Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

דברי תורה מלוקטים

Green Line

דבר תורה על פרשת החודש, ה'תשס"ד, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. היום קראנו מתוך שני ספרי תורה. מהאחד קראנו את הסידרא, שתי הפרשות ויקהל ופקודי, ומהשני קראנו את פרשת החודש, שהרי תמיד בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן אנחנו קוראים את פרשת החודש. אינני מתכוון היום להביא בפניכם דברים מתוחכמים או פֵרושים מבריקים ומחדשים: כוונתי הפשוטה היא להשתמש בקריאה המיוחדת של שבת זו כדי להבהיר דברים נחוצים העומדים על סדר היום הרוחני שלנו.

בטוחני שהם דברים המוכרים לכם, מי פחות ומי יותר, אך הואיל והם דברים העומדים ברומו של עולמנו המורשתי אינני מהסס מלרענן את זכרוננו עוד הפעם. מי שרוצה לעקוב אחרי הרצאת הדברים כפי שמביא אותם הכתוב ימצא אותם בחומש שמות, פרק י"ב. והנה כבר בתחילה של הרצאת הדברים כוונתי מתבררת, שהרי אני פוסח על שני הפסוקים הראשונים לחלוטין: יכולתי לפרש על פיהם את כל המבנה המעניין של הלוח העברי, אבל הואיל ואין לדבר הזה השלכות מעשיות מיידיות על ההכנות שלנו לקראת חג הפסח - כאמור אני פוסח עליהם, פוסח תרתי משמע.

הסוגיה שלנו מתחילה בפסוק ג.' אמנם נכון שהפסוקים ג' עד י"ג מתעסקים בהכנותיהם של בני ישראל במצרים לגאולה משיעבוד. חז"ל מבחינים בין הפסח של אותו לילה אחרון בשעבוד מצרים שאותו הם מכנים "פסח מצרים", לבין כל הפסחים שיבואו לאחר מכן בעתיד, "פסח הדורות". בפסוק ג' כתוב:

וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת.

השה או הכבש הזה הוא הפסח, ומכאן השם של החג - חג הפסח, החג של אותו שה או כבש. יש לשחוט אותו ביום שלפני החג בשעות אחר הצהריים כדי לאכול בשר כבש צלוי בערב יחד עם כל בני המשפחה.

וכך היה במשך כל הדורות שבית המקדש עמד על תלו. בליל הסדר היו אוכלים מבשר הפסח יחד עם מצה ומרור בחבורה של המשפחה המורחבת. היום אין בית מקדש ואין קרבן פסח, ולכן גם אין בשר כבש צלוי. חכמינו הזהירו שלא לעשות דברים שאולי יתפרשו כחיקוי של עבודת המקדש, וכן אסרו עלינו מלאכול בשר כבש צלוי בליל הסדר. יש שנוהגים לא לאכול בשר בהמה כלל ועיקר באותו לילה, יש שאינם אוכלים אפילו מבשר העוף, אלא מסתפקים בדגים.

כל זה לפי המנהג: האיסור הוא על בשר כבש צלוי. כזכר לקרבן הפסח אנו שמים על הקערה של ליל הסדר עצם או דבר דומה. גם זה מנהג. אלה שאינם מביאים בשר אל תוך הבית כלל ועיקר יכולים להשתמש במשהו אחר כסימן לקרבן הפסח שעל הקערה; בתלמוד מציעים סלק. מה שבא היום במקום קרבן הפסח שבימי בית המקדש הוא הסעודה הגדולה שאנחנו סועדים - והיא סעודת מצווה.

בפסוק י"ד מתחילות ההוראות לפסח הדורות.

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ.

כתוב במפורש בפסוק ט"ו. אך בכל זאת, מצווה לאכול מצה בליל הסדר בלבד. מי שאכילת המצה קשה עליו אינו חייב לאכול מצה בשאר הימים של הפסח - בתנאי כמובן שלא יאכל חמץ במקום! ואם ישאל השואל כמה מצה יש לאכול בליל הסדר כדי לקיים את המצווה, התשובה היא בערך רקיק מצה אחת בגודל המקובל היום.

כבר הזכרנו את המרור בפסוק ח.' הבה נאמר במפורש שהמנהג הפולני-רוסי להשתמש בחזרת ("חריין") למרור הוא מנהג פולני- רוסי בלבד! המרור של המקרא ושל התלמוד הוא מה שאנחנו קוראים היום "חסה", ומנהג כל העדות בארץ ישראל זה מאות שבשנים לאכול חסה למרור בליל הסדר, כמצוות הגאון מווילנה. ואם ישאל השואל כמה מרור יש לאכול בליל הסדר כדי לקיים את המצווה, התשובה היא כשלושים גרם בערך. אני מייעץ לאלה שנוהגים "חריין" גם לשים חסה על השולחן: פשוט, יותר קל לקיים את המצווה!

