהו הראשון של משה רבנו על בימת ההסטוריה הוא מעשה רצח. ואותו מרצח בכבודו ובעצמו בפרשתנו השבוע מגלה סבלנות שכמעט ואינה ניתנת להבנה: הוא מגן בחוצפה בלתי מסוייגת על עם ישראל כפוי-הטובה והבוגדני.

חז"ל קבעו כלל פרשני: "אין מוקדם ומאוחר בתורה" - דהיינו, אין לסמוך על הסדר הכרונולגי של האירועים בתורה. פרשת העגל, שהיא במרכזה של פרשת השבוע, אירעה מבחינה הסטורית מיד אחרי מתן תורה - כאילו שפרשות משפטים, תרומה ותצווה אינן קיימות בכלל. אותו העם ששמע במו אזניו קול אלהים חיים מדבר עמו מן השמים, כעבור פחות מחודש וחצי מסוגל להביא את עצמו לסגוד לעגל הזהב. וכשאֵל קנא מכריז על מחיקתו מארץ החיים של העם הבוגדני וכפוי-הטובה, זה משה רבנו שמגן עליו בכל מאודו.

נדמה לי שניתן להסביר את תגובותיו של משה בשני הסיפורים האלה - הן רצח המצרי והן ההגנה על ישראל - כתגובות המבוססות על עיקרון אחד: עקרון הצדק. שֶיִפלו השמים, אבל שהצדק ייעשה. יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר. אין העולם הזה יכול להתקיים לאורך זמן ללא צדק. כפי שאמרו חז"ל במסכת אבות:

עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.

לפעמים הצדק דורש ענישה אכזרית של מעשים לא הוגנים, ולפעמים הצדק דורש הגנה נועזת על זכויות החלש. (יש כאן מסר גם לתקופתנו, אבל אין זה המקום.) ושמא זאת הסיבה שבפרשת השבוע משה מבקש מאלוהיו בקשה קשה ביותר:

וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ ... הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ: וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם.

אם כן, הקב"ה מסכים ללמד את משה מה הם העקרונות שמנחים אותו בקשריו עם העולם הזה. ואז אנחנו קוראים את המלים ששמא הן החשובות ביותר בכל התורה כולה:

וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.

ועלינו לשים לב לכך שבשלוש-עשרה המידות האלה מופיעות שתי התכונות של הצדק: האל הוא גם 'רחום וחנון' וגם 'פוקד עוון אבות'. אבל, אין עקרונות הצדק האלה תכונות אלוהיות בלבד. מטרתו של הכתוב היא ללמדנו שגם אנחנו צריכים לאמץ לעצמנו תכונות אלה ולהַפְנִים אותן. שבע פעמים ביום הכיפורים אנחנו מכריזים על תכונות אלה בקול רם, והמדרש מראה לנו את הקב"ה כשליח ציבור שמלמד אותן:

ויעבור ה' על פניו ויקרא - אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפנַי כסדר הזה ואני מוחל להם.

שתי תכונות עלאיות יש ליהדות: רדיפת הצדק ואהבת השלום. ואיך אפשר ששתי תכונות אלה ידורו בכפיפה אחת? בתלמוד הירושלמי (מסכת סנהדרין) אנו לומדים:

רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצע [ביצוע בעברית של התלמודים הוא עשיית פשרה] שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם: כל מקום שיש אמת אין משפט שלום, יש שלום אין משפט אמת. ואי זה אמת שיש בו משפט שלום? - הוי אומר זה ביצוע

פשרה, ששני הצדדים מגיעים לעמק השווה תוך כדי ויתור הדדי הרי היא באמת "משפט שלום" - גם משפט וגם שלום. שבת שלום.