Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

דברי תורה מלוקטים

Green Line

דבר תורה לפרשת אמור, ה'תשנ"ב, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. חומש ויקרא מתעסק באופן בלעדי בסדר העבודה, והוא גם מכונה בפי חז"ל "תורת כוהנים", שהרי עבודת הכוהנים התבטאה בעיקר במעשה הקרבנות. הקרבת קרבנות ועבודת הקודש במשכן ובשני בתי המקדש היו נושאים בעלי חשיבות עליונה עבור עמנו בימים עברו, והם הפגינו כלפיהן אהבה רבה מאוד. הכאב הלאומי על חורבן בית המקדש לא היה בגלל אובדן העצמאות המדינית בלבד: הפסקת הקרבנות היתה סיבה לכאב אמיתי וכן, והיום קשה לנו להעריך אותו. הכאב הזה מצא את דרכו אל תוך סידור התפילה, ואותם הקטעים המתארים את עבודת הקרבנות שאיננה עוד, ושבהם מתפללים לבניינו מחדש של בית המקדש ולהחזרת עבודת הקרבנות על כנה - קטעים אלה מעמידים בפנינו היום דילמה קשה. תפילת המוספים לשבתות ולחגים מבוססת לחלוטין על רעיון זה: שייבנה בית המקדש ושנזכה שוב להקריב בו קרבנות. נשמתו של היהודי המסורתי של היום מסרבת לומר כך.

לפני כשנתיים נתבקשתי על-ידי הועדה לענייני דת של הקהילה שלנו להתייחס לבעיה זו, והצעתי נוסח לתפילת המוספים שלוקח בחשבון את הרתיעה הזו, אך בלי לפגוע קשות בריקמה המסורתית של המילים. מאז נוסח זה עומד לרשות הקהל בדפים, שרובם כבר אזלו, ואני נענה היום לפניית רבים להסביר את הבעיה ואת הפתרון המוצע. תוכלו לעקוב אחרי הדברים הן בסידור והן בדפים שחודשו לאחרונה. לתפילת המוספים יש שלושה חלקים. בתפילת מוסף לשבת החלק הראשון מתחיל (בסידור רינת ישראל) בעמוד 282 ונמשך עד אחרי הקדושה בעמוד 284. החלק האחרון מתחיל "מודים" בעמוד 287 ונמשך עד סוף העמידה בעמוד 290. שני החלקים האלה אינם משתנים משבת לראש חודש, ליום טוב ואפילו לימים הנוראים. החלק הבעיתי בשבילנו הוא החלק האמצעי, מה שנקרא במסורת "קדושת היום". קטע זה אכן משתנה לפי היום, ונתייחס היום לקדושת היום לתפילת מוסף ביום השבת.

נוסח התפילה שבסידור רינת ישראל כולל רעיונות שקשה ליהודי מסורתי מודרני לומר בכנות. איך יוכל לומר:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם.

כפי שמופיע בעמוד 285 בשורות 3 עד 9, ואז, בתחילת עמוד 286, הנוסח מפרט את הקרבנות שכביכול מתפללים לזכות שוב להקריב: שני כבשים עם חלה מעיסת קמח ושמן ונסך של יין. את הכבשים, כמובן, היו שוחטים, מפשיטים עורם ושורפים כליל באש על המזבח. אין בינינו יהודי שנפשו חפצה לעשות דברים אלה כביטוי של אהבת ה', אז איך יוכל לומר אותם כחלק מתפילתו? בנוסח התפילה ליום טוב הבעיה אפילו יותר ברורה וחסרת פשרות, אך לא כאן הזמן להתייחס גם לבעייה זו. כשבאתי להציע נוסח מתוקן לקדושת היום לתפילת המוסף לשבת, העמדתי את עצמי בפני שתי שאלות אלה: מה לגבי קרבנות, מה לגבי בית המקדש?

