Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה על פרשת בשלח, ה'תש"ס, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. פרשת בשלח מגלה לנגד עיני הדמיון שלנו רבות מהתמונות הדרמטיות ביותר והמוכרות ביותר בכל הספרות העולמית משחר האנושות ועד היום. שחרור בני ישראל מהשעבוד המצרי על-ידי הקב"ה, הרדיפה של פרעה אחרי עם ישראל שבורח מתחת ידיו, קריעת ים-סוף, כשבני ישראל עוברים בבטחה ואילו צבאו של פרעה מלך מצרים טובע במים האדירים - תמונות אלו עיצבו לנצח את ההכרה העצמית של העם היהודי במשך כל דורות ההיסטוריה שלנו, רבת התהפוכות. אנחנו מה שאנחנו כי אנחנו זוכרים ומזכירים את ראשיתנו כעם של עבדים שפלים, וגם כי מגמתן של כל-כך הרבה מהמצוות המעשיות הינה להזכיר לנו שאת חירותנו אנו חייבים לאל אוהב צדקה ומשפט.

יש שטוענים שסיפור יציאת מצרים הינו ראש פינה של קיומנו היהודי. האם טענה זו נכונה? אם נבדוק שוב את הפרשה נגלה שמה שעושה הרושם החזק ביותר אינו הנסים - יהיו נפלאים ככל אשר יהיו. מה שמשאיר את הרושם החזק ביותר הוא העובדה שמפרשת גאולתם מהשיעבוד המצרי בני ישראל עצמם לא התרשמו התרשמות נצחית שלא ניתנת למחיקה מהכרתם.

רק לפני רגע קט עברו את הים אל עבר החירות וכבר העם מתלונן בפני משה רבנו ובפני הקב"ה. הם קובלים על כך שאין מים לשתות, הם קובלים על כך שאין אוכל לאכול, והם אפילו קובלים על היעדר הסביבה המצרית המוכרת. התורה מספרת:

וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.

במדרש שמות רבה [פרשה כד פסקה א] שואלים בתדהמה:

אחר כל הנסים שעשה לכם - שקרע לכם את הים, ושקע את המצריים בים, העלה אתכם מן הים, ונתן לכם כספם וזהבם וכל מה שהיה על סוסיהם, וזן אתכם ארבעים שנה, כמה שונאים באים עליכם ולא הניח אתכם לברוח אלא היה מפילן לפניכם, ולא משונאיכם בלבד אלא אף מן הנחשים ומן העקרבים והיה מאיר לפניכם, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם - שכחתם כל הנסים האלו שעשה עמכם?!

מפליא ככל אשר יהיה, מסתבר מפשט המלים של התורה שאין נסים ונפלאות הדרך היעילה ביותר להחדיר להכרת בני אנוש מודעות לקיומו של האלוהים. בעצם, במובן מסויים ניתן לראות בכל התורה כולה רשומות על אי-יכולתו של האלוהים ללמד את עם ישראל הכרת תודה מהי.

ראשית כול, הוא שם אותנו בגן עדן ממש. זה לא עובד, ומילא עוברים על מצווה אחת ויחידה. הוא שוטף את העולם במבול - גם זה נכשל, שהרי גם אחרי המבול הארץ מלאה חמס ואלימות. אז האלוהים משעבד את היהודים, שולח להם מושיע שגואל אותם ממצרים. אחרי עשר מכות מפעימות ומרשימות ואחרי קריעת ים-סוף עדיין עם ישראל ממשיך לפי סורו. שום דבר לא משפיע. הקב"ה נותן לנו את התורה, שהיא מרשם לחיי צדק ויושר - והיהודים מתעלמים ממנה. הוא שולח לנו נביאים נושאי דברו - והיהודים בוגדים ומורדים נגדם. באמת נראה שהמקרא מצביע על כך שאין מעשי נסים אפקטיביים. בני אדם מתפעלים מהם תוך כדי התרחשותם, ושוכחים את רושמם ברגע שהם באים לקצם.

עיצובו מחדש של האופי של המין האנושי דורש הרבה יותר מאשר פעלולים מרשימים - יהי מקורם שמימי ככל אשר יהיה. עיצובם מחדש של דפוסי ההתנהגות של בני אדם דורש לא דרמטיות מרשימה אלא חינוך מתמיד שמתקדם לאטו, תוך כדי חיזוק, משמעת וחיי קהילה תומכים ומחזקים.

המעבר מדת בני ישראל אל עבר היהדות של החכמים מבהיר לנו את ההבנה האלוהית שהדרך לעצב עם קדוש אינה בנסים חיצוניים אלא בטרנספורמציה פנימית. טרנספורמציה זו מתגשמת בצעדים פשוטים ולא מרשימים, ולא בצעדי ענק של נסים ונפלאות. כשאנחנו כוללים אי-אלו מצוות במרקם חיינו היומיומיים, כשאט-אט אנחנו פוסעים בפסיעות קטנות לקראת הפיכתם לחלק בלתי נפרד מחיינו - ערכים כמו שמירת שבת, עשיית צדקה וגמילות חסדים, שמירת כשרות, רדיפת צדק, תפילה ותלמוד תורה - או אז, במשך זמן רב, נצליח לעצב את עצמנו מחדש בצלם האלוהים.

טרנספורמציה כזו קשה אין ספור מונים מקריעת ים-סוף. היא דורשת התמדה ופתיחות שאותן יש לטפח ללא הרף. אבל, השכר תמורת טרנספורמציה כזו הינה בדיוק מה שרצה הקב"ה להשיג לפני יותר משלושת אלפי שנה על שפת ים-סוף - קהילה יהודית ששמה את האלוהים במרכז על-ידי לימוד, ועל-ידי ביצוע ופיתוח של מורשת הקודש.

קבוצה של חברים בקהילה שלנו התחילה ללמוד תורה באופן קבוע. זה לא משהו גרנדיוזי - אבל כל המשתתפים אומרים שזה מאוד מהנה. מה שמתרחש כאן בפגישות של ימי ד' יכול להשיג הרבה יותר מאשר הרושם של עשר המכות, קריעת ים-סוף, הורדת המן ועוד עשרות מעשי נסים כולם יחד! פרייר ומסכן מי שמפספס. שבת שלום ומבורך.