Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל
והתנועה המסורתית


דברי תורה מלוקטים




דבר תורה על פרשת בלק, ה'תשנ"ח, בקהילת תורת חיים, הרצליה

שבת שלום. בלעם, הקוסם שאת שרותיו שוכר בלק מלך מואב כדי לקלל את ישראל, הוא דמות מוזרה בעיני חז"ל. מחד גיסא, יוצאות מפיו כמה מהברכות היפות ביותר שעם ישראל נתברך בהן מעודו; ומאידך גיסא, הוא מכונה בפי חז"ל "בלעם הרשע". מחד גיסא, ה' שם בפיו שהוא "יודע דעת עליון"; מאידך גיסא, הוא לא יודע מה שברור וידוע לאתונו. כשמשה רבינו מת, באותו קטע מרגש שאנחנו קוראים מן התורה בשמחת תורה, הכתוב אומר כהספד על הנביא הדגול

וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְרָאֵל כְּמשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים.

על הפסוק הזה אומרים חז"ל, במדרש רבה:

בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ... ואיזה נביא היה להם כמשה? - זה בלעם בן בעור.

דהיינו, שלפי דעת חז"ל בלעם היה נביא גדול לא פחות ממשה רבינו!

כמובן, הדעה הזו יוצרת בשבילנו בעיות תיאולוגיות גדולות מאוד. האם פירוש הדבר שה' מדבר עם רשעים, ומנבא אותם - ממנה אותם לנביאי אמת? שאם כן, פירוש הדבר שגם באמצעות הרשעות ה' מדבר עמנו, ושגם הרשע יכול לשמש כלי להתקשרות עם הקדוש ברוך הוא אם ה' רוצה בכך. ולא זו בלבד אלא אף זו: האם ה' מְנַבֵּא גוי, מי שאינו יהודי בכלל?

במקרא יש כמה וכמה מקרים שבהם ה' מדבר עם אדם שהוא רשע או גוי או אפילו שיש בו שתי התכונות הללו. בספר בראשית [לא כד] כתוב:

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע.

ושוב בספר בראשית [כ ג] אנו קוראים:

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ [מלך הפלישתים] בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל.

אם כן, המקרה של בלעם הרשע אינו מקרה יחידאי.

אז האם נבואתו של בלעם היתה שונה באופן מהותי מנבואתו של משה רבנו? המדרש מבהיר שהיה הפרש - הבדל - בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם בשלוש מידות. אלה הן תכונות נבואיות שהיו למשה רבנו ושלא נמצאות אצל בלעם.

וגם ההיפך הוא נכון. זאת אומרת שבשלוש תכונות היתה נבואתו של בלעם שונה מזו של משה רבנו.

יש כאן שני דברים מוזרים מאוד. קודם כול, מה זאת אומרת שמשה רבנו לא ידע עם מי הוא מדבר? המדרש אינו מתיחס לשאלה זו. בזהירות רבה אני מציע שהקשר בין משה לבין ה' היה נדמה למשה כאילו הוא מדבר עם עצמו, ורק כשה' מזדהה בראשו משה רבנו מבין שה' מדבר אתו. רמז לכך אני מוצא בפסוק שמדבר על האופן שבו משה רבינו מתקשר עם האלהים:

וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת־הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל־אֲרֹן הָֽעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָֽיו

- מִדַּבֵּר אליו, לשון התפעל, כשאדם מדבר עם עצמו.

הבעיה השנייה היא איך ייתכן שאדם יודע דעת עליון? על כך יש מדרש יפה:

בלעם הוא כמו טבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מגיש על שלחנו ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו: כך היה בלעם יודע דעת עליון.

ההתעסקות הזו של חז"ל עם נביא רשע מנבא טובות פתרה בשבילי בעייה שהציקה לי במשך שנים רבות. ייתכן שרבים מכם יודעים שאני חובב מוסיקה קלסית. כשהייתי נער דוד שלי לקח אותי לשמוע מוסיקה ולראות אופרה והתאהבתי. הדוד היה אתאיסט מושבע עם קשר רופף למדי לעם ישראל ולכן לא היה איכפת לו לקחת אותי לאופרות של ריכארד ווגנר; ואני, נער ובער מדעת, לא ידעתי סיבה להתנגד. למדתי להכיר בווגנר עילוי מוסיקלי מדרגה ראשונה. רק כשהתבגרתי הבנתי שהעילוי הזה היה אדם רשע ומרושע, אנטישמי מובהק, ואביהם הרוחני של של כמה וכמה מרכיבים של התורה הנאצית.

אבל עילוי זה עילוי. וכל הזמן מאז שלמדתי בישיבה התמודדתי עם השאלה התיאולוגית הכואבת: איך ייתכן ואיך נסביר שהקדוש ברוך הוא מתיר לאדם כה לא-נעים להיות מלחין של מוסיקה ממש שמימית? נאבקתי וסבלתי מייסורים קשים עד שהבנתי שמהרבה בחינות ניתן לדמות את תעלומת ווגנר לתעלומת בלעם. כמו בלעם הרשע ווגנר היה "יודע דעת עליון" עד שהלחין מוסיקה יפה ודרמטית מאין כמותה. וגם, כבלעם הרשע, בעניינים חברתיים ונימוסים של חיי יום יום הוא היה נבער מדעת - עם הבנה פחותה מזו של אתון. שבת שלום.