תשובתי לשאלה הראשונה היתה שאין היהודי המסורתי בן-זמננו חפץ להתפלל להחזרת עבודת הקרבנות. לגבי בניין בית המקדש העניין הוא אחר. יש מקום להמשיך ולהביע געגועים לאתר אחד מרכזי ומפואר המבטא את אחדות כל עם ישראל כלפי האלוהים, כפי שהיחס כלפי הכותל המערבי היום מוכיח. ניתן להתפלל לבנין בית המקדש בלי להתפלל להחזרת עבודת הקרבנות אל תוכו. גישה זו מבוססת על דעת רמב"ם, המובאת בספרו "מורה נבוכים", ועליה מושתת הנוסח המתוקן הנמצא בידיכם. בחלק הראשון של קדושת היום למוספי השבת לא נגעתי, שהרי יש כאן אקרוסטיקון. אם תבדקו את הנוסח שבדפים תראו שכל מילה של "תיכנת שבת" מתחילה באות עוקבת של האלף-בית, בסדר הפוך: מתחילים באות תי"ו ("תיכנת") עד שמגיעים חזרה לאות אל"ף ("אז"). אחרי המילה "אז" בחרתי בנוסח המקורי של "תיכנת שבת" במקום הנוסח המשובש שמובא בסידור רינת ישראל. במקור, האקרוסטיקון נמשך עם האותיות המשנות את צורתן כשהן בסוף המילה - כ"ף, מ"ם,נו"ן, צד"י, פ"ה. במקום הנוסח שהקדוש ברוך הוא ציווה עלינו להקריב קרבנות, הנוסח המקורי גורס: אז מסיני נצטוו ציווי פעליה כראוי - נוסח המתייחס לשמירת השבת בכללה. את הנוסח הזה החזרתי.

בהמשך השארתי את הבקשה לעליה ארצה, אך הוספתי מילה כדי שלא נתעלם מהעליה ארצה עד כה. יוצא איפה שאין אנחנו מתפללים לעלייתו ארצה של היהודי הראשון, אלא לעלייתו של היהודי האחרון - וזאת גישה ציונית טהורה: "שתעלנו כולנו בשמחה לארצנו". במקום לסיים את התפילה הזו בבקשה להקריב שוב קרבנות בארץ ישראל, הצבתי את התפילה המוכרת מסוף תפילת העמידה: "ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות" - בלי לפרט את מהותה של העבודה ההיא, לפי גישתו של רמב"ם שהזכרתי קודם. בקטע "ישמחו במלכותך" לא עשיתי שינויים.

בקטע שמתחיל "רצה" יש שני תיקונים. ברינת ישראל (בעמוד 287) הגרסה היא "והשב את העבודה", בה"א הידיעה; את זה תיקנתי לגרסה: "והשב עבודה", שוב בלי לפרט את מהות העבודה ההיא. "אשי ישראל" ברינת ישראל השמטתי, כי הביטוי מתיחס לקרבנות שמעלים באש על המזבח. הגירסה המתוקנת גורסת "והשב עבודה לדביר ביתך, ותפילתם באהבה תקבל ברצון". כפי שאמרתי קודם, גרסה זו מרמזת על בניין בית המקדש בלי לבקש החזרת מערכת הקרבנות לתוכו. אין אנו מתכחשים לעובדה שבעבר הקרבנות היו חלק מעבודת הקודש של עם ישראל: אבל אין אנו סוברים שעלינו לבקש שיהיו חלק מעבודתנו לא בהווה ולא לעתיד לבוא. כל מי שאינו חפץ בקרבנות מוזמן להתפלל לפי הנוסח המתוקן, ומקווה אני שמי שאינו חפץ בהחזרת הקרבנות לא ייכשל בזה, שהרי אם ישתמש בנוסח המקורי יהיה בגדר דובר שקרים כלפי מעלה, חס וחלילה. שבת שלום.

Green Line