Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל
והתנועה המסורתית


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה על פרשת חוקת, ה'תשמ"ט, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. כולנו יודעים שבתורה שבכתב יש תרי"ג מצוות: שש מאות ושלוש-עשרה מצוות. לרוב המכריע של המצוות טעם המצווה ברור למדי. אין כל צורך לשאול, לדוגמה, מהי המטרה של מצווה כמו "לא תרצח": היא מצווה הגיונית מאוד. גם לגבי מצווה כמו "זכור את יום השבת לקדשו", לא יקשה על האדם החושב למצוא לה טעם הגיוני.

אך יש סוג מסויים של מצווה שהאדם מתקשה להבין, ואם אינו מבין אותה איך יקבל אותה? בעבר, לפני התקופה המודרנית, בני-האדם התקשו למצוא סיבות מתקבלות על הדעת למצוות מעין אלו, הבלתי הגיוניות; בדרך כלל הם קיימו אותן עם הרציונל שאפילו אם האדם אינו מבין את טעם המצווה, וודאי שהיה טעם מספיק בהחלט לחכמה האלוהית אשר ציוותה על מצווה זו; ואולי בעתיד החכמה של בני האדם תמצא למצווה זו הסבר המניח את הדעת, ולכן יש לקיים אותה, כגזרת המלך, בלי לשאול יותר מדי שאלות.

אם בעבר בני אדם התקשו לקבל על עצמם מצוות כאלה, האדם המודרני לא כל-שכן? יתירה מזו, יש ספק גדול אם יוכל להביא את עצמו לקיים מצווה שאינו רואה לה טעם - שלא כמו אבותיו! הדוגמה הקלאסית של מצווה שאין האדם רואה לה טעם הגיוני היא המצווה של "פרה אדומה" שהיא הנושא הראשון של הסידרא שלנו השבת. (תמצאו את הפרשה בחומש במדבר, פרק י"ט). על פי הכתוב עיקר מצווה זו כך: יש לשחוט פרה שכל שערותיה אדומות; את הפגר יש לשרוף כליל יחד עם כמה דברים אחרים המפורטים בפסוק 6; אחרי השריפה יש לאסוף את האפר ולאחסן אותו בכלי לשם שימוש מזדמן. ומהו השימוש של אפר הפרה האדומה? כשאדם בא במגע עם המת הוא מיטמא; כדי לטהר אותו מטומאתו יש לערבב היטב מעט מאוד של אפר הפרה האדומה עם הרבה מים, וביום השלישי וביום השביעי לטומאתו לזרוק עליו את התערובת - והנה ביום השביעי יהיה טהור!

עכשיו, כדאי שניזהר לא ליפול בפח של עליונות מדומה! - משהו כמו, "טוב; אבל אז הם לא ידעו מה שאנחנו יודעים היום, והם באמת חשבו שגופת המת מביאה טומאה, וזאת דרך להיטהר." דרך אגב, כשמישהו אומר דבר כזה הוא רק מגלה את בורותו: אבותינו ידעו הרבה יותר ממה שנדמה לנו. לדוגמה, בעניין הפרה האדומה יש סיפור מאוד מאלף במדרש תנחומא. גוי אחד ליגלג אצל רבן יוחנן בן זכאי על המצווה של פרה אדומה: מה שאתם עושים הוא גרוע ממעשה כשפים! לא ייתכן שאפר הפרה והמים יטהרו מישהו מטומאת המת! רבן יוחנן בן זכאי נתן לו תשובה דחוקה. כשהגוי הלך לו, התלמידים לא היו מוכנים להסתפק בתשובה דחוקה, ושאלו את הרב, "ובכל זאת?". והוא השיב להם באופן ברור ביותר:

חייכם, לא המת מטמא ולא הפרה מטהרת, ולא המים מטהרים!

כפי שכבר אמרתי, בדרך כלל חז"ל הרימו ידיים וחייבו את קיום המצווה למרות העובדה שהיא נוגדת את השכל. על המילים הראשונות של פרשתנו, "זאת חוקת התורה", רש"י מפרש:

גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה.

אנחנו, בני הדור הזה, אין אנחנו מרימים ידיים וכן מרגישים שיש לנו זכות להרהר אחרי מצווה כמו זו של "פרה אדומה".

