Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל
והתנועה המסורתית


דברי תורה מלוקטים

Green Line

דבר תורה על פרשת חוקת, ה'תשס"ו, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. דברי היום אינם מתייחסים לפרשת השבוע אלא לנושא אקטואלי שבחדשות. ייתכן והנושא יהיה בעייתי לחלק מהקהל, ואני מתנצל על כך מראש. אבל רב חייב להיות נאמן למצפונו ההלכתי. כעת בכוונתי רק להרצות דברים; אם יהיה צורך אשמח לקיים שיעור או חוג כדי ללמוד את הנושא לעומק ולהתדיין בו.

לפני כשמונה ימים התקיים בירושלים מצעד הגאווה של הקהילה ההומוסקסואלית. הם צעדו בעיר אחרי שבית המשפט קבע שיש להם זכות מלאה לעשות כן. בית המשפט אף חייב את עיריית ירושלים לעזור בהכנות לקראת האירוע, והן העירייה והן ראש העיר באופן אישי נקנסו בסכום של 30,000 ש"ח כל אחד על כך שביקשו למנוע את המצעד שלא כדין. כל זה לא מנע מקבוצה של כמה מאות יהודים חרדים להפגין נגד קיום המצעד: אחדים מהם אף נשכבו על המדרכה כדי למנוע את מעבר המצעד - עד שסולקו משם על-ידי המשטרה. אבל הגרוע מכול: יהודי צעיר לקח בידו את המאכלת - סכין שמונה-עשרה סנטימטר אורכה - וביקש לשחוט שלושה מהצועדים. שניים מהקורבנות נפגעו באופן קל אבל הנפגע השלישי עדיין מאושפז בבית חולים במצב קשה למדי שהרי נדקר בבטנו.

הצעיר, ישי שליסל שמו, נעצר על-ידי המשטרה ונאשם בנסיון לרצח. בבית המשפט הוא אמר שהוא פעל בשם ה'. ואומנם, בעיני רבים מאוד מחבריו ושכניו איננו פושע נבזה שעשה מעשה שפל ובריוני, אלא גיבור שעשה כהוגן ופעל כדת וכדין.

במהלך הקריירה שלי כרב הכרתי הרבה הומוסקסואלים ולסביות. כרב צעיר ובלתי מנוסה בלונדון בשנות השישים הייתי רב מבקר בבית כלא לונדוני ידוע, ותפקידי היה לדאוג לרווחתם הדתית של כל הכלואים היהודים. באותם הימים באנגליה יחסים הומוסקסואליים היו עבירה על החוק, ובביקורים השבועיים שלי בבית הכלא הכרתי הרבה מאוד הומואים. כאדם צעיר - הייתי בקושי בן 22 שנה - הופתעתי לגלות שהם היו בני אדם רגילים - כמוני וכמוך, ורק בנטייתם המינית היו שונים משאר בני אדם.

ברבות הימים עליתי ארצה ובמשך יותר משמונה שנים כיהנתי כרבו של מכון ווג'ס בערד. שם סטודנטים צעירים שזה עכשיו סיימו את לימודיהם באוניברסיטה באו מכל קצווי תבל כדי ללמוד עברית ויהדות ואולי אף להשתקע בארץ. (רבים מכם יודעים ששם גם היכרתי את אשתי.) במשך אותן השנים לא מעט מהמשתתפים בַמכון - בנות כבנים - מצאו את דרכם אליי כדי לשוחח עמי על מצוקתם הנפשית עקב נטייתם המינית ההומוסקסואלית. גם הם היו בעיניי בני אדם רגילים - כמוני וכמוך, ורק בנטייתם המינית היו שונים משאר בני אדם.

אתם יודעים שלאחר מכן פעלתי במשך יותר מעשרים שנה בחינוך העל-יסודי בשלושה בתי-ספר תיכוניים - בשדה בוקר, בירוחם ובראשון-לציון. במשך אותן השנים נתבקשתי כמה וכמה פעמים לעזור לתלמידים נבוכים שנתקפו פחדים ובושה מנטייתם המינית, ובמקרה אחד אפילו גורש נער מן הבית לרחוב על-ידי הוריו.