אך העניין המרכזי של הקריאה המיוחדת לפרשת החודש, כפי שכל בת ישראל תסכים, מתחיל בפסוק ט"ו.

אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל.

לא די לאכול מצה בפסח, גם צריכים להשבית את החמץ. ומהות ההשבתה הזו מתבהרת בפסוק י"ט:

שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם.

אם כן ברור שהתורה אוסרת עלינו את החמץ בפסח. לא זו בלבד שאסור לנו לאכול חמץ, אלא גם אסור מן התורה שיהיה חמץ ברשותנו במשך כל חג הפסח.

חמץ הוא דבר כלשהו המכיל אחד או יותר מחמשת מיני הדגן - חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת-שועל ושיפון. האיסור שנהגה ביהדות אשכנז בשבע-מאות השנים האחרונות לכלול אורז וקטניות וכדומה בתוך המושג "חמץ" בטעות יסודו: ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל הבהיר שבעצם מותר לאכול קטניות בפסח, ואין לי מה להוסיף על כך.

אם כן, אסור לנו לאכול או להשהות ברשותנו במשך כל ימי החג דבר העשוי מחמץ או דבר שייתכן שחמץ התערב בו. היום, במדינת ישראל, אין כל קושי בעניין הזה. קונים מוצרים הנושאים אישור מוסמך שהם כשרים לפסח. אך החמץ נמצא לא באוכל בלבד אלא הוא גם "נבלע" בתוך הכלים שלנו. הדבר הטוב ביותר הוא להשתמש בכלים מיוחדים לפסח, ואת הכלים הרגילים לגנוז. אם אין זה אפשרי יש אפשרות להכשיר חלק מהכלים לפסח: במסגרת דרשה קצרה איני יכול להסביר את כל הפרטים, והדבר רציני באמת. קראנו היום מהתורה

תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל.

אם כן, לגבי כל מה שקשור עם כשרות המוצרים לפסח ולגבי כשרות הבית לפסח אני מזמין את שאלותיכם החל ממוצאי שבת והלאה. חמץ בפסח אינו מנהג, אלא דין תורה ממש, ואחד מהדברים החשובים ביותר בתורת ישראל - לא פחות משמירת שבת וצום בכיפור. אנא מכם, שאלו.

כיון שאני חס על מאמציהן של בנות ישראל אומר באופן כללי שדברים כמו שיש, שולחנות וארונות שמשתמשים בהם בפסח צריכים נקיון יסודי מה שקוראים "הגעלה" ויש לכסותם בנייר או משהו דומה לפני השימוש בפסח. תנור אפייה וכיריים )גז או חשמל( יש להכשיר על-ידי "ליבון". מי שאינו יודע הגעלה וליבון מהם - יצלצל אלי במוצאי שבת! אנא מכם! מקרר ותנור "מיקרוגל" ניתן להכשיר על-ידי ניקיון יסודי במי סבון בלבד. רצוי מאוד לדלל את כמות החמץ שברשותנו לקראת הפסח כך שהמעט שיישאר ערב החג ניתן יהיה להיפטר ממנו לחלוטין. הדבר הקל ביותר הוא להביא שאריות אלה לבית האזרי בבוקר של ערב פסח ואנחנו ניתו אותן לנזקקים לא-יהודים.

אך אם יש כמות גדולה של חמץ וההפסד יהיה גדול אם ניאלץ לזרוק אותו - אזי ניתן להיעזר במכירת החמץ ללא יהודי, ואין בזה כל בושה או תחבולה. יש להצניע את המוצרים ואת הכלים העומדים למכירה במקום סגור ומסומן ולא לגעת בהם עד אחרי חג הפסח. אני עומד לרשות חברי הקהילה כדי להסדיר לכם את מכירת החמץ ממוצאי שבת זו ועד לפני חג הפסח. לשם סידור המכירה ניתן לבוא אלי הביתה, או להתקשר טלפונית או לשלוח אלי דואר אלקטרוני. ואת המכירה אפשר לבצע החל ממוצאי שבת - היום בערב. אבל שימו-נא לב: המועד האחרון למחירת חמץ דרכי הוא יום א,' ארבעה באפריל בשעה שמונה בבוקר. אחרי מועד זה תצטרכו לגשת לרבנות אחרת!

ברור שבמסגרת דרשה זו רק הצגתי אפס קצהו של תוכן פרשת החודש. אני חוזר ומזמין את חברי הקהילה להטריד אותי ממש בשאלות בעניין ההכנות לפסח. אל תסמכו על עצמכם: שאלו את הרב שלכם - לשם כך אני קיים! שבת שלום ומבורך!

Green Line