לגבי מצוות כאלה יש שלוש אפשרויות: לקיים את המצווה בכל זאת, כגזרת המלך, לפי נימוקו של רש"י; לבטל את המצווה לחלוטין כנוגדת את ההגיון; לקיים את המצווה אחרי שנמצא לה הסבר אחר המניח את דעתנו. האפשרות הראשונה היא הגישה של היהדות החרדית-הדתית; הגישה השנייה היא זו של היהדות הריפורמית. הגישה השלישית - והקשה - אמורה להיות גישתנו אנו כיהודים מסורתיים.

יש מצווה אחרת שהיא דומה למצוות "פרה אדומה" בבעיתיותה, והיא "מי המים המאוררים" שמשקים לסוטה - שהיא אישה שבעלה מאשים אותה בניאוף. בטכס מרשים ומפחיד משקים אותה מים מעורבים בעפר מרצפת המשכן: אם אין תוצאות בלתי רצויות היא מזוכה מאשמה; אם היא מקבלת מחלה בגלל שתיית המים המזוהמים היא נחשבת כמודה באשמה. אותו רבן יוחנן בן זכאי שאמר לתלמידיו, "חייכם, לא המת מטמא ולא פרה מטהרת, ולא המים מטהרים!" - אותו חכם ביטל לחלוטין את מצוות "מי המים המאוריים" של הסוטה, והנימוק שלו היה מאוד מעניין:

רבו הנואפות!

וניתן להסביר שכוונתו היא שהאיום הפסיכולוגי של הטכס נמוג עם התפתחות התיחכום של הנשים. אם אין הנשים מפחדות מהטכס הוא לא יצליח לרסן את מקרי הניאוף! (אולם, ההסבר שבפי חז"ל הוא שאם הבעלים נואפים באין מפריע אין להם רשות להאשים את נשותיהם - "רבו הנואפים"!)

התשובה של רבן יוחנן בן זכאי לאותו גוי היה מאוד דומה: הוא שאל אותו, מה עושים למי שקיבל התקפה של אובדן שפיות הדעת?

מביאים צמחים ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים, והיא בורחת

- ההתקפה נעלמת. הרמז שלו ברור: לא התרופה כביכול גורמת להחלמה, אלא האמונה יש לחולה בתרופה גורמת להחלמתו! ואצל הסוטה, לא המים גורמים להאשמתה, אלא הפחד שלה ממה שיעשו לה המים!

כעת, נדמה לי שהדרך פתוחה בפנינו להבין את חוסר ההגיון שבמצוות "פרה אדומה". כפי שרבן יוחנן בן זכאי אמר, "לא המת מטמא ולא הפרה מטהרת", אלא הפחד מהמוות מטמא - לפחות מבחינה פסיכולוגית - והאמונה הטפלה באפקטיביות של אפר הפרה האדומה מטהרת את הלב הנבהל מהטומאה. ואין כאן כל מקום לצחוק או להרגשה של עליונות מדומה! במקום "פרה אדומה", היום יש לנו פרות קדושות אחרות הבאות להקל עלינו את הפחד הגדול ביותר שיש לרוב בני האדם - הפחד מהמוות ומהשכול. אין זה הזמן והמקום לפרט, ודי לחכימא ברמיזא!

הדחף העמוק שיש בלב כל בני האדם מכל התקופות להאמין בכל דבר שנותן להם בטחון מדומה מהפחד מהבלתי נודע מתבטא בתורה בפרשת העגל. רק ימים אחדים אחרי ששמעו את קול אלהים חיים מדבר אליהם מהר סיני, הפחד מהבלתי נודע גורם לבני ישראל לעשות לעצמם את עגל הזהב! בשבילנו, המאורע הוא בלתי הגיוני לחלוטין. גם עניין הפרה האדומה בלתי הגיוני. עמד על הקשר הזה במדרש רבי אייבו, ובדבריו אנחנו נסיים היום:

משל למה הדבר דומה? - לבן-שפחה [זה אנחנו עם האמונות הטפלות שלנו] שטינף [לכלך בצואתו] פלטרין [ארמון מפואר] של מלך. אמר המלך, תבוא אמו [הפרה היא האם של העגל] ותקנח את הצואה. כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.

שבת שלום.