כמובן, בגלל כל ההיסטוריה הזו, כרב הייתי צריך לרדת לעומקה של ההלכה בעניינים האלה, וגיליתי דברים שלא הייתי מודע להם אלמלא ההיכרות הזו עם קהלים שונים של הומוסקסואלים. רבים חושבים שהתורה, בפרשת קדושים שבחומש ויקרא, אוסרת יחסים הומוסקסואליים - וטעות בידם! אין התורה אוסרת על הומוסקסואליות אלא על משכב זכור. מותר ליהודי להיות הומוסקסואל והוא נחשב ליהודי כשר כמו כולם; אסור לו לקיים יחסים של משכב זכור. כאן זה לא הזמן ולא המקום להסביר את המשמעות ההלכתית של משכב זכור. אבל פטור בלא כלום אי-אפשר, ולכן אסביר ברמז שמשכב זכור מתייחס אך ורק לסוג מאוד מסויים ויחיד של יחסי מין בין שני גברים.

בחודש נובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. חברים ומכרים באינטרנט ביקשו ממני ללמד משניות לזכרו. אומנם השיעור היה אמור להיות שיעור בודד ליום הלוויה בלבד אבל הוא מצא חן בעיני המשתתפים, והמפעל ההוא באינטרנט נמשך עד עצם היום הזה - ובעוד כמה חודשים יימלאו לו עשר שנים, אי"ה. המסכת השלישית שלמדנו יחד היתה מסכת סנהדרין. הגענו למשנה הרביעית שפרק השביעי - משנה שבה יש רשימה של עבירות שעונשן סקילה. בין הפריטים באותה הרשימה נמצא משכב זכור. המשתתפים בשיעורים אלה אינם לומדים סבילים; הם שואלים שאלות ומעירים הערות. למחרת נאלצתי לכתוב בשיעור היומי כך:

איני זוכר נושא שנדון בחוג זה שהניב כל-כך הרבה מיילים כמו הנושא הנוכחי: הומוסקסואליות... אין ביכולתי להשיב לכל הדואר הזה באופן אישי, ואיני מסוגל להשתמש בכולו כחלק מהדיון שלנו... אני מקווה שרוב המתכתבים ימצאו בהמשך דבריי את ההבהרות המבוקשות...

משתתף אחד התעלם לחלוטין מבקשתי נגד התכתבות אישית. במייל אחד דוד הציג את עצמו בפנַי כהומו צעיר (אז הוא היה כבן 20). הוא בא ממשפחה אמריקאית קונסרבטיבית שומרת מסורת וגם הוא עצמו היה שומר מצוות. הוא כתב לי שהוא מניח תפילין בכל יום חול, שלעולם אינו נוסע ברכב בימי קודש, שתמיד אוכל רק כשר מחוץ לבית, וכיוצא באלו. הוא ואחותו קוראים לעתים קרובות בתורה בבית הכנסת המקומי. אף אחד לא ידע על נטייתו המינית - אפילו בני המשפחה הקרובים ביותר לא ידעו. על-אף דרישותי התקיפות הוא סירב באופן מוחלט לגשת לרבו המקומי כדי להיוועץ בו.

המיילים שלו הראו לי עד כמה הוא סבל מהעובדה שנטייתו הטבעית נראתה לו כאסורה באיסור מדאורייתא חמור ביותר. הוא השתדל כל-כך להיות יהודי קונסרבטיבי טוב, מתוך שכנוע עצמי; איך ייתכן שאותה המסורת שהוא מוקיר כל-כך יכולה לראות בו חוטא מתועב? הוא לא היה זורק בפני אתגר; הוא לא היה מטיף לי מוסר; הוא התחנן בפני שאפתור בשבילו את הפיצול הזה שקורע לו את הנשמה. הוא רצה שיתקבל כמות שהוא.

דוד סיפר לי שבשנות גיל התבגרות הוא "התאהב" כמה פעמים, אבל לא העז אפילו פעם אחת להתקרב לבחירי לבו שהרי לא היה מסוגל לדעת אם היו שותפים לנטייתו המינית אם לאו והוא פחד לגלות איך יגיבו לו. אם כן, בשעה שכל חבריו ללימודים פיתחו קשרי ידידות וחויות עם חברות הוא נדון לפרשת אהבים גלמודה עם ידו הימנית. באוניברסיטה קרה הבלתי-נמנע: הוא מצא עוד אדם צעיר שהיה בדיוק כמוהו והתידדו בקשר אמיץ. דרך קשרו עם דוד גם יהונתן התחיל לשמור מסורת, ומהר למדי ידידותם התפתחה למשהו הרבה יותר עמוק ובעל משמעות יתירה. כדי לסבך את הענינים עוד יותר, דוד גילה עוד אהבה: הרבצת היהדות. תשוקתו למסורת שלנו ולימודה היתה כה חזקה שהוא החליט שהוא רוצה להתקבל בבית-מדרש לרבנים...

