בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט
י"ח בכסליו ה'תשס"ו / 19 בדצמבר 2005 (אבות 159)



Bet Midrash Virtuali

מסכת אבות, פרק ג', משנה ד' (חזרה):

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: הַנֵּעוֹר בַּלַּיִלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה - הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:

הסברים (המשך):

ו:
תוכן משנתנו פשוט וברור. אומנם, הוא כל כך ברור שרמב"ם לא ראה סיבה לפרש בכלל! לעומתו, רבי עובדיה מברטנורו [ה-"ברטנורא"] אכן רואה צורך בפרוש. פרושו יעורר בקוראים בני ימינו תגובות שעלולות לנוע בין לעג למתינות. עלינו לזכור שהוא כותב בהתאם לתקופה בה הוא חי. הוא אומר שהלילה הוא זמן שבו כל המזיקים, הרוחות הרעות, השדים, המפלצות, הפיות ואנשי הזאב - תצוגה כוללת של האמונות התפלות של ימי הביניים - הסתובבו וחיפשו בני אדם תמימים עליהם יוכלו לעשות את זממם. הוא אף מודה באפשרות שסכנה יכולה לארוב גם בצורת בני אדם - שודדים וליסטים - שגם הם היו חלק מהמציאות בימי הביניים.

ז:
כדי להבין במלואו את מה שרבי עובדיה מנסה לומר, עלינו להבין מה הוא מבין מהביטוי "מפנה לבו". לדידו זוהי אזהרה שעל בני אדם תמיד לרכז את מחשבותיהם על הקב"ה ועל תורתו; כל מחשבה אחרת שתיכנס לראשם היא 'מחשבה בטלה'. אנו רואים שהוא קשור לתקופה בה הוא חי בעובדה שהוא רואה את התרכזות בתורה גם כאמצעי הגנה:

הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי - ומחשב בלבו דברי הבאי, הרי זה מתחייב בנפשו - לפי שלילה הוא זמן למזיקים. והמהלך בדרך יחידי הוא בסכנה מפני הליסטים וכמה פגעים רעים. ואם היה מחשב בדברי תורה היה מְשַמְרַתּוּ:

ח:
הרב יום-טוב ליפמן הלר, בפרושו תוספות יום-טוב, מציין שנראה שלרב עובדיה יש דרך שונה לקרוא את הטקסט של משנתנו. חיסור של אות אחת תשנה את הטקסט כך:

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: הַנֵּעוֹר בַּלַּיִלָה, וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וּמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה - הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:

הוא גם מציין סמכויות מסוימות שמאשרות גרסה זו של הטקסט. הוא מפרש משנתנו כך שעל בני אדם לחיות כל שחייהם מלאים באופן מתמיד באחד משלושה: עלינו להיות או עסוקים במלאכה, או ישנים או עסוקים בתלמוד תורה. הוא מחזק את פירושו בתזכורת של מה שלמדנו במשנה ב' של פרק ב' [אבות 095], שם רבן גמליאל מלמד ש- "כָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן".

ט:
לי נראה שההוראה המחמירה הזו של רבי חנינא בן חכינאי מתאימה בהחלט למה שידוע לנו על אודותיו. אדם שיכול להיפרד מאישתו וממשפחתו במשך שלוש עשרה שנים תמימות; שאינו יוצר קשר אתם ולו פעם אחת כדי לדרוש לשלומם בהעדרו; אדם שמוכן להתעלם מחובותיו כאב כלפי בתו; וזאת מפני שהוא שקוע כל כולו בתלמוד תורה תוך הרחקה מעליו כל דבר אחר - אדם כזה בהחלט יאמין שאם ערים בלילה, מהלכים בדרך, או נמצאים לבד, צריכים להתעסק רק בתורה.

י:
כמובן, לא כל החכמים היו מסכימים עם פסיקה מחמירה כזו. אמרתי בעבר שכאשר רמב"ם נמנע מהערה או הארה ניתן להבין זאת כ-"שתיקה רועמת". במשנה תורה [הלכות דעות פרק ג' הלכה א'] הוא מצטט מהתלמוד הירושלמי את דעתו של חכם אחר:

שמא יאמר אדם "הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון" - עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה, אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן כגון כוהני העובדי כוכבים - גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא שהרי הוא [המקרא, במדבר ו יא] אומר בנזיר "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש". אמרו חכמים, "ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה, המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה". לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים [ירושלמי נדרים כ"ט ע"א]: "לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?!" ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד - אינן בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה [קהלת ז טו]: "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר; למה תשומם?"

שאלות ותשובות:

ג'ורדן ווזניק שואל:

האם רבי חנינא של משנתנו הוא זה שמצוטט על ידי רבי אלעזר בגמרה בברכות ס"ד ע"א: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" וכו' - הקטע המוכר שאומרים על פי רוב אחרי מוסף ולפני קדיש דרבנן?

אני משיב:

ג'ורדן שואל את שאלתו בנוגע לרבי חנינא אחר - זה שעמו נפגשנו באבות 155, ולא רבי חנינא של משנתנו. אבל התשובה זהה:

הרבי חנינא שאליו מתייחס ג'ורדן הוא רבי חנינא בר חמא, שמת בסביבות שנת 250 לספירה. לפעמים הוא מכונה רבי חנינא 'הגדול', אבל על פי רוב קוראים לו סתם רבי חנינא. בלי קשר למקום בו יתכן שאולי נולד (או אולי לא), הוא היה אמורא ארץ-ישראלי. כמה חכמים גדולים היו מתלמידיו, בהם כלולים רבי יוחנן הגדול וגם (כפי שמוזכר בקטע שג'ורדן הזכיר) רבי אלעזר בן פדת.



עמוד הבית | חיפוש בארכיון | ארכיון של מסכת אבות | הרשמה וביטול הרשמה | הקדשת שיעור | יצירת קשר

בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.

עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומהלתנועה המסורתית.