כבר כמה שנים, אם כן, אני בקשר עם דוד באמצעות דוא"ל ומתוך תשובותיי לשאלותיו ההלכתיות הגעתי בסופו של דבר לכתוב תשובה הלכתית בנושא. מי מכם שמעוניין בכך יכול לקרוא את התשובה באינטרנט (http://www.bmv.org.il/ab/h-dd.asp). אני גאה לציין שתשובתי זכתה, ברוך השם, לתשבחות רבות מאוד מצד עמיתים וחברים, כרבנים כבעלי-בתים.

לפני 13 שנה ועד ההלכה של התנועה הקונסרבטיבית בצפון אמריקה קיבל החלטת קונסנסוס שבה נקבע שיהודים הומוסקסואליים רצויים בקהילותינו ויכולים להיות חברים מן המניין בכל קהילה. אותה ההחלטה גם קבעה סייגים לגבי היבטים חברתיים אחרים ואסרה על הומוסקסולים להיות מורים, חזנים, רבנים וכיוצא באלו. לפני כשלוש שנים הנשיאה של ה-United Synagogue of Conservative Judaism, שהוא הגוף המקביל לתנועה המסורתית שלנו, ביקשה מוועד ההלכה לשקול מחדש את האיסורים הללו. הועד דן כעת בנושא ואמור להגיע לכלל החלטה בעוד כמה חודשים.

כפי שלמדתי במשך השנים, הומואים הם בני אדם כמוני וכמוך. רק בנטייתם המינית הם שונים מהרוב. והשינוי הזה לעתים קרובות גורם לפחדים, לבושה, לייסורי מצפון ובמקרים יותר מדי רבים למחשבות על התאבדות. במקרים רבים הפחד מלהיגלות כהומו מונע מהם לחיות חיים רגילים, שהרי בהרבה מקרים הם מרגישים בושה מפני החברה שבה הם חיים. ואתם שואלים את עצמכם: אם כל כך קשה להיות הומו למה הם לא מפסיקים לבחור להיות כך? שאלה זו מגלה אי-הבנה בסיסית.

הומוסקסואליות אינה בחירה, כמו דעה פוליטית למשל. המומחים לא יודעים אם אדם נולד גיי או שזה מצב נפשי שמוקנה בשנים הראשונות של החיים בגלל כשל בתקשורת עם האם. כולם מסכימים שנטייתו המינית של אדם - הטרוסקסואלית או הומוסקסואלית - נקבעה כבר לפני שמגיע לכיתה א' ואין לו אפשרות לשנות את המצב - בדיוק כמו שרוב האוכלוסיה אינו מסוגל להיות אלא הטרוסקסואלי. זה לא עניין של בחירה. במונחים של ההלכה ההומו הוא אנוס - לא מסוגל להיות אחרת.

לפני כמה שבועות קבוצה של רבנים קונסרבטיביים הקימה אתר באינטרנט ששם גאים יהודים שרוצים בכך יכולים לשוחח עם רב קונסרבטיבי כדי לקבל עצה, עידוד ותמיכה. כבר יותר מ-150 רבנים מכל העולם הצטרפו ליוזמה המבורכת הזו. בכל קבוצה של עשרה בני אדם אחד מהם הוא הומו, לפי הסטסיסטיקה. אם כן, סביר להניח שיש כאלה בינינו היום. אם אתה מכיר אדם הומוסקסואל תהיה זאת ברכה מצדכם אם תַפנו אותו לאותו אתר באינטרנט ששם יוכל לשוחח עם רב קונסרבטיבי ידידותי ותומך. את הכתובת ניתן לקבל ממני (http://www.keshetrabbis.org/?page_id=1).

העולם שלנו משתנה כל הזמן. לפי האידיאולוגיה של היהדות הקונסרבטיבית ההלכה מתעדכנת במקביל להתפתחויות בעולם. גם יחס ההלכה לאדם ההומוסקסואלי חייב להשתנות - ויפה שעה אחת קודם - לפני שישי שליסל אחר יצליח במזימתו.

כפי שאמרתי בראשית דבריי היום, הנושא הזה בעייתי לחלק מהקהל, ואני שוב מתנצל על כך. אני מודה לכם שהקשבתם לנושא בעייתי בקשב, וכפי שכבר אמרתי אשמח לקיים שיעור או חוג כדי ללמוד את הנושא לעומק ולהתדיין בו אם יש שרוצים בכך. שבת שלום.

Green Line